תמלול מקורי — שיעור 399

זה חודש אלול שובו בנים לא מי שרוצה יש זה רק הולך שובו בנים מקבלים את הפי שנים, זה מה שעושים, לא, לומדים מאבי זה עכשיו זה חיים מחיה מתים עושים כפים שובו בנים לוקחים את זה ברצינות זוכים לפי שנים העיקר זה הפחד הפחד יעקב גילה שאפשר לקבל פחד רק על ידי שמחה אי אפשר להכנס לענין של הפחד רק על ידי שמחה אם אדם נכנס לפחד מתוך מרה שחורה פחד עם מרה שחורה לא מבין מה ש תורה פ' מרה שחורה מפחד. צריך להתגבר בשמחה תמיד כי טבע האדם להמשך למרה שחורה לעצבות עכשיו מה שקורה זה מפחד ממרה שחורה שהוא הכי צדיק מכולם צדיק הנסתר ואם אין לו פחד מהשם למי יש את הפחד האמיתי, הפחד מהשם, זה תפילה להתפלל בהתלהבות מוחין דגדלות את השם הוא אומר, אומר בתורה כ"ה הרבי אומר אי אפשר להכניע את הדמיונות רק על ידי גדלות הבורא תורה כ"ה רבינו אומר שהרבי אמר את זה, שם מגבת על הראש שלא יראו את האש שלו אמר את התורה בליל שבת תורה כ"ד הוא בער הוא כ"כ בער שמי שהסתכל עליו הוא היה יכול להשרף מרוב בעירה נשמתין יכל לקבל את האור מאין סוף, עכשיו זה חנוכה הרבי אומר חנוכה זה בא מאור אין סוף ונשמתין, כל שמשם יצא האור בבחינת יצא האור מביהמ"ק שמעון אומר ויהי אור יצא אור מבית המקדש עכשיו הגיעו ל עכשיו יצא האור מביהמ"ק האור יצא מבית המקדש ויהי אור מהיכן יצא האור ויהי אור שמים וארץ ויהי אור ויברא אלוקים ויהי אור יום ראשון ויהי אור תוהו ובוהו ביום הרביעי ויהי אור מיד נברא העולם נברא העולם נברא מאין יבשה ארץ ויהי אור ולחושך קרא לילה, יהי אור, האורה נברא תחילה, האורה נברא לפני הכל האורה נברא לפני הכל ויהי אור ויהי אור זה אברהם ויהי אור זה יעקב ויהי אור זה יצחק ויהי אור תוהו ובוהו ויהי אור, ר' יהודה אומר האור נברא תחילה בקדושה מסוף העולם ועד סופו הזהיר מסוף העולם ועד סופו. כמו שאמרתי לך בלחישה תגיד בלחישה, אמר לו את זה בלחישה, אז כמו שהוא אמר לו את זה בלחישה אז הוא צריך להעביר את זה בלחישה, צריכים להעביר את זה באותו טון כמו ששונה אז בדיוק להגיד את זה באותו טון אז את הפרוש הזה ששמה יהי אור שהתעטף מישהו בטלית הלבנה בטלית והבהיק זיו האור מסוף העולם ועד סופו ואמר לי בלחישה אמר לו כמו ששמעתי אותה בלחישה אני גם עושה לך את זה בלחישה, כל אסור לעשות שום תנועה אסור לעשות שום תנועה בניגונים בזהו, אז למחא כפיו הכל צריך באותה תנועה באותה לחישה, אמרתי לך בלחישה תאמר גם בלחישה והדרשה היא לולא דרשה אפשר למות לולא, שלש ימים התעטף בטלית לבנה, לבנה בטלית שלו והבהיק אורו מסוף העולם ועד סופו אמר ויהי אור אז כביכול להתעטף בטלית לבנה אז השם אומר ויהי אור אז נהיה אור אז תתעטף דוקא בטלית כי הכל בא מהטלית שהאור של הטלית תמיד בציצית אז כמו שאמרתי בלחישה אז גם תאמר בלחישה, ולולא שאמרנו את זה בדרשה, בסברא לא היינו יכולים להגיד את זה, כשהשם מתעטף בטלית לבנה הוא רואה מסוף העולם ועד סופו ומביא ר' נתן שזה האור של חנוכה זה ויהי אור של בראשית של חמשה חומשי תורה, אור כי טוב, ספר ויקרא גמרנו ספר דברים ויבדל בין האור ובין החושך כי שם מדבר שמה דברים בהר סיני, יום חידושי תורה, אז ר' נתן מסביר כל החנוכה בא מאור ביהמ"ק בא מאור אין סוף חנוכה הלכה ד' שעל ידי הנס של חנוכה הנס של שבת כמו שר' לוי יצחק קנה את מאורי אור מורידים את האש של קדושה את האור שקיבלנו מ אחת למעלה ושבע למטה כבר שלא יהיה לו שום צער כי כל העצבות שיש לבן אדם מי שיש לו עצבות הרבי אומר עד שלא פותחים לך אבר איזה עצבות יש לך? הרבי מסביר בתורה ר"נ אמר מה פירוש יש לך צער? צער זה עשה לי זה עבר לי איזה צער? אתה טפש אתה שוטה זה דיבר עליך זה עשה לך מה חתכו לך אבר חתכו לך יד כאבים פנימיים לבית חולים, צער של יולדת הרבי אומר אני צער של יולדת מה שאתה מרגיש זה צער של יולדת התכוצויות כאלה כמו התכוצויות של לידה אז בבא מציעא מה יש מרגישה אומרים שהיולדת מה היא עוברת זה משהו מדהים מה שאשה מביאה ילד מביאה נשמות היא מביאה אחד עשר נשמות מה היא עברה ועוד הפלות זה גם כן יסורים נוראים, ואתה בכלל לא יודע היא צועקת מאמע היא צועקת שאשה עוברת אז אתה אומר, אז איזה יסורים כבר יש לך זה עבר עליך זה דבר עליך הוציאו אותך מהעבודה הוציאו אותך מהמשרה יש לך את השם יש לך את הליקוטי מוהר"ן לקוטי הלכות הכל אז הרבי אומר שכל יצר רע ויסורין זה רק מחסרון הדעת אם אדם היה לו אהבה שבדעת הרבי אומר בתורה ל"ג נסביר את תורה ל"ג, אהבה שבדעת אין אדם מרגיש את אהבה שבדעת אהבה שבדעת אלא מלא אהרות אהבה שבדעת במקום לנהוג קדושה עם אהבה שבדעת קדושה עם אהבה שבדעת קדושה, קדושה עם של השם יתברך, באמת אהבה מהשם יתברך אם אדם יש לו אהבה מזה מזה מזה אהבה מהילדים אהבה מהחברים זה רק קצת התחזקות, צריכים לכל אהבות האלה שהם יהיו בקדושה שבדעת או חברותא או מיתותא למה נהיינו חברים או חברותא או מיתותא אז לכן אומר שמי הוא לא אהבה אז אומר המדרש זה היה בדיון מי היינו כחולמים משם בדיוק אחד בנה בית הוא הכל זה בתורה ס' מביא שבעים שנין זה יותר הרבי אומר משבעים שנין זה יש לך צער לך לישון לך לישון תשכח מהצער. הרבי אומר שיר המעלות על נהרות בבל היינו כחולמים, היינו כחולמים, היינו כחולמים אשא עיני אל ההרים, אל ההרים, עזרי מעם ה', היינו כחולמים, לעם ישראל ההוא גברא אז של מים שבעים שנין וכשהיה מופיע הצדיק זה אור אין סוף אז נתרצו כל הקושיות, או כאיוב או מיתותא החברים שלו שהרגישו שהוא מיד בצער, החברים של איוב בלי שהיה טלפון או איזה מברק או מכתב, הם ישר הרגישו בצער של איוב שאדם יש לו חברים כאיוב או מיתותא, שהוא אדם צריך להרגיש בכל העליות והירידות של רבו, שדוקא פי שנים מקבלים שהרבי הוא בירידה, אדם מקבל פי שנים הרבי אומר, שאדם אין לו שום ירידה אין לו את הפי שנים כי כשהוא יושן כשהוא אוכל אז זה הגות שלו מקרין לכל העולם רואים את הפי שנים שלו, בתוך העבודה אין שום בעבודה ירידה אז דוקא אז אפשר לקבל את הפי שנים, אז כל זה הרבי מסביר כאן יש שתי מיני אבות וגם תורה ס"ו, שאת הפי שנים אי אפשר לקבל רק בשעת ירידה שיש הירידה של זה בח', וירא יעקב ויאמר מה נורא המקום הזה אילו ידעתי לא ישנתי, אז למה הוא צריך לישון כדי להמשיך לעולם את האור שהוא קיבל בארבע עשרה שנה האור שהוא קיבל בארבע עשרה שנה אי אפשר לקבל, לא ישן לא אכל היה דבוק בהשם, אז בשעה שהוא ישן אז אפשר לקבל את אז יכול להאיר בעולם, הרבי אומר את זה בתורה ס"ו תפרט בשעת ירידה, אז כמה בחינת תלמידים אפילו באילן ממש מרגיש אצלו כל ירידות שיש להצדיק מרגיש כל עליה וירידה, מי אצל הצדיק אפילו שהוא לא אצל הצדיק מרגיש כל עליה וירידה שיש לצדיק וראוי לתלמיד להרגיש בעצמו על העליות והירידות שיש להצדיק כי דוקא בשעת ירידה הוא יכול לקבל את האור של הצדיק שזה בחינת שינה, ואם באמת כל ענפים באילן לא מרגישים עיקר היציקה של השורש אז ככה אין העשבים מתייבשים נושרים חוזרת הלחלוחית, השורש הוא לא יונק כל השנה בשווה, בצורה שוה, אז השורשים והגזע והלחלוחית עכשיו עולה השרף באילנות, עכשיו מגיע טו בשבט, עכשיו זה בדיוק, של תשעים יום של מד תשרי עד ב' טבת בדיוק תשעים יום המילים של כתוב בגמרא בבא קמא כתוב שלושים יום נותנים לחפש לו כסף, ואחרי שחייבו אותו בדין, את הלוה, אז נותנים לו שלושים יום לחפש כסף, אחרי שלושים יום נותנים לו לחזר אחרי קונים ואחרי שהוא מצא כבר קונה אז לקונה אין כסף מפני שהוא במאה אלף דולר אז הוא חייב מאה אלף דולר אז קודם אחרי שחייבו אותו להחזיר את המאה אלף דולר נותנים לו עכשיו לחפש כסף אולי הוא ישיג איזה הלוואה איזה גמ"ח מישהו יתרום לו, אז אם לא מצאת מאה אלף דולר תוך שלושים יום יאמרו לו עכשיו תחיל למכור נכסים, עכשיו שלושים יום הוא מכריז, הוא צריך למכור את הבנין הזה הוא נותן את הכי הרבה כסף, שלושים יום נותנים לו להכריז על הנכסים ואחרי שלושים יום שהוא מכריס על נכסים אחרי זה הוא חייב למצוא קונה, איזה קונה שלא יהיה, עכשיו הקונה גם כן ישב מאה אלף דולר, גם הקונה צריך עכשיו ללכת להשיג גמחי"ם להשיג את זה לקנות את המדרש, אז זה בדיוק השישים יום שנותנים לבן אדם זה היה בדיוק תשעים יום מג' תשרי עד לא מג' תשרי בדיוק תשעים יום עד, עכשיו נדליק נרות שזה נקרא שמונה עזרות אומר ר' נתן שמונה עזרות וזה כתוב בבא קמא דף קיב: כתוב בגמרא בבא קמא, קי"ב: הגמרא אומרת בבא קמא, אומרת הגמרא שנותנים לבן אדם נותנים לבן אדם שק לאישתראי אבל קודם כל זה היה שטר מזויף זה היה שטר מזויף גם הוא חייב לי כסף, פעם עשיתי לו עבודה והוא לא שילם לי הוא מנסה ל בכל מיני תירוצים או שהוא רק רוצה לדחות את זה ובינתיים עד שהוא ידחה את המשפטים הוא יחזיר את הכסף למקום אחר אז אחרי שכבר הגיע הרגע קודם מכניסים אותו לבית דין והוא צריך לבוא לבית דין והוא לא יכול ללכת בעצמו לנכסים, אם הוא הולך בעצמו לנכסים מוציאים אותו אם הוא אומר הוא חייב לי כסף הוא יורד בעצמו לנכסים אז בית דין קונסים אותו, עד שכאן בהשתטה - דבי עילאה לא כל אחד יורד לנכסים מי יורד לנכסים אז הבית דין מוציאים אותו כאן כ"ב סדר מגילת החוק כך הוא. הנה את כל הסדר, היה לבית דין מביא את השטר לבית דין כי הם לא הביא שלם ואין יורדין לנכסים, עד שיורדים לנכסים קודם צריך לראות שהשטר הזה נכון והשטר הזה לא מזויף, מי אומר שהשטר נכון בכלל איפה העדים אולי הוא זייף את העדים הוא אומר, אז זה הגאולה עד שיתנהל שיקרת רצית לדחות את זה רצית להרויח קצת זמן, כי אם הוא נשבע אז הוא מוחזק הפעם זה כבר פסול לעדות וזה הכל אבל שלא נשבע אז הוא לא פסול לעדות לא צריך סתם לדחות אותו, ואם טעה דיין ואם לא טעה דיין לא עיוות קודם שיתבענו מסלקים אותו אפילו הוא ירד, הוא ירד לים מסלקים אותו אמר לא שלם אפילו זמן יום שלם עוד שלושים עוד שלושים שלם קבעו לו זמן קבעו לו זמן לחפש למשכן חפצים שלו, מגיע מועד קובעים לו זמן שלושים יום קודם, נותנים לו זמן שלושים יום לראות אם יכול לשלם ועוד לא מתחילים לעכל נכסים באים מחייבים אותו ליתן משכון אפילו לא, את המטלטלין מיד היו גובים מהם מצא מלווה להחרים אז מי שיש לו מעות או מטלטלין ומצא מלווה להחרים אומר שאין לי כסף אני אין כלום אז אומר פשוט להחרים מחזיק אותו בדברים הרי זה מחרים ואם אחרי זה להביא ערב גם הלוה צריך להביא ערב הוא לא אמר לו תחתום ערבות עכשיו עוד לא דברנו מדוע לא להביא ערב, שבוע עוד שלושים יום יש שטר ועדים אז אומר לו אתה שומע שלושים יום אתה יכול לערער על השטר הזה שבוע שלושים יום ולא הביא עדים אדרכתא אדרכתא על כל נכסיו פירושו עכשיו אפשר לחפש איזה שרוצים אמר שנתהוו עניים משלם אם הוא עני משלם אני לא מוכן לשלם לו בזה אז אני מבין או שטר מזויף או העדים לא נכונים אלא אמר אני לא רוצה לשלם לו מיד נותנים לו אדרכתא, על נכסיו מיד וקובעים לו זמן יש שם שטר מלוה מלוה על פה או שנותנים לו אדרכתא אבל אם הוא מודה במלוה על פה ויודע אדרכתא נכנסים ל ואמר שטר זה נראה מזויף, אני יכול להוכיח לך שהוא מזויף