סוד החלאקה: מעלת הפאות והכניסה לעולמה של תורה
סוד מנהג החלאקה: מדוע מתחילים מספר ויקרא ואיך מכניסים את הילד לעולמה של תורה.

*יום ד' פר' במדבר א' סיוון תשס"א מסיבת חומש ת"ת
מאמר המבאר את העומק הרוחני של מנהג החלאקה והשארת הפאות לילד בן שלוש. הרב מסביר כיצד יום זה נחשב כמעמד הר סיני פרטי, את החשיבות העצומה של שמירת עיני הילד ביום זה, ואת הסודות הקבליים הטמונים בפאות המקשרות את הילד לעולמות העליונים.
כשילד מתחיל ללמוד תורה, מתחילים איתו בספר ויקרא, בתורת כוהנים, עם האות א' זעירא. עושים לו סעודה של שמחה, והדבר נחשב כאילו מקריבים אותו לפני הר סיני. התורה אומרת שדברי התורה צריכים להיות בכל יום בעינינו כחדשים, כאילו היום ניתנו. לכן, מאכילים את הילד פירות ומיני מגדים, זכר למעדנים שנתעדנו ישראל במדבר. כל המתיקות הזו היא זכר למן, לשלו ולבארה של מרים. כל מה שאוכלים ביום החלאקה הוא בבחינת דבש שניגר מהסלע, בבחינת "דבש וחלב תחת לשונך".
הסיבה שמתחילים ללמד את התינוקות דווקא מספר ויקרא היא משום שאמר הקב"ה:
"יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות"
הילד בגיל הזה הוא טהור וקדוש, נשמתו מגיעה מעולם האצילות. הכנסתו ללימוד התורה נחשבת כאילו הקריבו עכשיו קרבן בקודש הקודשים בבית המקדש.
כאילו היום ניתנו: מעמד הר סיני של הילד
ישנו מנהג להחזיר על תלמיד חכם כדי שהוא יוליך את הילד לבית הספר, שכן במתן תורה חזר הקב"ה על משה רבנו, שהיה אדם גדול ועניו מאוד. העיקר בלימוד התורה הוא הענווה והשפלות, כי כל המהות של מדרגת משה רבנו היא הענווה.
כדי לחנך את הילד לתורה מתוך ענווה וצניעות, מחפים אותו תחת כנפי הטלית. הילד צריך להיות תמיד מכוסה תחת הטלית, כי התורה מביאה לידי ענווה וצניעות, כפי שנאמר:
"ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו"
המטרה היא שתהיה עליו יראה ובושה כדי שהתורה תתקיים בו. היו מקומות שבהם הילדים היו עטופים בטלית במשך עשרים וארבע שעות, כדי שהקדושה הזו תיתפס בהם לכל החיים.
בנוסף, מחפים את האותיות בדבש ונותנים לילד ללחך אותן, כדי שדברי התורה יהיו בפיו מתוקים מדבש. מקפידים שרק זכרים ילושו את החלות של החלאקה. נותנים לילד מכה קטנה ברצועה, זכר למה שכתוב במתן תורה "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים", ובכך הוא יוצא ידי חובה של כל המכות ולא יצטרך לקבל שום עונש יותר, אלא רק לקבל שכר, בבחינת "זובח לאלוהים יחרם בלתי לה' לבדו".
מרגילים את התינוקות לנענע את גופם בעת לימוד התורה. יהודי תמיד מתנענע כשהוא לומד, כי יש לו נשמה, כפי שכתוב במעמד הר סיני:
"וירא העם וינועו"
דוד המלך אמר "עבדו את ה' ביראה", וחז"ל דרשו על הפסוק "שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר" – אל תקרי שושנים אלא ששונים. "מור עובר" מרמז על הפחד והיראה שבהם צריך לעמוד לפני הרב. היום שאדם מכניס בנו לתלמוד תורה הוא לפני ה' ממש כמו מתן תורה. עומדים ממש בהר סיני ויש התגלות אלוקות.
