סוד השערות והאוזניים: כוחה של זעקה להמתיק דינים קשים

שיעור מס' 24 | שיעור 1: בוקר יום שני פר' פנחס י"ב תמוז תשנ"ה בישיבה

מאמר מעמיק המבאר את המציאות הרוחנית בשעת צרה, ואת הצורך לצעוק לה' כדי לגלות את האוזניים העליונות המכוסות. הרב מסביר את כוונת הקורבנות כמסירות נפש כפשוטה, ואת הסוד הקבלי של בקיעת אוזן השמיעה כדי להמשיך מוחין חדשים לעולם.

דבר ראשון, רציתי לומר הלכה פשוטה שכל היודע אותה צריך לקיימה. מדובר בהתאמצות של שליש שנייה בלבד, בבחינת "שב ואל תעשה". כאשר אומרים בברכת קריאת שמע "ברוך אתה ה' גאל ישראל", יש לדעת שאת המילה "ישראל" לא אומרים בקול רם. יש כאלה שאומרים את ה"גאל ישראל" בקול רם, וזה מכניס אותנו לספק של עניית אמן (למי שלא התחיל עדיין "ה' שפתי תפתח"). כדי לא להיכנס לספק, ההלכה היא להגיד את המילה "ישראל" בשקט. זו התאמצות קלה של שליש שנייה, ואני מקווה שנוכל להחזיק בה מעמד.

המציאות הקשה וזעקת עם ישראל

אנו צריכים להתאפק ב"גאל ישראל", אך המציאות היא שעם ישראל נמצא כעת בדינים קשים. אומרים שעם ישראל בסכנה נוראה. גדולי ישראל לפני מאה שנה, והרבי מסאטמר לפני ארבעים שנה, כבר צפו את המצב שבו יפקירו את עם ישראל. אנו רואים כל יום יהודים נדקרים ונהרגים, בעוד הכת השולטת מלאה פיה שחוק ולעג, ומצידם לא אכפת להם כלל.

אולי המצב הזה נועד להחזיר אותנו בתשובה. כמו אותו קאובוי שהגיע מקליפורניה, מקיבוץ שבו חינכו אותו שאין כזה מושג "יהודי" בעולם. הוא היה בבחינת תינוק שנשבה. יום אחד, מנהל העבודה שלו, שהיה נאצי, התחיל להשמיץ את היהודים. הקאובוי אמר לו: "תשמע, גם אני יהודי". ענה לו המנהל: "אתה מתוק, חוץ ממך... אבל את השאר צריך להשמיד". התשובה הזו זעזעה אותו והחזירה אותו בתשובה. הוא תפס שיהודי וגוי זה לא אותו הדבר; היהודי אוהב את הגוי, אבל הגוי רוצה לשחוט אותו.

סוד השערות המכסות את האוזניים

ברגעים אלו, השניות הללו דורשות המתקה. עכשיו אנחנו צריכים לצעוק לה' יומם ולילה. הזוהר הקדוש אומר שבשעה שבני ישראל צווחים וצועקים מתוך צרתם, אז השערות מתגלות מעל האוזניים העליונות.

"ובשעתא דצווחין ישראל בעקא, אז השערות מתבטלין למעלה מעל האודנין."

יש שערות רוחניות שמכסות את אוזני ההשגחה. יורדים דינים קשים בגלל הצטברות של עבירות במשך עשרות שנים, ועכשיו זה יוצא לפועל. ה' חיכה לנו, חיכה לצדיקים כמו ר' שמואל הורביץ ור' שמואל שפירא שיגנו על הדור, אך עכשיו הם נלקחו ונשאר לנו רק לצעוק לה'. אדם לא מבין מהי משמעותה של עמידה לפני ה'. הוא חושב: "אני ברוך ה' בריא, אוכל טוב, ישן טוב, בשביל מה צריך לצעוק?" אבל כדי לפתוח את האוזניים שלמעלה, חייבים לזעוק.

כוונת הקורבנות – מסירות נפש כפשוטה

לפני שניגשים לבקש בקשות מהמלך, אנחנו צריכים קודם לשיר, לנגן, ולהתחיל לפתוח את השערים דרך אמירת הקורבנות. כשאדם אומר קורבנות, הוא צריך לחשוב שסוקלים אותו ושורפים אותו, "לאשה ניחוח וכליל לאישים". אני צריך כפשוטו להרגיש שמפשיטים את העור מעליי כמו רבי עקיבא, ושורפים אותי חיים – כי זה מה שמגיע לי על הפגמים שעשיתי.

אדם עושה עבירות, מכניס טומאה לחלל העולם במחשבות וראיות אסורות. אם אדם לא אמר את הקורבנות בכוונה הזו, הוא לא עשה שום דבר. איך אתה בא למלך ואומר "תן לי, תן לי, תן לי"? קודם תעשה תשובה! תבקש סליחה על מה שעשית ב-24 השעות האחרונות שבהן ציערת את השכינה. תמיד תגיד בקול רם: "אני מוכן שישרפו אותי, שיסקלו אותי, שיחנקו אותי". עצם זה שאתה מקבל על עצמך את הדין ומודה בכך, זוהי כוונת הקורבנות האמיתית.

לנקב את אוזן השמיעה העליונה

המטרה היא לעשות נקב חדש באוזניים העליונות. הזעקה צריכה להיכנס לפנים, לנקב האוזן, לעבור את כל העקמימיות והסיבובים של האוזן (עקימא דאודנין) עד שהיא מגיעה לפנימיות עצבי השמיעה.

כשאדם מבקש בשקט, ה' אמנם שומע, אבל כדי שהבקשה תעלה ותפעל את פעולתה בשלמות, אדם צריך לצעוק צעקות נוראות. רק על ידי הצעקות נבקע הנקב של האוזן, והקול מגיע לעצם השמיעה של הקב"ה. אז הקול עולה לבינה, וכמו ביום כיפור, הוא עושה צעקות שיכולות להביא את הגאולה. על ידי הקול שצועקים מתוך הצרה, נמשכים "מוחין חדשים" – חכמה, בינה ודעת (חב"ד) – שמאירים את האדם ואת העולם כולו בדעת חדשה.

חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 24

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4