ט באב צלמון תשפ יום

גזירות תתנ"ו או מאורעות תתנ"ו הם סדרת פרעות שהתרחשו בשנת 1096 (ד'תתנ"ו) באירופה במסע הצלב הראשון, וכללו טבח המוני של יהודים על ידי הנוצרים.

רוב היהודים סירבו להמיר את דתם והעדיפו למות על קידוש השם ולא להתנצר, ובמקרים רבים רצחו יהודים את בני משפחתם והתאבדו כדי שלא להיטבל לנצרות בכוח.

המאורעות נצרבו כטראומה בתודעה של עם ישראל, בייחוד במסורת האשכנזית. מהגזירות נשתמרו קינות שחוברו לזכר הקהילות שחרבו, ובייחוד מרכזי התורה של גרמניה שבשלוש הערים שכונו בפי היהודים קהילות שו"ם - שפירא, ורמייזא ומגנצא (כיום שפייר, וורמס ומיינץ). חלק מהקינות נאמרות בתשעה באב בבתי הכנסת של קהילות האשכנזים. כמו כן נשתמרו בספרות הנוצרית תיאורים ואיורים בהם נראה הטבח במהלך מסע הצלב, הן באירופה, והן לאורך מסעם במזרח התיכון ובייחוד בארץ ישראל.

"נהרגו מליון יהודים ב- תתנ"ו, הגזירה הייתה ב- 23, ב- ח' סיון שהתבטלו הגזירות. ב- כ"ג תתנ"ו הגזירה עברה, רבינו אמר שלא יהיה כמו יו יו שהגזירה חוזרת ומתבטלת, כל יום משתנת הגזירה." "כי, ט באב זה הסוף של ליל הסדר..., עד כ"ג סיון נהרגו 100 אלף יהודים." ""יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם" (בראשית מט יד), שהוא חמור גמור, הוא אמר אני רק רוצה להיות חמור, כמו אליעזר עבד אברהם שנכנס עם הגוף לגן עדן. אדם מכנים וקראים לו חמור אז הוא נכנס עם הגוף לגן עדן.