סוד הנשמות הגבוהות שבתוך הקליפות: ראיית הצדיק האמת

שיעור מס' 7 | יב' אייר תשנ"ה - המשך ממספר 6 / יד' אייר תשנ"ה - מלוה מלכה / יד' אייר תשנ"ה - המשך במספר 8

הצדיק רואה את שורש נשמתו של כל אדם ויודע כיצד לתקנו, גם כשהוא נמצא במקומות הנמוכים ביותר. המאמר חושף את הסוד הנורא מאחורי פרשת המקלל במדבר – כיצד דווקא בתוך הטומאה הגדולה ביותר מסתתרות הנשמות הגבוהות ביותר, ועל ההחמצה של אלו שיכלו להתקרב לצדיק ולזכות לתיקון השלם.

ראיית הצדיק מקצה העולם ועד קצהו

הצדיק האמת, שהוא בחינת אדם הראשון, כולל בתוכו את כל הצדיקים שהיו מאז ומעולם. הוא יודע על כל צדיק שנברא מבריאת העולם ועד סוף הדורות – מה הוא אמר, מה הוא כתב, מה היה שורש נשמתו ומאיזו בחינה עליונה הוא ינק. הוא יודע למי הוא אמר תורה, היכן ישב בשעת ההסתלקות ולאן הגיעה נשמתו לאחר מכן.

ישנן דרגות שונות בשורשי הנשמות: הבעל שם טוב הקדוש היה משורש ה'בינה', והמגיד ממעזריטש משורש ה'חכמה'. אמנם בדרך כלל חכמה למעלה מבינה, אך יש בינה שהיא למעלה מחכמה, תלוי אם זה מאדם קדמון או מעתיק יומין. הצדיק רואה את כל המפה הרוחנית הזו בבהירות מוחלטת.

תורתו של רבינו הקדוש היא למעלה מכל התורות שנאמרו מבריאת העולם. אנשים אינם תופסים כלל מאיפה מגיעים הדיבורים הללו. רבינו עצמו אמר: "תורתי היא הפסולת של הפסולת, נמוכה אלפי אלפים וריבי רבבות מדרגות ממה שאני משיג". כלומר, מה שהרבי מגלה לנו זה רק מה שצמצם עבורנו, כי את ההשגות האמיתיות שלו אי אפשר להכיל. ועם זאת, ברגע שהרבי אומר דבר תורה – אפשר דרכה להגיע לכל הדרגות שבעולם. כל השפע בעולם, כל החיות, הכל נמשך על ידי התורה של הצדיק.

ההחמצה הנוראה של המקורבים

כשיודעים את גודל מעלת הצדיק, מבינים את גודל ההחמצה של מי שלא התקרב מספיק. הרבי אמר: "חבל לי עליכם". הרי כבר עשיתם את הצעד הגדול, כבר התקרבתם, עזבתם את ההבלים, את החברים הישנים, את הקריירות המדומות. אז מה חסר? עוד טיפה. עוד מאמץ קטן של התקרבות.

יש אנשים שרחוקים לגמרי, תינוקות שנשבו שלא ידעו כלום – עליהם יש רחמנות גדולה, והם יצטרכו לבוא בגלגולים עד שיזכו לתיקון. אבל הצער הגדול ביותר הוא על אלו שכבר ידעו מהרבי, כבר היו בתוך הבית, אבל לא עשו את הצעד הנוסף להתבטל לגמרי ולקיים את דבריו בתמימות.

"אדם כבר התקרב, יודע שהרבי זה הצדיק, נוסע לראש השנה לאומן – אם היה מתקרב עוד טיפ-טיפה, לא הייתה דרגה בעולם שהרבי לא היה מביא אותו אליה".

הצער של הנשמה הזו לאחר הפטירה הוא נורא. כשאדם נפטר ושוכב עם הרגליים אל הדלת, הוא פתאום קולט: "איפה הייתי? הייתי כל כך קרוב! אם הייתי נותן עוד טיפה את הלב, הייתי עובר את כל התיקונים בשלמות".

סוד ארבעת הדינים שנעלמו ממשה

התורה מספרת על ארבעה מקרים שבהם נעלמה ההלכה ממשה רבינו: פסח שני, מקושש העצים, המקלל ובנות צלפחד. התרגום יונתן בן עוזיאל מסביר שזה לא שמשה לא ידע את ההלכות – הרי הוא היה ארבעים יום בהר סיני ולמד את כל התורה כולה. אלא שמשה רצה ללמד את הסנהדרין שצריכים לשאול את ה' בכל דבר, ובעיקר – שבכל מקרה יש פרט חדש, בירור חדש שצריך לרדת לעולם.

נתבונן במקרה של המקלל (ויקרא כ"ד). המקלל היה בנם של שלומית בת דברי ואיש מצרי. לכאורה, זהו אדם שפל, "עמלק" שנולד בתוך עם ישראל. הזוהר הקדוש אומר שכאשר ה' מוריד את כוחו של עמלק מאומות העולם, הקליפה הזו מתגלגלת לעיתים בתוך נשמות של יהודים, ואז הם נהיים גרועים ורוצים להכרית את האמונה יותר מהגויים.

אבל משה רבינו, בעיניו הצופיות, ראה שם משהו אחר לגמרי. הוא ראה נשמה ענקית שנפלה לעמקי הקליפות.

נשמות גבוהות בעמקי הקליפות

המקלל הזה לא היה סתם אדם. היה לו כוח רוחני עצום. חז"ל דורשים על הפסוק "ויקוב בן האישה הישראלית את השם" – שהוא השתמש בשם המפורש. הוא ידע לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ. היה לו פוטנציאל להיות בעל רוח הקודש, לברוא עולמות. אלא מה? הוא לקח את הכוח האדיר הזה והשתמש בו לקללה, לעשות "חור" (ויקוב) ופגם בעולמות העליונים.

משה רבינו התלבט. הוא ידע שדווקא הנשמות הגדולות ביותר מונחות במקומות המלוכלכים ביותר. זהו סוד הגרים, סוד איוב, וסוד אברהם אבינו שיצא מתרח. "דווקא את הנשמות הכי גדולות שמים בתוך הקליפות הכי גדולות".

לפעמים, כדי להוציא את הנשמה מהקליפה, צריך להעביר אותה דרך ייסורים קשים או אפילו עונש מוות, כמו במקרה של המקלל והמקושש. זה נראה לנו אכזרי, אבל זהו התיקון היחיד שיכול לשרוף את הקליפה ולשחרר את האור הגנוז בתוכה.

"וְהוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה"

ההוצאה "מחוץ למחנה" והסקילה נועדו לבטל את הקליפות שעטפו אותו. משה רבינו רצה להאיר גם במקום הנמוך הזה. עבודתו של משה הייתה להאיר אפילו ביהודים שהם בבחינת "עמלק", כי ברגע שהם נקראים יהודים ונולדו לאם יהודייה – יש בהם ניצוץ שאפשר להחזיר בתשובה. אם היינו זוכים, היינו יכולים להחזיר גם את הרחוקים ביותר, כי ה' יודע שיש דרך לתקן כל אחד.

---
חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 7
חלק הבא ←
כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4