סוד ההוד: האור העצום של יוסף הצדיק ושירת דוד המלך

שיעור מס' 21 | יום שני, שלישי, רביעי, חמישי, פר' בלק, ה', ו', ז', ח' תמוז תשנ"ה (המשך ב-22)

כאשר עם ישראל סובל, אומות העולם מאבדות את אמונתן, אך ישועת השם משיבה את האמונה לעולם כולו. יוסף הצדיק, מתוך ייסוריו בבור ובכלא, הוריד לעולם אור של שמחה כה עצום עד שדוד המלך הוצרך לצמצמו דרך שירתו. זהו סוד מידת ההוד של משיח בן דוד – היכולת העילאית לשמוח גם כאשר אתה מנוצח.

כאשר יהודים סובלים ועוברים ייסורים, העולם כולו עלול ליפול מהאמונה. הגויים מסתכלים על עם ישראל ושואלים: "איך השם נותן שיקרה דבר כזה ליהודי?". על כך אומר דוד המלך בתהילים:

"הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּיָה".

נשאלת השאלה: אם החסד גבר עלינו, על עם ישראל, מדוע הגויים הם אלו שצריכים להלל את השם? התשובה היא שאומות העולם נושאות את עיניהן לעם ישראל. כאשר לעם ישראל טוב, הגויים מכירים בכך שהאלוקים של עם ישראל הוא אלוקי האמת. כולם יודעים שהתורה של ישראל היא תורת אמת, שאינה מאפשרת הפקרות, בניגוד לאמונות אחרות שבהן אדם יכול לחטוא, להתוודות ולהמשיך הלאה כרצונו.

אך כאשר רואים שיש צרות לישראל, כל העולם נופל מהאמונה. הגויים תמהים: הרי היהודים הם עם שקט שלא עושה רע לאיש, ואם להם עושים כך – היכן הצדק? לכן, כאשר השם עושה חסד עם ישראל ונוקם את נקמתם, אומות העולם חוזרות לאמונתן. זהו גם הפירוש לפסוק בסוף שירת האזינו:

"הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".

כאשר הגויים שומעים שהשם נוקם את נקמת ישראל, כולם מתחילים להאמין שהשם הוא האלוקים באמת.

האור השורף של יוסף הצדיק

סוד זה של אמונה מתוך ייסורים מתגלה במלוא עוצמתו אצל יוסף הצדיק. אחיו הקדושים – יהודה, ראובן, שמעון ולוי – מוכרים אותו לעבד. שמעון דוחף אותו לבור, ולוי הצדיק, שעליו נאמר "תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ", משתף עמו פעולה. זהו דבר נורא ואיום הממחיש כיצד אדם בעולם הזה עומד על חוט השערה.

יוסף היה נתון בסכנה נוראה, סכנה שאפילו אברהם, יצחק ויעקב לא עמדו בה. למרות זאת, יוסף לא הפסיק את הריקודים ואת השירה שלו אפילו לשנייה אחת, לא בבור ולא בבית הסוהר.

הזוהר הקדוש אומר שעל ידי השמחה הזו, יוסף הוריד לעולם אור עצום וגדול כל כך, עד שהיה בכוחו לשרוף את כל העולם. זהו אור מסנוור שחייבים לצפות ולכסות אותו, משום שאם בני אדם ישתמשו בו כפי שהוא, הם פשוט יישרפו מעוצמתו.

שירת דוד וסוד מידת ההוד

כאן נכנס לתמונה דוד המלך. דוד ראה שיש בעולם את האור הגדול שהוריד יוסף דרך השמחה והגילוי שלו. כדי שהצדיקים יוכלו להתקשר לאור הזה מבלי להישרף, דוד המלך עשה לו "ציפוי" דרך השירים והמזמורים שלו. על כך נאמר:

"עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי".

דוד פעל שהאור הזה יוכל להאיר בצורה נכונה ומדויקת. הזוהר מסביר שרק משיח בן דוד יודע את סוד הצמצום הנכון ואת סידור המידות.

הקדוש ברוך הוא ברא את ספירת ה"חכמה", שהיא אור גדול שיכול לשרוף את העולם, ולכן בנה כנגדה את ה"בינה" שמצמצמת אותה – היכולת להבין דבר מתוך דבר. הוא ברא את ה"חסד", שגם הוא אור עצום, וצמצם אותו על ידי ה"גבורה".

לאחר מכן ברא השם את מידת ה"נצח". טבעו של אדם שהוא רוצה לנצח, הרי לא מזמרים ושרים למי שמנצחים אותו. אך כנגד הנצח, ברא השם את מידת ה"הוד". מהי מידת ההוד? ההוד וההדר הם כאשר מנצחים את האדם – והוא נשאר בשמחתו. להיות מנוצח ולשמוח – זוהי השמחה האמיתית.

זהו סוד "עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי". משיח בן דוד הוא זה שיודע את סוד ההוד: גם כשמנצחים אותו, הוא מלא בשמחה. בזכות כוח זה נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 21

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4