שיקדים שהוא מזויף, כי סתם כתב את זה אם אומרים שזה יכול להיות ממש בדברו אז נותנים לו זמן להביא עדיו מה שהוא סתם משקר לא דברים וטענות של דופי ומביא לו שלם, אחר כך אם יש לך ראיה יחזיר, או שלם, אם יש לך ראיה אם תצא בראיה אז הוא יש שטר ועדים מה אתה אומר לי זה מזויף העדים מזויפים או העדים מזויפים או זה אם זה סתם אדם שחשוד על העולם התחתון, אדם שמוכר שהוא חרפה והוא רמאי אז לא מאמינים לו חוץ מאיזה שהוא אדם שהוא באמת נאמן, כמו שהרמב"ם מביא לגבי לגבי הבנים של יעקב איך אנחנו יודעים שהוא שחרר את השפחות איך יודעים שיעקב שחרר את בלהה וזלפה, איך אנחנו יודעים האחים אמרו זה עבדים זה עבדים אז מותר למכור אותם דין של כתוב גם שהאחים נהגו בהם מנהג שוחט ממש נעשה אותם חוטבי עצים שואבי מים ממש נהגו בהם מנהג שפחות חוטבי עצים ושואבי מים שהם נהגו בהם מביא שהם נהגו בהם מנהג חוטבי עצים ושואבי מים, מובא כאן בפאה, אמר ר' טרפון שלש דברים לא אוכלים אבר מן החי אבר מן החי, ולא צריך, היו חותכים חתיכות חתיכות, אומר שהיו חותכים את האוזניים את הזנבות את הפניחם, חותכים את האזניים, אל תתקרבו ל שלנו איך זה יתכן לחתוך אוזניים זנבות היו חותכים את האוזניים כתוב בוישב, וישב כבר קראנו, לפני שניים וישב מקץ, שנה הבאה יהיה שנה הבאה יהיה ויגש וישב, שנה הבאה, שנה הבאה, דף ש"ה דף ש"ה, שבט, דף ש"ז דף ש"ז לאחר מכן דף ש"ז דף ש"ז זה יוצא דף ש"ז זה יוצא דף ש"ז זה יוצא ס"ז ס"ז יוצא ס"ז זה ס"ו, כ"ח בשבת , וישב כ"ה כ"ה אחר כך ס"ח דף ס"ח יוצא, אם פ"א בסדר יוצא פ"א בסדר, אפילו שלאחים היה ראיות והוכחות אבל הם לא, היה הוכחות וראיות להבין, וישב אז אה, אז וישב זה ובלהה וזלפה, אומר שהיו והיו חותכים את האוזניים והיו חותכים את הזנבות, והיו אוכלים חיות חיים לוקחים חיה חותכים לה את האוזן ומבשלים את זה, עכשיו מגיע אורחים צריכים זנב חותכים את הזנב ומבשלים את הזנב, יש איזה מסיבה עכשיו חנוכה לוקחים מביאים גדי כבש חותכים לו את הזנב ומבשלים אותו, את האוזניים, את הזנב, מה קורה כאן, ובאמת הגמרא אומרת בחולין הגמרא אומרת הגמרא חולין חולין כאן, ר' שמעון שזורי אומר, ר' שמעון שזורי אומר, כאן בדף ע' בדף ע', דף ע"ה, ר' שמעון שזורי אומר אפילו בחמש שנים אתה זורע את השדה כל עוד שור בן חמש איל בן חמש תיש בן חמש וחורש בשדה לוקחים אותו חותכים לו את האוזנים את הזנב את הרגל את היד מה שרוצים צריך שירגיש כאבים אחרי זה נופל אז אומר רופא חתך את זה, רבינו פוסק שאפילו יכול להיות שור בן חמש אתה יכול לחתוך אותו מבלי אותו חתך אותו ובשעת אמו בטהרתו תורה סבא שהוא חייב דום שחיטה אבל אם הוא קרע, שהיה חייב דום שחיטה שלא שנשחטה אמו אבל אם לפני השחיטה, יכול להיות רבי מאיר ואפילו רבי מאיר, חכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו, הרמב"ם פוסק פוסק הרמב"ם ראיות אסורות שחיטת גבי אמו כל אבר הוא שחט במעי המעוברת מצא בו גדי בו חי אז הוא מותר באכילה שגם הוא באכילה וולד זה שנמצא בבטן אחר שלייה שלו ואו צריך לומר שאין נמצא בבטן ואז ה כולה אסור, ורק אם זה מחובר עם ולד, עם זה מחובר עם ולד השליה אסור, מצא בו עובר, ומצא בו עובר חי שהוא בן תשע חודשים גמורים, אפשר יהיה שלא מצריך שחיטה שאומר כאן אבל אם הוא גבי קרקע צריך שחיטה, מובא במשנה ע"ד ונפסק כחכמים, בגמרא ע"ה: ר' שמעון שזורי אפילו בן שלש שנים אמו בתוך אלא מדבריהם, אלא זה רק משום מראית עין משום מראית עין, כתב רבינו בפירוש המשנה, שנדע שצריך לעשות בדיקה שאין הדבר מפסידתו הוא צריך להקרא שחוט אע"פ שהוא חי ככה לשונו, אז חכמים אומרים חכמים אומרים יש פה שלש שיטות, אנו נבין מה היתה המחלוקת בין האחים, שלש שיטות שיטת רבי מאיר, שהשחיטה לא מטהרת, אם לו שלא כלו חודשים אז הוא חלק מהבהמה, אפילו בן שמונה חי ולא כלו חודשיו זה לא נכלל בבהמה או מת מת ודאי אז הוא או בן תשע מת אז הוא חלק מן הבהמה, מוציא את המת אם חי בן תשע חי טעון שחיטה מיד אותו ואת בנו, לפי רבי מאיר בן תשע חי טעון שחיטה וחייב על אותו את בנו לפי רבי מאיר חכמים אומרים ששחיטת אמו מטהרתו אבל אם הוא אפילו כבר חורש על גבי קרקע אז תירץ הגמרא תסביר אז יש פה משום מראית עין, אם הוא עוד לא על גבי קרקע ומצאת אותו מצאת אותו בתוך הבהמה, אבל אם הוא קפץ החוצה והתחיל ללכת אז ר' שמעון שזורי אומר, אפילו בן חמש שנים חכמים הלכו לפי ר' שמעון שזורי אפילו חמש שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו, קרעה ומצא בה בן תשע חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אמו, אפשר להגיד מה המחלוקת בין ר' שמעון שזורי לחכמים או ששניהם אומרים ששחיטת אמו מטהרתו אבל בחוץ על גבי קרקע תהיה בחוץ על גבי קרקע. עכשיו נרחיב עכשיו יש עוד דעה, יש גמרא בבכורות גמרא בבכורות יש גזרה שמא יעשה עדרים עדרים יש איסור מראית עין ש באמת הם לא ידעו יש עוד איסור בל"ג: בגמרא בכורות יש עוד איסור ל"ג: יש עוד איסור כתוב כאן, ר' יוסי בר אבין אומר דזירה שמא יגדל מהן עדרים עדרים יש פה גזירה על ענין אחר אבל זה גם אחת הגזירות שלא ילכו, ששחיטת אמו מטהרתו אנו לא יודעים אם כבר הגיע כבר לגיל ארבע חמש, לגיל שהיא כבר צריכה ללדת אז הוא יגדל עדרים עדרים והאחים גידלו עדרים עדרים, האחים גידלו עדרים עדרים והיה להם בן פקועה ואפילו לר' שמעון שזורי הם ראו שהם לא חייבים איסר דרבנן עכשיו מדברים פה על איסור דרבנן ויש להן דין של בן ישראל כי אז נוכל יש להן דין של בני נח ובן נח אסורה בן נח אם הבהמה מפרכסת כזה דבר יש לו דין מפרכסת כי הגמרא שם אחר כך בדף ע"ה: הגמרא שם לפי ר' שמעון שזורי ולפי רבנן שלא מה טהרתו אז הגמרא שואלת מה עם פדיון הבן? אם נולד שה נולד שה בכזו צורה, אם אפשר לפדות בו חמור שה מובא בהלכה, בהלכה, אם הבשר בשר ואם זה במקום שחיטה אז הוא לא נקרא שה אז זה הוא שואל אחר כך אנו פוסקים גם כרב אשי אגב זה לא נפק"מ לענין שחיטה, זה נקרא נפק"מ לדאורייתא זה תלוי בפדיון הבן מדוע בבן כי, פטר חמור ובשה שבפקועה אליבא ד ולא כתיבא לך טעון שחיטה אם הוא טעון שחיטה אז הוא שה מעליא, אפשר לפדות זה לא בשר, כי זה צריך שחיטה חדשה, כי תלוי אליבא דרבנן אם שחיטת אמו מטהרתו שאין אמו מטהרתו דק ולא כמו בשר בשר או דילמא כמאן דרהיט הרי הוא רהיט ואזיל בכל זאת הוא קופץ והולך ורץ הוא רהיט ואזיל הוא רץ ובא דסלקא אמינא ביה זה נקרא שה מעליא ואפשר לפדות בו פטר חמור מר זוטרא אמר אין פודין זה נקרא בשר והשני אמר כן פודים זה לפי רב רב אשי אז הוא לא צריך שחיטה לפי רבנן לפי רבנן לא טעון שחיטה זה רק מדרבנן בעי שחיטה מה שאמר פה דין, הוא נקרא שה ממש, ולא סתם זז, ואפשר לפדות בו פטר חמור, אמר רב אשי מכל פנים אנו רואים, פה אנחנו רואים בדין, עכשיו בני נח, יש לו דין של בן נח יש לו דין של בן נח ולא דין של בן נח ולא שוחט בהמה אפילו שחט בה שני סימנים אז פה יש חילוק בין בן נח לבן ישראל גם כן מה יש חילוק שבן נח אסור ולנו מותר, תמיד רק החילוק הוא שכולם ש אצלינו זה לא לאו לאו אצליהו זה לאו אבל יש דבר שלנו מותר ולבן נח אסור זה לשנות את ה בגלל שהיא מפרכסת, בגלל שהיא מפרכסת ובשר ממנה אסורים ל משום אבר מן החי עכשיו הוא עכשיו הוא טען שיש לו דין של בני נח יוסף טען רק במתן תורה הוא גילה מה שבאיסור עד עכשיו נוהגים כאן את כל ה אמרו לא אנחנו עכשיו נשארים זה היתה הדרשה של הבר מצוה, ויבואו שמעון ולוי אז בן כמה שמעון היה בן שלש עשרה שכם, משמים שנה שנה שניה ששמעון, נותר לנו ארבע שנים נשאר לנו עד סוף השבע נשאר לנו חמש שנים אז הוא בשבע ואחרי זה, שבע שנים והביא עוד קצת זה תשע שנים זה תשע, זה לא תוך שנה וחצי כולם היה בן חמש וחצי כולם היה בן חמש וחצי נשאר עוד שש שנים זה אחד עשרה וחצי עכשיו כל בא כתוב ויבוא סוכתה ויבן לו בית, הוא ניגש ל עוד שנה וחצי זה בדיוק שלש עשרה שנה כשהגיעו לשכם היה אחרי ויבן לו בית זה החידושי הרי"ם החידושי הרי"ם נמצא כאן ליד שם אפשר להסתכל קצת חידושי הרי"ם איפה אתה מסתכל, אולי זה יותר למעלה, מצאת את החידושי הרי"ם, כן כן זה החידושי הרי"ם, אומר זה היה הדרגא של אברהם ויצחק כל הפלפולים האלה זה דוקא היה עד רושם של שמעון שמעון אמר לנו יש דין של בני ישראל וזה הדרשה של הבר מצוה שלו, החידושי הרי"ם פה לומדים מזה הביא את הדרשה של הבר מצוה ש מביא זה היה שמעון, זה שמעון היה הראשון כי תשע חודשים בעיבורו של ראובן, תשע חודשים בעיבורו של שמעון, יחד זה שמונה עשרה חודשים, שנה וחצי שנה וחצי אחרי זה אמרו כאן בפרשת בפרשת וישלח, זה טוב צריך שניה למצוא את זה פרשת וישלח אנחנו רואים שמה זה נשאר לפליטה כאן, ויבא יעקב ארצה אחרי זה ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות מכאן אנו לומדים שזה היה 18 חודש אומרת הגמרא אז עוד שנה וחצי זה חמש וחצי ושבע שנים לגיל 13, מיד כשהיה בן 13 אז הם נכנסו הם נכנסו ואומר החידושי הרי"ם שזה היה בדיוק הדרשה נמצא בדיוק ה, אז שמעון ולוי גם כן כבר סמוך לבר מצוה אז מביא פה פרשת וישב וישלח שזה הדרשה וישלח אמר לו אני מוכן אז עשה בר מצוה וחידש זה הדין על עמודא שלו עכשיו זה הדרשה של הבר מצוה, זה הדרשה של הבר מצוה, עכשיו עכשיו עכשיו עכשיו היא עכשיו עכשיו באותו יום הוא נסע דינה באותו יום שהוא נשא את דינה ככה בדיוק בפרשה הבאה ויגש שאול בן הכנענית, שאול בן הכנענית שנשבע שלא יוציא אותה, אני לא אוציא ותה או שאני מתאבדת או שאתה נושא אותי, אני על כזה דבר מתאבדים אז עכשיו אני מתאבדת או שאתה מתחתן איתי שאול בן הכנענית כתוב בויגש, ויגש כאן ויגש, שאול בן הכנענית, הנה רחל, שאול בן הכנענית אומר רש"י שאול בן הכנענית עוד נראה לבית דינא שהרגו את שכם לא רצתה לצאת עד שנשבע לה שיאנה לקחו אותה על ה זה אחות מן האב ואם זה אחות מן האם אסורה בן נח אסור אסור לבני נח אשה האם אשה, אחותו מאמו עוד לא הבין מה אסורה לו זה גם מלאה והוא יכול לקחת את אחותו של גד את אחות של נפתלי, את אחות של אחות נפתלי אפשר להתחתן עם אחותו לא יכול להתחתן עם אחותו של ראובן ולא עם הטומאה שלו, ולא של לייבל ולא של יהודה, ולא של ולא של אז הוא לוקח את אחותו שנולדה לו מן האם אז השם ברא השם ברא בגוים ובן נח לבת ישראל אז בן נח הוא ב אז ברגע שאדם מתגייר שם הוא מוביל גרים מקבלים מצוות בא למצות ברגע שמגיע לגיל 13 במצוות בכל תרי"ג מצוות אנחנו חייבים, אז בכל תרי"ג מצוות מותר גם לקחת את אחותי כאשר בן נח זה רק שיגידו שיבוא מקדושה חמורה לקדושה קלה זה עוד לא היה עם ישראל וממש זה פיקוח נפש אז וזה מסביר רש"י וזה מרומז ברש"י עצמו נסעו מזה מה זה נסעו מזה אומר רש"י שהסיעו עצמן מן האחוה אז זה הדרשה שלהם אמרו אנו יותר לא אחים הסיעו עצמן מן, אין פה אחים אין פה אחיות אז זה נקרא מתרצת את הקושיא איך הוא נשא אחותו מן האם אז רש"י אומר נסעו מזה מה זה נסעו מזה נסעו מן האחוה אל הסיעו עצמן מן האחוה הדרשה של האחים היתה עכשיו מקבלים דין של בן ישראל בגיל 13 מקבלים דין של בן ישראל ממילא גדלו האחים וממילא מותר להם לאכול מן האפרכסת, מותר להם לאכול בן פקועה, אז הוא מביא, מותר לגדל עדרים עדרים, אז אפשר לאכול, לחתוך את האוזנים את הזנבות, היו כ חותכים את האוזנים את הזנבות אז אפילו עדרים עדרים אפשר לגדל גידלו עדרים עדרים שבן פקועה יהיה פטור משחיטה, פטור משחיטה אז רש"י אומר כאן בוישב נסעו עצמן מן האחוה אומר רש"י ויסעו מזה ויסעו מזה וישבו לאכול לחם, וישאו עיניהם והנה אורחת ישמעאלים באה מועליהם נכאת ולוט הולכים להוריד מצרימה ויסעו מזה, להוריד מצרימה, משול משול בנו, ויראו אותנו מרחוק, הם נסעו מזה אומר רש"י נסעו מזה, הסיעו עצמן הן האחוה כבר בטלו, אמרו שם עכשיו נהיינו דין ישראל אין להם דין אחים אין דין אחיות אפילו מותר לקחת אחות מן האם, מותר אחות מן האם, אז עכשיו היה מחלוקת חדשה בדין השפחות, שהירושלמי נוהג שהיו נוהגים בהם היו נוהגים בהם היו נוהגים בהם אז ממילא מותר לאכול לאכול אפרכסת ואבר מן החי ועכשיו כתוב כאן שהיו נוהגים בהם כבני השפחות הם טענו שבלהה וזלפה הם נקראים שפחות ומי שיש לו בן מהשפחה אז זה נקרא עבד, פטור מן היבום ולא יורש לא רק שהוא יורד אז הוא אפשר למכור אותו כעבד, כתוב בקנים, שיש שאלה אם אדם נושא שפחתו, נושא שפחתו אם זה נקרא עצם הנישואין משחרר אותה או הנישואין צריך להוכיח מזה שהוא הכתב שחרור הוא כתב לה נישואין, אומרת הגמרא ביבמות אם נושא שפחה בקנין בקנין גמרא ביבמות מביא גמרא גיטין פרק שני פרק שני פרק שני פרק ט' וגם הגמרא גיטין צריך גמרא גיטין שפחתו הרי זה איך אפשר למכור אותו, האחים החזיקו שאפשר למכור את נפתלי אפשר למכור את גד את אשר אפשר למכור אותם זה הפקועה של האבא אפשר למכור אותם הם עבדים גמורים כמוש בלהה וזלפה היו אחיות היו שפחות אפילו שזה אחים באים מהשם כתוב בנות של לבן אבל היה להם אשה אחת לבנים ואשה אחת לעבדים במקום לקנות עבדים אז ישר נולדים עבדים ונגמר לא צריך לקנות אחר כך בורח אם אותו מרות ומשם אז זה שעוד כמה ימים אז הגמרא אומרת ביום קוברים אותו באים שהדין אין להם בחיים כלום עכשיו מה עם קידושין מבטלים את השידוך עולם שאין אצלינו שום דבר לא עבדו עד עתה, שטר דבר משחרר כי הענין של שותקים אז צריך, הגמרא רש"י אמר עבד שנשא בת חורין לפני רבו ורבו לא מחה בו העבד מתחתן ורבו לא מוחה בו אז יצא לחירות כ"ש אם האדון בעצמו נושא את שפחתו אפילו עבד נשא בת חורין יוצא לחירות אמר לו ואני שונה ואתה אומר ככה? רק עבד שנושא, מי שנהיה קודם שטר ארוסין לשפחתו אומר מקודשת, ושטר ארוסין לבד זה שהוא כותב שטר ארוסין זה שטר שחרור גם כן, כי קדשים, אז מסתמא זה ממילא זה נהיה שאומר הרי את מקודשת לי וקידשה לו אז ממילא אוטומטית חכמים אומרים אינה מקודשת, ורבינו אז עכשיו אז עכשיו אנו עכשיו הולכים, פה ביבמות פה ביבמות יש לנו את השלשה ערכין, נושא כיצד יורש את אביו, מכל מקום שיש מכל דבר שיש אח מן השבעה שעובד את כוכבים כוכבים אז אומר על זה הרי"ף אומר על זה הרי"ף אומר על זה הרי"ף כאן זה הרי"ף הא דתנן בנו לכל דבר שיש לו בן מן השפחה והוא לא יכול את הבן הוא לא יורש ולא אשת אביו מיבום אמר שפחה זה אחרים כתוב שבן מן השפחה לא פוטר כי בא דאחרים דאחרים, אבל שפחה דידיה אם הוא יש לו עבד מהשפחה דידיה לא, ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, משמיה דרב האי גאון, כל מי שיש לו עליו קידושין ואיזו זו שפחה דאחרים שפחה דאחרים דומיא דעובדת כוכבים שאין לה קנין, מה מי שיש לו בן מכל מקום את אשתו אפילו מה זה פוטר את אשתו מן היבום, אבל לא הבן מן השפחה דעובד כוכבים זה שפחת אחרים אבל שפחה דידיה אם הוא בא על שפחה דידיה ואדם אין לו בת אז זו בת שלו, ואם הוא בא עליה הוא חייב סבב הוא חייב סבב עד עד הוא לא נגד אפילו שלא רואים שום בצניעות הוא לא עשה יחוד הוא לא עשה עצם הנישואין בתו היא אמרו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והוא התכוון לשחרר אותה, בא עליה חייב משום בתו, משום אחותו כרת בתו זה שריפה ו זה סקילה, ועל זה מלתא עוד דקות מסימן, ו לחומרא לגבי איסורא אז אומר אנו הולכים לחומרא אותו רב האי גאון אומר שהיא, שבתו ממש אבל אנחנו הולכים לחומרא לאיסורא דאית ליה מת ואין ליה דאוליד מן השפחה אז לאכול ולא יכל להתאבל הא לא פטורה לשוק מי שיש לו בת, והאתתא לא מתאבלת לקולא ולא יהבית לה היא לא יורשת אותו, מצד אחד יכולה, ומצד אחד היא לא יורשת אותו אבל איהו גופיה אפשר למכור אותו בן נח מהשפחה אפשר למכור אותו שאם היתה בת ישראל אם רוצה ל בת ישראל אז צריכינן גט, אם רוצה, אם הוא כבר נשא בת ישראל הוא צריך גט כי צריך מחדש, אבל שחרור עצמה גיטה מיניה אם יסב שפחה, גם לא יכול לשאת שפחה אדם כזה. נולד מהשפחה לא יוצא שהיה לו ולא יש ספק יש לנו ספק אם הולכים לפי רב האי גאון או הולכים לפי ש מסכים וזה הרמב"ם פוסק שפחתו ממש כי רוצים לתת חילוק מה ש אפילו היתה שפחה שיש לו בן מכל מקום, אז פוטר את אשתו מן היבום חוץ מן השפחה אז רוצים לעשות חילוק שפחה הכוונה שפחת אחרים ולא שפחתו, אז מסביר הרמב"ם אפילו שפחתו אפשר למכור אותו אפשר לקחת את נפתלי גד ואשר, דן ונפתלי, למכור אותם מה שלא כשאר עבדים עכשיו פה הרמב"ם מביא את דעת הגאונים הרמב"ם מביא את דעת הגאונים הרמב"ם מביא את דעת הגאונים כאן בהלכות גירושין כאן בפרק י' מביא את דעת הגאונים הרמב"ם מביא את דעת הגאונים, דעת הגאונים כל אשה שתבעל לפני עדים צריכה להביא גט אין אדם עושה את בעילתו בעילת זנות, אם