הרב ילון יצחקי מוותיקי וגדולי תלמידי הרב ברלנד במאמר מחזק במיוחד לכבוד חג הפורים >>> הסיפור על שואב המים הנסתר >>> והלימוד החזק על קבלת הבזיונות באהבה כמו שמורנו הרב ברלנד מלמד אותנו

על מה אדם עובד כל החיים

היות ואנחנו לפני פורים, והיות ויצר הפרסום שלנו אינו יודע שבעה, כמו שאמר ר' לוי יצחק זצוק"ל "אדם עובד על מה יכתבו על המצבה שלו"... הריני מביא בפניכם סיפור שתחילתו בפורים וסופו בפורים, פתח אותו ה'חתם סופר' זיע"א, וסיים אותו הבעל 'תורת חסד' ר' שניאור זלמן מלובלין זיע"א. הכותרת החזקה של הסיפור המופלא הזה שידוע תחת הכותרת 'נכנס יין יצא סוד' היא  'והצנע לכת עם אלוקך'. 

רבי ברוך מרדכי

והנה הסיפור לפניכם: (מתוך ירושלים של מעלה) חודש ימים בית החרושת לזכוכית 'צוקרמנדל' שבעיירה הקטנה 'ירגין' הסמוכה לפרשבורג, סגור על מסגר, בן נולד לבעל בית החרושת הנגיד ר' ניסן צוקרמנדל אשר נמנה בצעירותו על תלמידי ישיבתו של מרנא ה'חתם סופר', שנות ערירות רבות חלפו עליו וכעת לרוב השמחה זנח את כל עסקיו לירח ימים. ביום חג הפורים תקפ"ג התקיימה הברית כשהמוהל היה ה'חתם סופר'. שמחה עילאית שרתה על פני ה'חתם סופר' בזמן הברית ותלמידיו תלו זאת בהתחלה בעיצומו של יום הפורים, אך כאשר לאחר מעשה המילה כשהגיש רבם לרך הנימול את אצבעו טבולה ביין והתבטא שלא כדרכו "נכנס יין יצא סוד" הבינו כולם כי יש דברים בגו. אך לא העזו לשאול. שמו של התינוק נקרא מענינו של יום ברוך מרדכי.

חלפו שנים ברוך מרדכי גדל והיה לנער, מראהו חסון כאלון, בחור כארזים, רבותיו העידו עליו כי הוא ירא שמים מרבים ושוקד על תלמודו, אך לדאבון לב כולם הוא לא ראה ברכה בעמלו, מבחניו היו מן הגרועים, ולימודו נשכח במהרה. בהיותו בן 15, בצום גדליה תקצ"ח קיבל ברכה מיוחדת מה'חתם סופר', היה זה כשגשם וברד ירדו בעוצמה ורחובות העיר נעשו למקווה מים, ה'חתם סופר' הולך בדרכו ורגליו מבוססות בבוץ , ברוך מרדכי שעובר אינו מהסס לרגע הוא נוטל את רבו על כתפיו, ומעבירו לבנין הישיבה. "במה אברכך?" שואל רבו, ש"אנצל מגאווה" עונה הנער, ומקבל את ברכת גדול ישראל. שנים נוספות חלפו ובין ילדי פרשבורג נודע הוא בכינוי 'עם הארץ חסיד' - עם הארץ כי אינו יודע ללמוד וחסיד על כי הוא מתפלל בכוונה ובדמעות שליש.

בשנת תר"א לאחר ששריפה כלתה את מפעלו של אביו והם נשארו ערומים וחסרי כל, נכנס ברוך מרדכי אל רבו ה'כתב סופר' (בנו של ה'חתם סופר' שכבר נפטר), תינה בפניו את צערו, ונענה בעצה מפתה לעלות לארץ הקודש ולגור בירושלים, "שם" - עודדו הרב - "קרוב לשער השמים בוודאי ישופר גורלו וגם ימצא את זיווגו". וכך, עם עזרה כספית מדודו, עלה ארצה מצויד בהמלצת המשגיח הרוחני ר' שרגא פלדהים. הוא השתכן בביתו של הגאון הקדוש רבי ישעיה ברדקי שמצד אחד ראה את היראת שמים המיוחדת שלו ואת תפילותיו מקרב לב, אך מצד שני גם ראה את חוסר ידיעותיו בלימוד, הוא חמל עליו ומינהו ל'שמש' בית מדרשו, ובהמשך אף שידך לו יתומה, כשלחתונה מגיעים כל תושבי ירושלים וכל חשוביה לכבודו של ר' ישעיה.

בשנת תרכ"ז נסתלק רבי ישעיה לבית עולמו, וברוך מרדכי נאלץ למצוא סידור עבודה חדש, כך בעידוד אשתו החל לשמש כשואב מים, שנים עשר שואבי מים היו בירושלים אך רבים בחרו דווקא בברוך מרדכי בעיקר לנוכח ישרותו הרבה. ארבעים שנה החזיק במשרתו זו בה עסק בשמחה רבה. היחיד שלא הסכים להשתמש בשירותיו היה המהרי"ל דיסקין זצוק"ל, היה זה בימים הראשונים לעלותו ירושלימה, ברוך מרדכי כדרכו בקודש להציע את עצמו לרבנים ולומדי תורה כשואב המים שלהם כדי שיזכה בכך ב'שימוש תלמידי חכמים' עלה למעונו של המהרי"ל , אך ניתקל בסרוב: "ברוך מרדכי זה, לא יביא את המים לביתי", אמר רבה של בריסק. ברוך מרדכי ביקש את סליחתו, ורץ לביתו תפס ספר תהילים והחל ממלמל, 'מי יודע מה ראה בי צדיק זה הרי כולי מלוכלך בעוונות' - אמר לאשתו.

חולפות שנים, ומגיע פורים תרנ"ג, קהל גדול מתאסף בביתו של בעל ה'תורת חסד' הגאון הצדיק רבי שניאור זלמן מלובלין, כדי לשמוח יחדיו בשמחת היום. בין הקהל נמצא גם ברוך מרדכי, הוא נדחק בין כולם, וניגש אל הרב מלובלין לברכת לחיים, ולתמהון כולם פותח שתקן זה את פיו ופונה ישירות לרב: "רבי, היום מלאו שבעים שנה ליום בו נכנסתי בבריתו של אברהם אבינו!" הקהל פורץ בצחוק, אך הרב אינו צוחק כלל, הוא מקבל את דבריו של ברוך מרדכי ברצינות רבה, "אם כן" הוא פונה אליו, "מגיע לך כוס גדולה יותר", ברוך מרדכי לוגם מהכוס, גומר את כולה, היין החל משפיע עליו, והוא החל מפזז ומכרכר, "במקום להשתולל" -אומר לו הרב - "מוטב כי תאמר בפני הקהל איזה דברים טובים בהלכה ובאגדה". "באיזה ענין רוצה הרבי שאומר?" - שואל ברוך מרדכי, "בענינא דיומא" - עונה הרב. "עניני פורים...חה...חה...חה... הרי יש על כך מסכת שלמה" - אומר ברוך מרדכי. "ומה אומרת שם הגמרא?" - שואל הרב, וכאן מתחיל ברוך מרדכי להרצות דפי גמרא שלמים עם פרוש רש"י ותוספות, מבוארים בטוב טעם ודעת, הוא עומד על השולחן כל הקהל מצטופף כמוכה תימהון, איש אינו זז ממקומו, כולם בהלם. והרב לא מרפה, ממגילה הוא עובר לשבת, ומשם לבבא בתרא ובבא מציעא, וברוך מרדכי משיבו בבקיאות עצומה בכל חדרי התורה. מפרק הרים ומיישר דרכים. לאחר מכן כשכולו שתוי עד אובדן חושים הוא נופל ארצה כשהוא מובהל ל'עזרת הנשים' שם ישן שעות מספר, עד לתפלת מנחה.

לא עבר זמן רב וכל ירושלים כמרקחה, ברוך מרדכי שואב המים הינו גאון אדיר, וכי כל ימיו במשך שבעים שנה! הוליך את כולם שולל, צערו של ברוך מרדכי לא ידע גבולות, סודו התגלה, ותושבי ירושלים כבר לא מניחים אותו לשמש כשואב מים, ובמקום זאת תלמידים החלו נוהרים לביתו.

אז הבינו כולם למפרע את דברי קודשו של ה'חתם סופר': "נכנס 'יין' (=70) יצא 'סוד' (=70)", נכנס היין וגילה את הסוד בן השבעים שנה. וכעת גם הבינו כולם, מדוע לא רצה המהרי"ל דיסקין להשתמש בשירותיו של תלמיד חכם נסתר זה. וכשנפטר רבי ברוך מרדכי, שחו גדולי המקובלים של ירושלים אחרי מיטתו כי היה אחד מל"ו צדיקים נסתרים שבדור.

הלואי ונהיה תלמידים של הרב

והנה חברי בני הישיבה היקרים מפז, שורו נא והסכיתו, מה נורא הסיפור הזה! שערו בנפשכם ניואנסים יום יומיים בהם צריך אותו צדיק צוקרמנדל להתמודד שבעים שנה, ואנחנו מה? הלא שואלים אותי, ואני לא יודע להשיב? בוודאי שאני אשיב! ר' אברהם ב"ר נחמן (חזן) זצוק"ל אמר שכשנותנים לו כבוד זה כמו "שדוקרים אותי בסכינים", ואנחנו נעבך, בזיונות כסכינים, וכבוד כמעדנים. אז אולי לא נצרך הרב ברלנד להפוכים כמונו, לעמוד על הראש, כדי לדבר איתנו... ומעתה אם ישאלך אדם האם הינך חסיד של הרב ברלנד שליט"א אמור לו 'הלואי ואהיה זכאי', כי איפה אני ואיפה הרב ברלנד, וכדוגמת גר הבא להתגייר 'יודע אני ואיני כדאי'. פורים שמח!