צפו: מעמד תיקון חצות עם מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א בערב ר"ח מנחם אב: "בית המקדש לא נחרב — בכל תיקון חצות אנו בונים אותו מחדש"

בערב ראש חודש מנחם אב, ביום כיפור קטן, נאספו קהל מתפללים באולם התפילות שמתחת לביתו של מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א למעמד תיקון חצות. יחד עם הרב אמרו את סדר תיקון חצות הנאמר בחצות היום בימי בין המצרים, קוננו את הקינות ומגילת איכה, ושרו עמו ניגוני געגועים לציון ולירושלים. ובסיום נשא מורנו הרב שיעור לוהט, ובו חשף בשורה מפעימה: בית המקדש כלל לא נחרב.

בית המקדש לא נחרב — הוא רק נגנז ועלה מעלה מעלה

פתח מורנו הרב בנקודה העמוקה ביותר: ממש כפירה לומר שבית המקדש נשרף. הביא את הזוהר הקדוש בפרשת פקודי, שמזהיר: "אוי ואבוי למי שאומר שהבית נשרף". הבית לא נשרף — הוא רק נגנז ועלה מעלה מעלה. וכן הביא את המגיד מקוז'ניץ: חס ושלום לומר שבית המקדש חרב. מה שטיטוס דקר לא היה הפרוכת האמיתית — המקדש כולו התרומם למעלה, ולא נשארה אפילו אבן אחת שבאמת נשרפה. הבית אינו חרב אלא מתחדש — בכל יום הוא עולה עוד יותר.

"אוי ואבוי למי שאומר שהבית נשרף. הבית לא נשרף — הוא רק נגנז. הבית כל יום מתחדש יותר." (זוהר פקודי, בדברי מורנו הרב)

בכל תיקון חצות אנו משפצים את הבית מחדש

וכאן התגלתה בשורת השמחה שבתוך האבל: למה אנו אומרים תיקון חצות? לא כדי להתאבל על בית שאיננו — אלא משום שבכל תיקון חצות אנו משפצים את הבית ובונים אותו מחדש. בכל אמירת חצות מוסיפים עוד ספירים ועוד יהלומים, עד שירד בית המקדש של אש, מוקף באש הצדיקים. מורנו הרב חשף פרדוקס מרטיט — ואותו חזר והדגיש גם מי שניהל את המעמד בשם הרב: דווקא משום שבית המקדש קיים, לכן עושים תיקון חצות. ואף לאחר שיתגלה הבית בשלמותו — נמשיך לומר חצות.

"בכל תיקון חצות אנו משפצים את הבית, מוסיפים עוד יהלומים — עד שירד בית המקדש של אש."

הילד נוצר ממחשבותיה של אמו

משם פנה מורנו הרב אל יסוד גדול בחינוך: הילד נוצר בעיקר ממחשבותיה של אמו — בזמן העיבור ואף בזמן ההנקה. כך מפורש בזוהר חדש בראשית ובגמרא בסנהדרין: מה שהאם חושבת בעיבור — זה מה שהילד יעשה כל ימיו. לכן נקרא שלמה פעמיים "בן בת שבע" ו"אם שלמה", כי נוצר מאמו. וכן חנה שהתפללה "אל הנער הזה התפללתי" — התפללה על ילד שיקום כוותיקין ויתפלל מילה במילה.

"מה שהאם חושבת בעיבור ובהנקה — זה הילד יעשה כל החיים."

אמא שקועה בקדושה — ילד שכולו קדושה

ומכאן המסר המחזק והמעשי: אם שאומרת תהילים ותיקון הכללי, הנוסעת לקבר רחל, מתפללת כוותיקין ושקועה בספרי קודש — ילדה יעשה פי שניים ממנה. עבודתה של האם, מחשבותיה והנהגותיה, הן שמעצבות ממש את נשמת הילד. אין לך השקעה גדולה מזו — האם השקועה בקדושה מעמידה דורות של בנים הנמשכים אחר הקודש.

מסר למעשה

תיקון חצות מתוך שמחה — כשאתה אומר חצות אינך מתאבל על בית אבוד, אלא בונה ברגע זה ממש את בית המקדש ומוסיף בו יהלום.

כוחה של אם — כל פרק תהילים, כל מחשבה טהורה וכל נסיעה לקבר צדיק מעצבים את נשמת הילד. אין דבר קטן.

בין המצרים אחרים — לא ייאוש על מה שחרב, אלא שותפות פעילה בהקמת הבית הנצחי, יום אחר יום, עד שיתגלה עין בעין.

גלריית תמונות מהמעמד