שיש שתי עדים שיודעים, אפילו לא ראו קידושין והגדילו והוסיפו בדעה זה שאדם שהיה לו בן משפחתו או שהיא לא תתגבר מאשתו אולי הוא קידש אותה שנשא את שפחתו ובא עליה שודאי שאיחר, מה פתאום אדם סתם יקח אשה, שאדם לא עושה את בעילתו בעילת זנות ורחוקים הם בעיני שהרמב"ם פה מבטל את הדברים אומר רחוקים הם בעיני זה סתם שטויות אדם יש לו שפחה אז היא נשארת שפחה מה אז הוא מכבד שתהיה אשתו אדם רוצה ששפחתו תהיה אשתו? כי זה דברים רחוקים בעיני אחרת תגיד שאחד מצא מישהו ברחוב אם הוא לא קיבל ממני קידושין הרמב"ם אומר אם אתה אומר ככה שיש לו בן מהשפחה אז אתה אומר שהיא ודאי בתו אז תגיד על כל אחד שמצא מישהו ברחוב והלך לאיזשהו מרתף ונולד ילד, תגיד אולי הוא קידש אותה זה מעשה בכל יום ואף אחד לא חושב שזה בן וזה בנו, שזה יורש אותו אם היא שפחה אז זה שפחה אם היא בת ישראל זה כן בנו זה בנו אבל אם היא שפחה היא שפחה אז אחרת אתה תגיד לכל אדם שמצא איזה קליפה תגיד אולי הוא קידש אותה אולי היה פה קידושין אולי היא כבר אשת איש, אתה צריך לעוד גט אם אדם לא עם קידושין ממש אז אתה לא צריך לחשוש שהוא כבר קידש אותה, הרמב"ם אומר הדברים האלה רחוקים בעיני לסמוך עליהם שאמרו חכמים חזקה היא לאשתו שגירשה בלבד, אולי נהיית בפרוטה גיליתיה ואדם מבולבל מסתמא ויש רגלים לדבר שמסתמא הוא בא עליה אז מה הוא לא בא עליה בלי קידושין זה רק מדובר על קידש על תנאי ו סתם שהיא אשתו אשתו הראשונה שהוא רואה שהיא בעלת זנות על תנאי הוא בועל כל זה בחזקת מי שהוא בעל לשם זנות אז אחרת תגיד על כל פרוצה על כל פריצקע תגיד תגיד אולי הוא קידש אותה האשה הזאת צריכה גט, בחזקת שהוא בעל לשם זנות אומרים לשם קידושין ואין צריך לומר בשפחה בגויה את זה אין צריך לומר בכלל ש קידושין לא חושבים שהוא קידש אותה אדם יש לו שפחה עוזרת יש לו איזה פיליפינית אז נולד בן מהפיליפינית אז הוא גייר אותה מה פתאום גייר אותה, כלל אין להם כלל הבן מהם בחזקת גוי ועבד שידע בודאי שאין אמו נתגיירה, עכשיו הרמב"ם חוזר עכשיו זה הפלא שהרמב"ם עצמו חוזר בו חוזר הרמב"ם בעצמו חוזר בו, במשפטים הלכות עבדים, כאן משפטים פה הרמב"ם חוזר בו מהכל כאן הרמב"ם חוזר בו מכל מה שאמר הרמב"ם הרמב"ם חוזר בו מכל מה שאמר בהלכות נחלות כאן יש רמב"ם ארוך חוזר בו מכל מה שאמר שאומר ככה מי שהיתה לו שפחה והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנהג בנים אתה צריך לראות איך הוא נוהג בהם האבא נהג בגד ואשר מנהג בנים הוא לא ינהג בהם מנהג עבדים האחים אמרו אולי הם עבדים אבל הוא נהג בהם מנהג בנים צריכים לראות איך האבא נוהג איתם, והאור זרוע אומר יותר מזה הוא אומר אם אחרי שהאבא נהג בהם מהג בנים יבוא עכשיו בגיל עשרים הילד יכעיס אותו יגיד לו אתה לו בן שלי אתה עבד, אמך שפחה ואני לא רוצה לראות אותך בבית אתה אני עכשיו אמכור אותך גמרנו לא נאמין לו ואפילו אם האבא יגיד בכלל לא קידשתי את אמא שלך ובכלל לא שיחררתי אותה לא נאמין לו עד גיל עשרים נהג מנהג בנים ועכשיו הכעיס אותך אז אתה אומר לו תשמע אתה יודע מה בעצם אתה עבד אפשר למכור אותך במאה אלף דולר, נפתלי לא יכול לקפוץ מקצה העולם לקצה של נפתלי היה קופץ ממצרים ל שכחו להביא את השטר של המערה החתם סופר אומר לא היה שטר אז הויכוח היה ויכוח אחר לגמרי השטר איננו, אז עכשיו קברו את לאה אז עכשיו נשאר אחד אז השטר איננו אז עצם זה שנים שמגיע לשתי שליש אני בכור מגיע לי שתי שליש מה שתי מטר הוא לא מה שתי מטר מה שלש מטר, ישעיהו היה גבוה אז בשתי מטר או מטה האלה מגיע לי שתי שליש לך מגיע שליש אתה יחתכו אותך לחצי וישימו אותך אני רוצה שתי שליש במערה נעשה פה גדר נעשה פה גדר הפרדה התנתקות היום קוראים לזה התנתקות כל יום קוראים לזה חדש רוצים להחזיר את ירושלים קוראים לזה התנתקות אז כולם יזכרו התנתקות אז יש מושג כל פעם יש להם אפשר אתה הקודמים כל פעם שרוצים להחזיר לערבים שטחים וזהו קוראים לזה התנתקות אז ממילא התנתקות אז כולם עוד יותר נגד זה ממתקים מה אתם רוצים אז עכשיו רצה שיעשו גדר במערה עכשיו אני רוצה שיעקב יקבר בשליש תחתכו אותו לשתיים תקפלו אותו אני יודע יש גלוסקמא שהייתי שמה אז מקפלים אותם שמים אותם שנה שנה שמים אותם עד שהקשר נאכל ואחרי זה מקפלים אותם ותופסים ממש שליש קבר, אני רוצה שיעקב יהיה שליש קבר ולי יהיה ולכן נפתלי קופץ למצרים ומביא משם את השטר אבל לחושים בן דן היה בן שהיה קופץ שתי שניות שניה קופץ ושניה צריך לחפש במגירות שמה שעה לחפש עד שימצא שטר אז סתם את הבית שם של יוסף של אפילו שעה שעתיים, שעתיים היה שם בבזיון בקושי היה צריכים להגיד לו שכל משא ומתן יש פה שולחן של דיונים איזה משא ומתן קפץ מקל נתן לעשיו על הראש ומשם גמרנו אז נחתך לו הראש בסתר אז עכשיו מתברר המחלוקת של עשיו טען לי מגיע שתי שליש ולך שליש עכשיו נהיה הפוך הוא קיבל את השליש עכשיו הראש שלו התגלגל בדיוק לשליש הזה שסימן ליעקב, בתוך השליש הזה התגלגל הראש של עשיו השטר לא היה ועד שהשטר יגיע בינתיים מגיע לו שליש לכן נחתך לו הראש והוא זכה שליש בקבר וזה הגיע לו על פי דין הוא אומר מה את השטר בינתיים מגיע לו את השליש אז לכן הוא זכה שלש שנים למערת המכפלה ובכל מקום מביאים כאן אז שלא אשכל שניכם ביום אחד עכשיו ברוך השם כי שבעים יום, יעקב נברא נולד הגדול בתשרי בא' תשרי אז א' תשרי תכלס הפטירה בתוך שבעים יום אז זה י' כסלו עכשיו י' כסלו עד שהלכו אני שלש או ארבע ימים אפילו הלכו שבוע אז הכל במרכבות במשאות זה יוצא בערך בי"ג י"ד כסלו זה היארצייט של יעקב, התאריך לידה של יעקב זה תשרי והיארצייט של עשיו זה צריך להיות בי"ז בכסלו אז נפסק המבול, כ"ז כסלו נפסק המבול שלושים יום, שלושים יום היה המבול אז י"ז כסלו זה יוצא אם הלכו שלש ימים אז זה י"ג אם שבע אז זה י"ז אז על כל פנים אז עכשיו אז עכשיו היה הרמב"ם חוזר בו מכל מה שאמר איך הוא חוזר בו אומר אצל נהגו מנהג בנים או לא נהגו מנהג בנים אז אם מנהג בנים אז אם הוא מנהג בנים אז האור זרוע אומר אפילו אם האבא יגיד לבן שלו שאתה בן השפחה לא נאמין לו אבן האזל יש שם שולחן ערוך אבן האזל חלק שו"ע הגדולים הגדולים משהו מבקש יש שם את האבן האזל שמה הוא מביא את כל המחלוקת הזאת והאור זרוע פוסק הפוך מכולם, כי כולם הולכים לפי הרמב"ם הזה צריכים לדעת אם נהג בו מנהג בנים נהג את זה אולי נהג בו מנהג עבדים כי מה שמדובר פה מדובר פה שאין לו שטר שחרור או שהוא נפטר או שהבנים לא היו צריכים להאמין לו אני מאבא שלי אני רוצה יש לי עבד נפתלי שוה מיליארד דולר אותו צריכים למכור אותו נפתלי נפטר בגיל 147 אז אפשר למכור את נפתלי ב גד ונפתלי גד ואשר אפשר למכור אותם אז עכשיו אדם היה לו שפחה ועכשיו אין לו את השטר ביד אז בינתיים אנו שואלים את האב, אבל כאן בסימן ט"ו הוא אומר שאפילו שאלת את האבא זה לא יעזור כבר לא יעזור כבר לא יעזור כאן סימן ט"ו דרבנן הוי מה שמדרבנן הולד גזור עליהם מהשפחה שנקרא בן וזה שאמרו חכמים שפחה בעלמא אבל אם שפחתו היא בת אחותו ממש אפילו אמר ואפילו אמר שהוא לא כיון לשם קידושין אין מאמינים לו, האור זרוע פוסק הפוך מכולם, כי הולכים לפי הרי"ף ולפי ה אם נדע שלא כיון לשם קידושין אז ודאי כן והאור זרוע אומר אפילו יגיד עכשיו שלא כיון לשם קידושין אי אפשר להאמין אותו הבן שלו של בן והוא לא יכול בדבור בעלמא לבטל את החזקה של הבן שלו, אז האור זרוע פוסק הפוך מכולם, זה זה זה של יוסף שאפילו אם האבא יגיד הם פחדו לשאול את אבא, יעקב שאל את יוסף מי אלה תראה שטר קידושין תראה שטר כתובה, מי אלה, מי אמר שאלה הבנים שלך בכלל אני יודע שהבנים שלך? אתה קבלת את זה מאיזה שקידשת שהתגיירה שהיתה כתובה וקידושין אתה צריך לשטר אבל אף אחד לא ביקש שטר מיעקב זה אף אחד לא העיז שטר קידושין שטר כתובה שטר שחרור זה אף אחד לא העיז אבל יעקב ביקש מיוסף, נסתלקה ממנו רוח הקודש אמר אני רוצה לראות שטר, רוצה לראות שטר קידושין אז זה בתוך ויחי היחי הוא ביקש לראות שטר כתובה אמר מי אלה לך בגלל שהסתלקה השכינה הוא חשב שיש את הפסול בזרעו של יוסף רצה לראות כבר את הקץ אז ה' אומר כי יביא את הקץ כי חשב שאת ביומו אז כאן הפרשת ויחי כתוב ששאל אותו מי אלה לך מי אלה לך שאל אותו בויחי, מתה עלי רחל ויאמר מי אלה מי אלה מי אלה רש"י אומר מי אלה הראה לו שטר קידושין הראה לו שטר קידושין ולא יותר מהיכן יצאו אלה לא ראוי לדרכה, בשטר אירוסין שטר כתובה, שטר אירוסין ושטר כתובה אז יעקב ביקש מיוסף אני יודע אם בכלל זה ילדים מהגויה אולי זה גוים תראה לי שטר תראה לי שהתחתנת בכשרות אבל הפוך שיוסף ביקש מאבא שלו שטר אירוסין שטר שאף אחד לא העיז אז האחים בתחילה דנו אם בסתמא קידש אותה אם בסתמא מקודשת או לא מקודשת האחים, עד שהשטר לא היה לא חייבים להחזיק אותם בחזקת בנים אז לכן אומר הירושלמי שנהגו בהם מנהג עבדים ממש, חוטבי עצים שואבי מים אפשר למכור אותם, אז כל המחלוקת בין האחים ליוסף היה שאנו לא הולכים לשאול את האבא בגלל בושה או בגלל שאבא שנפטר חס ושלום אבל אשה יש חזקה שאדם צריך אין חזקה כזאת עכשיו הרמב"ם אומר שהולכים להן הבן אדם הרמב"ם אומר שמסתכלים אם נהג בו מנהג בנים שוב פעם מסתכל אם נוהג בהם מנהג בנים אז האדם הזה בחזקת כשרות, הבנים בחזקת כשרות אז אם הם בחזקת כשרות מסתמא שעבדו בשפחה זה לא יעלה על הדעת הביא שפחה ושחרר אותה זה לא גויה שצריך לגייר אותה להביא אותה לבית דין, צריך לתת לה שטר שחרור לא צריך שום עדים אז אם כדי לא להכחיש את הבן אדם להביא שתי עדים אחרי זמן לתת לה כתב שחרור לא צריך שום עדים, אז עכשיו הרמב"ם אומר שמסתכלים על הבן אדם, רק נגמור את הקטע הזה רק נגמור את הקטע הזה אנו נגמור את השיעור, נושא בת ישראל שהשתחררה בפנינו אז אומרים א כל מסתכלים אם נוהגים בו מנהג בנים גם האבא יכול להגיד לפי האור זרוע וגם הבנים הולכים איתו מנהג בנים הוא שמע בני הוא ידע הוא ראה כזה בן שילדו אותו פעם הוא אמר כן זה בן זה בן שואלים שואל את אמו משוחררת עכשיו זה דבר אחד, אם הוא תלמיד חכם אדם כשר, מדקדק במצוות אז הוא יכול לירוש והוא נקרא האחים והוא פוטר את אשתו מן היבום אם יש לו עוד אשה הוא אינו נושא בת ישראל אבל הבן עצמו הוא לא יכול לשאת בת ישראל לא הזה שישא בת ישראל אם אשה היה יותר טוב צריך לומר לבקרים לבקרים מה פתאום אחרי זה מוכרים אותו הולד נקרא רק הולד אומרים שאין חילוק בין אין חילוק הראב"ד חולק על זה אבל קצת מהבנים מפופלים חלקו בן שפחה שלו וגאון אמר בכל מקום לא מצאנו אלא שבא סתם ואם מעיד עליו שמעון משוחררת עכשיו על כל מרמז המהרש"א המהרש"א מביא את זה המהרש"א מביא את זה ב כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה כי ראובן, כיון שהאחים הלכו בשיטה שהם שפחות והבנים עבדים אז ראובן טען שמותר להם לשאת את בלהה המהרש"א מסביר היה לו ויכוח עם יוסף בנימין כבר נולד היה לו ויכוח איתם שאני רוצה לשאת את בלהה אמר ממה נפשך לא רק שאני טוען שהבנים הם עבדים זה היה ויכוח של ראובן עם יוסף ובנימין, יוסף ובנימין אמרו שהילדים הם בנים רגילים שהם לא עבדים, אסור לנהוג בהם מנהג עבדים אסור להשתעבד בהם, כמו שאומר הירושלמי שהיו משתעבדים בהם מתווכחים אתם, אז אומר ראובן לא רק שמותר להשתעבד באחים האלה אני אפילו יכול לשאת את בלהה כאילו התחתן איתה אבל אחרי זה כיון שהוא התוכח שבלהה היא שפחה אז הוא הרשה לעצמו ללכת ולבלבל, להוציא את המטה מטה זה היה הפועל היוצא מהדיבורים האלה אומר המרש"א אז יוצא שכל זה היה תלוי אחד בשני כיון שהם טענו שהם עבדים אז אותם לשאת את בלהה, מביא כאן המהרש"א מביא את זה, וזה צריך להגיד ביעקב, זה המהרש"א אומר כל זה אומר המהרש"א אז שהוא טעה בהשלכות אלה שנצחו ממילא המהרש"א אומר שההלכה היא כי אם אדם מכוין לקידושין אז ממילא הם משתחררות, זאת ההלכה לא צריך שטר שחרור כמו שאומר הבא על שפחתה זה השטר קידושין זה השטר שחרור הוא לא צריך לתת לה שטר שחרור אפילו אומר ה שואל הריני מכה את עבדי העבד משוחרר, הריני מפקיר אותך, הריני משלח אותך בלשון שהוא אומר לא צריך אפילו שטר, אפילו בדיבור בעלמא, הוא קדושתו מעליו אז ממילא הוא משוחרר, ממילא הוא משוחרר, אז ממילא אם הוא מקדש אותה אומר המהרש"א אז ממילא ממילא היא כבר משוחררת ובאמת וזה היה בגלל כי היות ובלהה לא השתחררה אז אומר מותר לי לשאת אותה זה היה הדיבור שלו עם האחים אבל לא שעשה מעשה אסור כתוב כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה אז הוא מסביר מה היה כאן כל הענין שכל הענין התחיל עם הויכוח של יוסף עם ראובן, שראובן טען שהבנים הם עבדים שארבע הילדים האלה הם עבדים עבדים ואם לא רק זה אלא מותר לי לשאת את האמהות שלהם אם אני רוצה, שהם שפחות שהם שפחות ויוסף אמר הם נשי אבא הם נשים ממש אומר על זה אור החיים שפה זה הדיון ש נשי אביו מפה אנחנו לומדים שזה היה הויכוח של יוסף עם האחים, נשי אביו, נשים, נשים ממש, בצאן אומר האור החיים אני הצאן אני אאכיל את הצאן לא ידו ש אז כיון שהוא טען והוא דיבר עם האחים שמותר לו לשאת אותה אז מעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה ולכן לכן הוא הגיע למסקנה שיכול להוציא את המטה, וגם כן מהאוהל של בלהה של בלהה, ועכשיו הוא אומר על כן הבכורה נתנה ליוסף עכשיו הוא אומר ככה באמת הבכור הבכור היה יוסף אבל צריכים ללכת לפי סדר ההולדה אבל הבכור האמיתי זה יוסף כי כל מה שלאה נכנסה זה הדין של רחל נתנה לה את הסימנים אם רחל לא נתנה לה את הסימנים לא היתה יכולה להכנס אז יוצא שכל בעצם רחל זה עיקר הבית וכל הבנים של לאה באו למעשה אחרי הבנים של רחל, אז באו בגלל הבנים של רחל אז הבכורה האמיתית שייכת ליוסף אז אמר אי אפשר לשנות את הסדר לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור אפילו שלאה היא השנואה לא יכול לשנות את הסדר אז בכל זאת הכל חוזר בסוף לשורש שלו כל דבר בלי שכל הכל העיקר שמנשה ואפרים מנשה ואפרים יש, בני יששכר מביא שמנשה ואפרים מנשה ואפרים בני יששכר בני יששכר מעליך צריך להיות מעליך בני יששכר כן חלק ב' וזה כל דבר חוזר בסוף לשורש שלו אז אפילו אז אפילו לבן אז אפילו שאפרים זה הבכור אפרים הוא קיבל את הברכה אבל הנבואה תתחיל משבט מנשה, לי גלעד לי מנשה, הנבואה תתחיל מגלעד משבט מנשה, לי גלעד לי מנשה לשון ראשון זה חצי שבט מנשה קודם לי גלעד לי מנשה אפילו מגלעד חצי מגלעד אבל אחר כך מקבלת אפרים ויהודה הראשון זה יוסף והראשון ליוסף זה מנשה לעתיד הכל יחזור לשורש הכל יחזור לשורש אפרים ויהודה אחרי זה אפרים ואחרי זה יהודה אפרים מעוז ראשי ואחרי זה יהודה מחוקקי לי גלעד לי מנשה סדר הגאולה זה יהיה סדר הגאולה ועכשיו הוא מסביר כאן תשרי חשון תשרי שזה הוא מתרץ מדוע עשה ככה בפרשת ויחי זה יהיה דרשה גם כן בשבע ברכות למה הוא עשה ככה הרי הוא ראה איך שמתרחנים אליו, קודם כתוב וישתחוו וזה שיוסף ניגש אליו הוא לא רץ ליעקב ב אלא קודם וישתחו מה יום המיתה זה ישתחו אז עיני יעקב כבדו מזוקן אבל הוא מרגיש שיגיד לו יוסף תביא לי את אפרים מצד ימין ומנשה מצד שמאל, למה הוא לא אמר לו היה יכול להגיד לו אז אמר לו הנה גמרנו, כאן וישתחו וקחם נא אלי קחם נא אלי תביא לי את אפרים מימין ואת מנשה משמאל, אז זה, צריכים לחפש במהרש"א, המהרש"א אומר בסוף שכל דבר חוזר לשורש שלו שאפילו אם יש כל מיני שינויים אבל כל דבר חייב לחזור לשורש שלו, כל על יושיבוך על יתן לך אפילו שלקחו ליוסף את הבכור, אפילו שיוסף היה הראשון רחל היתה הראשונה בסוף הגיע לבן, וזה היתה כל הכוונה של לבן לערבב את הכל, הוא ידע שעל ידי זה ימכרו את יוסף ועל ידי זה יגרשו את יוסף מהבית זה כל הכוונה של לבן, זה היה הוא ראה, היה לו רוח הקודש אנשים היו יודעים מה יהיה בעתיד, אז הוא ידע שאם הוא יערבב את הסדר אז הבן של רחל הוא יהיה הבן זקונים לא יהיה לו את כל ה ולבסוף ימכרו אותו ויהיה שבע בנות עד שיכלה עם ישראל אז כל מה שהוא עשה הכל הוא ראה הוא להכשיל את כל הנישואין את כל עם ישראל כמה שעשו סיבובים, כל דבר חייב לחזור לשורש שלו זה לא יכול לעזור שום דבר, בשמך יקראוך ובמושבך יושיבוך בשמך יקראוך במקומך יושיבוך אז כל דבר חייב לחזור לשורש זה למה כל אחד ואחד זה דף ל"ט בשמך יקראוך אמר בן עזאי בשמך יקראוך דף כ"ד אמר אפילו אפשר לעבור להחליף את הסדר של הבנים והכל כי כמה שאדם מסתובב אפילו שראובן היה הבכור אבל בסוף זה חזר ליוסף אז הדעתא ההוא שעשה אם אתה זז מסתבר שיוסף היה הבכור לעתיד לבוא במנשה זה יחזור מנשה לעתיד לבוא יתגלה .