פרשת חיי שרה - סוד קפיצת הדרך וכוחה של האמונה
המאמר מבאר את סוד קפיצת הדרך של אליעזר עבד אברהם ואת הדרך להכניע את העצבות והעצלות על ידי כוח האמונה. בנוסף, מובאים סיפורי חסידים מרתקים על החשיבות של צניעות בלבוש ועל כוחה המרפא של מצוות הכנסת אורחים.
סוד קפיצת הדרך של אליעזר
"וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן" (בראשית כד, מב)
מלשון הכתוב "ואבא היום" מדייק רש"י, שאליעזר אמר לבני משפחת רבקה: "היום יצאתי והיום באתי" – מכאן שקפצה לו הארץ.
ומקשים חכמי ישראל על רש"י: איך מוכיח הכתוב – "ואבא היום אל העין" – שקפצה הדרך לאליעזר, עבד אברהם? ואולי הוא יצא כמה ימים לפני כן, ורק כשהגיע אל העין, אמר: "ואבא היום אל העין"?
הרה"ק מאפטא אומר, שבספרי הקבלה, השם הקדוש שבאמצעותו ניתן לבצע קפיצת הדרך הוא: "אהו"ה", והוא יוצא מראשי התיבות של הפסוק:
"אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ"
והנה, ראשי התיבות של הפסוק "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן" הם גם "אהו"ה", ועל פי זה הסתמך רש"י הקדוש בפירושו: "היום יצאתי והיום באתי – מכאן שקפצה לו הארץ".
ועדיין צריכים אנו ביאור, איפה מצינו שאברהם אבינו מסר לאליעזר עבדו את השם הקדוש "אהו"ה", שהוא השם המסוגל לקפיצת הדרך?
יש לומר שעניין זה רמוז בתחילת שליחותו של אליעזר:
"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ... וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ"
ורמז אברהם לעבדו בראשי התיבות – "אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ" – על השם הקדוש "אהו"ה", המסוגל לקפיצת הדרך. וזהו שנאמר שם: "ויקח העבד... וילך וכל טוב אדוניו בידו" – שהלך כשבידו השם של קפיצת הדרך – "אהו"ה", שמספרו "טוב" (17) בגימטריה.
הכנעת העצבות על ידי אמונה
"עֶפְרוֹן הַחִתִּי" (בראשית כג, י)
עפרון הוא בחינת עפר, בחינת הרע הנאחז ביסוד העפר, שהוא בחינת "ונחש עפר לחמו", בחינת "ועפר תאכל". זהו בחינת עצבות ועצלות וכבדות, הנמשך מהרע שביסוד העפר, שהוא עיקר נשיכת הנחש.
והכנעתו היא על ידי יסוד העפר שבקדושה, שהוא בחינת אמונה, בחינת:
"שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה" (תהלים לז, ג)
זהו בחינת "עפר מאנא דכולהי", שעל ידי אמונה – בחינת עפר דקדושה – מקבלים וממשיכים כל החיות וכל הקדושות. כך זוכים לבחינת כוח הגודל וכוח הצומח לגדול ולצמוח בעבודתו, ולעבור ולדלג על כל המניעות והעיכובים, מבלי להסתכל על שום דבר.
כי אמונה היא בחינת כוח הגודל וכוח הצומח. ועל כן קנה אברהם את מערת המכפלה מעפרון דייקא, כי הקליפה קדמה לפרי. מערת המכפלה היא בחינת חיים ארוכים, בחינת אמונה, בחינת כוח הגודל והצומח – שכל זה הוא היפך בחינת עפרון, סטרא דמותא והיפך החיים.
עפרון הוא בחינת זוהמת הנחש, עצבות ועצלות. על כן הייתה המערה בתחילה בגלות אצל עפרון, כי "את זה לעומת זה עשה אלוקים".
ואברהם שהוא ראש למאמינים, זכה להוציא הקדושה הגבוהה הזאת – מערת המכפלה – מעפרון. כי אברהם זכה לזקנה דקדושה, חיים ארוכים, והשיג קדושת ארץ ישראל שהיא בחינת אמונה. ועל כן נחלה ראשונה שזכה בארץ ישראל הייתה מערת המכפלה, כי שם זוכים לבחינת חיים ארוכים, שהם בחינת תפילין, שזוכים על ידי אמונה שזהו עיקר קדושת ארץ ישראל.
בגדי צניעות מבית אברהם
"וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה" (בראשית כד, נג)
הצדיק רבי שלום רוקח מבעלז, היה מקפיד יתרה בענייני הלבוש של אלפי חסידיו, ובכל הזדמנות היה מתריע באוזניהם שילבשו בגדים צנועים, כמקובל בישראל מדורי דורות. כאשר באו אצלו החסידים כדי לקבל את ברכתו בענייני שידוכין, הזהיר אותם שיכתבו ב"תנאים" דברים מפורשים, שהבגדים לכלה יסופקו לפי דגם יהודי צנוע ופשוט, כמקובל בבתי חסידים מובהקים.
את עניין זה הסמיך האדמו"ר רבי שלום על הכתוב: "ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים, ויתן לרבקה". נשאלת השאלה: לשם מה נטל עמו אליעזר בגדים מיוחדים מבית אברהם, לכלה המיועדת ליצחק? כלום יעלה על הדעת, שמשפחת נחור המכובדת והעשירה תשלח את הכלה מבית אביה ואמה בלא בגדים ראויים?
אלא, בכוונה תחילה דאג אברהם אבינו, שאליעזר עבדו יטול עמו בגדים לכלה המיועדת ליצחק בנו, לפי הדגם המקובל בביתו. כל זאת כדי שכלה זו, העתידה לבוא אל ביתו, לא תוסיף ללבוש את הבגדים האופנתיים והמגונדרים, שלובשות הבנות ב"עיר נחור" האלילית...
האבן הטובה המרפאת כל חולי
בתו של האדמו"ר רבי אהרון מקרלין, בעל "בית אהרון", חלתה פעם במחלה קשה, והרופאים כמעט התייאשו מחייה. והנה נזדמן לביתו של ה"בית אהרון" הצדיק רבי משה מקוברין. רבי אהרון הזמינו, כדרכו בקודש, לסעוד על שולחנו.
תוך כדי הסעודה הזכיר ר' אהרון לפני הצדיק האורח את בתו החולה, הזקוקה לרחמי שמים. השיב רבי משה למארחו: שנינו במסכת בבא בתרא (טז, עב):
"אבן טובה היתה תלויה בצאורו של אברהם, שכל חולה הרואה אותה – מיד מתרפא".
ונשאלת השאלה, מה טיבה של אבן טובה זו, שבזכותה ריפא אברהם אבינו את כל המחלות שבעולם?
הכוונה היא לא ל"אבן טובה" גשמית שאפשר למשש אותה בידיים, אלא לאבן טובה רוחנית – למידה הטובה והמיוחדת שניחן בה אברהם אבינו, הלא היא מצוות הכנסת אורחים, והיא הסגולה הבדוקה לרפא כל חולי וכל מדווה.
"בשעה זו", המשיך הצדיק מקוברין, "מארח אותנו כבודו רבי אהרון, אביה של הבת החולה, והאבן הטובה, שהיא מידת הכנסת אורחים, תלויה עתה על צווארך! תסתכל אפוא הנערה החולה אל אביה, אליך, ובעזרת ה' תתרפא".
רבי אהרון עשה כמצוות אורחו הדגול, ובאורח פלא חל באותו יום שינוי לטובה במצבה של הבת, ולא ימים רבים עד שנתרפאה כליל ממחלתה.
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם