סוד הענווה וכוחו של הניגון

שיעור מס' 24 | שיעור 1: בוקר יום שני פר' פנחס י"ב תמוז תשנ"ה בישיבה

מאמר מעמיק המבאר כיצד מידת השפלות והענווה היא המפתח האמיתי למלכות ולשליטה רוחנית. דרך תורות האר

אסתר המלכה הכירה בכך שלמרדכי היהודי יש את שלמות הענווה. כאשר אדם פועל מתוך ישוב הדעת ושלמות הענווה, הוא זוכה לבחינת "כדת המלכות". מרדכי הצדיק היה מלובש בנשמתו של משה רבנו בכבודו ובעצמו, כי משה מתלבש ממש בצדיקי הדור. הדיבורים שיצאו מפי מרדכי היו למעשה דיבוריו של משה רבנו.

מידת הענווה היא הכתר. כשאדם נמצא בשפלות וענווה, הוא עולה מיד לכתר וקופץ מעל כל המדרגות והספירות. מי שאוחז במידת השפלות, כל מה שהוא שואל ומבקש – מיד נותנים לו.

המלכות האמיתית צומחת מתוך שפלות

רבי נחמן מברסלב פותח את ספרו ליקוטי מוהר"ן (תורה א') ביסוד הזה: המלכות היא השפלות. לכאורה, כולם שואלים: הרי מלכות נתפסת כגאווה, כשררה ושלטון, אז מדוע המלכות היא דווקא השפלה? התשובה היא שרק כאשר תשפיל את עצמך – הכל יינתן לך ותוכל למשול באמת.

הסיבה שאינך מושל על הכל היא דווקא משום שאתה נגוע בגאווה. בגלל הגאווה אין לך שלטון, אין לך דעה ואין לך דיבור. מי שנמצא בשפלות אמיתית ובביטול מוחלט, בסופו של דבר שולט על כל הטבע, על כל העולם ועל כל היסודות.

משה רבנו זכה למדרגתו העצומה משום שהשם יתברך אמר לו להשפיל את עצמו. הכלל הוא: תמיד תשפיל את עצמך – ואז תיגע בשמיים. כל עניינם של הצדיקים מושתת אך ורק על השפלות. הרה"ק רבי משה מקוברין זיע"א דרש על הפסוק:

"בֹּא אֶל הַתֵּבָה"

שאדם צריך להיכנס אל תוך תיבת התפילה. דוד המלך אומר:

"הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו, שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאֹתָיו"

אם אינך רואה בכל יום ניסים חדשים, הרי שהעבודה הרוחנית שלך חסרה. אם לא ראית ניסים חדשים בתוך עשרים וארבע שעות, סימן שאתה רק שקוע באכילה ושתייה.

להפוך את האפר לפאר

כדי לפתוח את שערי השמיים, אנו זקוקים לכוח ההיפוך. על חורבן בית המקדש נאמר:

"כִּי בָאֵשׁ הִצַּתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ"

עם אותה אש עצמה, עם אותו הדבר שבו אנו נכשלים – הכל יכול להתהפך לטובה. מתי נזכה לכך? כאשר נקבל על עצמנו שפלות. גדולתו של בעל התשובה היא בשפלותו, בידיעה שלו שהוא אינו צדיק. ברגע שאדם חושב שהוא כבר צדיק, הוא מאבד את מדרגתו. אך מתוך השפלות, האפר הופך לפאר.

בספר 'שער ההקדמות' של האר"י הקדוש מובא סוד עצום על "המים התחתונים". חז"ל אומרים שהמים התחתונים בוכים וצועקים:

"בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ"

מסביר האר"י הקדוש: הם אינם בוכים כלל, אלא הם שרים! אצלנו בעולם הזה, השירה העליונה הזו נשמעת כבכייה, משום שהשירה הזו דופקת לנו במוח כמו פטישים. אדם ששרוי במוחין דקטנות אינו מסוגל להכיל את עוצמת הניגון הרוחני.

מדוע המים התחתונים שרים? משום שאי אפשר לעלות לשום מדרגה בעולם ללא שיר וניגון. המים התחתונים משתוקקים לעלות למעלה ולהשיג את מדרגת המים העליונים. הדרך היחידה שלהם לעלות מהמדרגה הנמוכה ביותר היא באמצעות שירה וזמירות. לעומתם, המים העליונים עומדים במקומם ואין להם את סוד העלייה. דווקא המים התחתונים, מתוך הריחוק והשפלות, מגלים את סוד הניגון ועולים בלי סוף.

ההבדל בין אדם לבהמה: סוד ההתחדשות

הכלל הוא מוחלט: אדם שאינו שר ומנגן, לא יוכל לעלות לשום מדרגה רוחנית. הוא יישאר בדיוק כפי שנולד, בבחינת בעל חיים. המדרש דורש על הפסוק:

"שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד"

כאשר בהמה נולדת, המהות שלה לעולם אינה משתנה. עגל נולד עגל ונשאר שור; טלה נולד טלה ונשאר איל. שום דבר לא משתנה במהותם הפנימית, מלבד תוספת של כמה קילוגרמים וסנטימטרים.

אבל אצל בן אדם, כל שנייה וכל אלפית שנייה חייבת להיות מהות חדשה. כל עבודת האדם בעולמו היא לשנות את מהותו מחדש בכל יום. ה'יהודי הקדוש' מפשיסחא היה מתחדש בכל יום, ולאחר מכן בכל שעה, ובכל רגע ושנייה. אי אפשר לעלות ממדרגה למדרגה ולשנות את המהות אלא על ידי שירה.

השירה כשיא ההכנעה והביטול

בספר 'עמק המלך' מובא שאי אפשר להיכנס לשערי ההיכלות ולשערי המרכבה אלא על ידי שירים וניגונים. לפני כל דבר רוחני, צריכים להקדים ניגון כדי שיפתח שער חדש בלימוד התורה. המלאכים פותחים את השערים רק בכוח השירות והתשבחות.

שואל ה'עמק המלך': מדוע באמת בני אדם מתקשים לשיר? התשובה היא שהשירה סותרת את הגאווה. אדם מחשיב את עצמו כמכובד, הוא מוכן לשבת עם ספר ולהתעמק כפילוסוף, אבל לשיר? זה נראה לו חסר שכל וחסר חשיבות. אך האמת היא שהשירה היא שיא ההכנעה והביטול.

רק מי שנמצא בשיא ההכנעה מסוגל באמת לשיר. השירה היא ההיפך הגמור ממציאות הגוף והגאווה, והיא זו שמעניקה חיות לכל הבריאה – לדומם, לצומח, לחי ולמדבר. כל הבריאה כולה שרה ומנגנת לפני השם יתברך מתוך ביטול מוחלט לאינסוף.

חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 24

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4