מנהג קדמוני ירושלים וכוחו של קול יעקב
מנהג החלאקה וההכנסה לחדר הוא מנהג קדמונים. כבר לפני שמונה מאות שנה כתבו על כך, וכך היו נוהגים בירושלים עוד בימי בית המקדש הראשון והשני. היו עולים לירושלים ומביאים את הילד לכל הגדולים. כל זקן וגדול בעיר היה מברך את הילד שיזכה לתורה, לחופה ולמעשים טובים. אפילו אדם גדול היה עומד ממקומו בפני מי שגדול ממנו, ומשתחווה לפניו כדי שיתפלל בעד הילד.
בספר 'קב הישר' מובא שכאשר האם הולכת עם הילד למלמד, עליה לדעת שהיא הולכת לבית השכינה. כשבאים עם הילד לעשות חלקה, השכינה הקדושה נכנסת. אם האדם קדוש וטהור, התורה מחזקת אותו. רק עם קול יעקב של התינוקות האלה אפשר לבטל את כל הגזירות ולהכניע את כל השונאים. כשרואים צרות, אין שום עצה אחרת מלבד קול התורה של תשב"ר.
ענווה, טהרה ושמירת העיניים
ישנה הקפדה עצומה ביום זה. בפעם הראשונה שהאבא לוקח את הילד לרחוב, צריכים לכסות אותו. כך נהגו בעם ישראל אלפי שנים. הרחוב הוא רשות הרבים, ושם נמצאות כל הקליפות מחטא אדם הראשון. לכן, במשך עשרים וארבע שעות מהרגע הזה, הילד צריך להיות מכוסה כדי שלא יראה שום דבר טמא.
אם הוא לא יראה שום דבר טמא ביום הזה, הוא יהיה קדוש לכל החיים. בגיל שלוש הסטרא אחרא מתגברת כדי להכשיל את הילד, אך על ידי שמכסים אותו ושומרים עליו באותו יום, הוא נשמר לכל החיים והשכינה תסוכך עליו תמיד. מקפידים גם שבאותו יום לא תיגע בו שום אישה זרה.
ישנו מנהג המובא בספרים שאביו ואמו של התינוק מתענים ביום הזה, כדי שהוולד יגדל בתורה ובמעשים טובים. לעת ערב, לאחר התענית, עושים סעודה לעניים לפי השגת ידם. בית שלומדים בו תורה יהיה בית גדול לעתיד לבוא.
סוד הפאות: עלייה לעתיקא קדישא
כאשר אנו עושים את החלאקה ומשאירים את הפאות, אנו עולים לעולמות העליונים ביותר. כשמגלים את הפאות אנחנו עולים פשוט לעתיקא קדישא. הפאות מרמזות לשם הוי"ה של י"ג מידות הרחמים. בסידור האר"י ז"ל ישנו ציור מיוחד המכוון לפאות, המסביר את כוונת הלימוד ואת סוד האצילות.
הפאה היא סיום המצח, והיא מסמלת את ספירת המלכות של הגולגולת. בגימטריה, המילה 'פאה' שווה 86, שזהו המספר של שם 'אלוקים', המייצג את ספירת המלכות. אולם, מכיוון שאנו עולים כעת לעולם של 'אריך אנפין' – עולם שבו אין דינים כלל – שם הוי"ה מתהפך באתב"ש לשם מצפ"ץ.
השם מצפ"ץ עולה בגימטריה 300 (מ'=40, צ'=90, פ'=80, צ'=90). מספר זה שווה בדיוק לשם 'אלוקים' במילוי יודין (א-ל-ף, ל-מ-ד, ה-י, י-ו-ד, מ-ם), שגם הוא עולה 300.
האותיות מ' ו-צ' של השם מצפ"ץ עולות יחד 130, שזה 13 כפול 10. מספר זה מרמז ל-13 תיקוני דיקנא (י"ג מידות הרחמים) היוצאים מכתר חכמה. הפאה כוללת בתוכה את כל 13 התיקונים הללו. למרות שזקן (דיקנא) מתחיל לצמוח רק בגיל בר מצווה, הפאה גדולה יותר וכוללת כבר עכשיו את כל ה'דיקנא קדישא'.
על ידי גזיזת השיער והשארת הפאות, הילד מקבל עליו את כל הקדושה העצומה הזו, ומתחבר לעולמות העליונים ביותר של הרחמים והחסד.
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם