סוד מעבר הגבול ואור האין-סוף הגנוז באותיות

שיעור מס' 27 | יום ד' י"ד תמוז (המשך ממס' 26), יום ה', יום ו', ט"ו ט"ז תמוז, פר' פינחס תשנ"ה

ההגעה לבית הכנסת משולה לחציית גבול מדיני, בו היצר הרע מנסה לפסול לאדם את ה"וויזה" ולמנוע ממנו להיכנס. המאמר חושף את סוד הקושי להתחבר למילים, ומסביר כיצד בכל אות ואות גנוז אור אין-סוף ואוצרות רוחניים עצומים.

הכלל הגדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני האלוקים הוא "שיויתי ה' לנגדי תמיד". העבודה מתחילה כבר בקימה בבוקר, כפי שנאמר: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר".

מעבר הגבול של פתח בית הכנסת

צריך לדעת שלבוא לבית הכנסת זה ממש כמו לעבור גבול. רבי משה ליפא מחמעלניק אומר שפתח בית הכנסת הוא כמו מעבר גבול בין מדינה למדינה. במעבר הגבול מחפשים סחורה, בודקים דרכונים, וכמו שאדם מנסה לעבור גבול ועלולים לפסול לו את הוויזה או את הדרכון ולהחזיר אותו בחזרה – כך קורה לאדם בדרכו לבית הכנסת.

בדרך הוא פתאום מתחרט, מתבלבל, וחושב שאולי עדיף לו להישאר בבית. כל הבלבולים האלה נובעים מכך שאדם שומע למחשבות המחלישות, שפוסלות אותו מלבוא לבית הכנסת. דוד המלך אומר:

"וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ".

כשאדם מגיע לפתח בית הכנסת, בודקים אותו מכף רגל ועד ראש. לכן, הוא חייב לבוא עם מחשבה אחת ברורה: הוא בא כדי לעשות תשובה. רבנו הקדוש אומר (ליקוטי מוהר"ן, תורה ע"ב) שכל המהות היא לעשות תשובה על המחשבות הלא טובות, על ההרהורים הפגומים ועל ההסתכלויות האסורות, עד שיזכה שהאותיות יאירו בו.

לפתוח את הגרון החנוק

לפעמים אדם מרגיש שהוא במצב של "נִחַר גְּרוֹנִי". הוא לא מצליח להוציא את המילים מהפה. מובא בספר 'עמק המלך' שהמילה "גרון" עולה בגימטריה שלוש פעמים שם 'אלוקים'. כאשר שם 'הוי"ה' אינו מאיר, ושם 'אלוקים' אינו מחובר אליו, האדם מרגיש חנוק בגרונו. העבודה היא לחבר את שלוש פעמים שם 'אלוקים' שבגרון עם שלוש פעמים שם 'הוי"ה'.

רבי פנחס מקוריץ מסביר שכאשר אדם מתחיל את עבודתו, עליו להתחיל קודם כל בשקט. אפילו אם הוא יכול לצעוק, עליו להתחיל בניגון שקט, לומר את המילים בנחת, ולאט לאט להתקשר עם האותיות. מתוך הקול הנמוך הוא הופך ל"מים נוקבין" (התעוררות מלמטה), ואז הוא יכול להעלות את עבודתו.

המרחק האין-סופי בין האותיות

רבי פנחס מקוריץ מוסיף יסוד עצום: בטבע, לשום אדם אין באמת חשק להתחיל. מדוע הוא בכל זאת בא? כי הוא מאמין ויודע שחייבים להניח תפילין וחייבים לעמוד לפני ה'. אבל מצד ההרגשה הטבעית, החשק חסר.

וטעמו של דבר הוא, שכל תיבה ותיבה רחוקה מחברתה כמה אלפי עולמות, וכל אות רחוקה מחברתה אלפי אלפי פרסאות! מדוע המרחק בין האותיות הוא כל כך עצום? כפי שמבואר בליקוטי מוהר"ן (תורה ד'), רצון האין-סוף ברוך הוא התלבש בתוך האותיות. בכל אות ואות מלובש רצון ה' יתברך ואור האין-סוף ממש. הבעל שם טוב הקדוש לימד שעל כל אות שוכן אור אין-סוף.

אוצרות של מיליונים בכל אות

אדם יכול עם אות אחת בלבד, עם הנקודה הקטנה שבאות בי"ת של המילה "בראשית", לעבור את כל החיים! אם אדם היה זוכה להיטהר, להתקדש ולצאת מפגמי המחשבה שלו, היה מתגלה לו אור אין-סוף בכל אות ובכל נקודה. מכיוון שבכל אות מלובש אור אין-סוף, המעבר מאות לאות הוא קפיצה על פני מרחק אין-סופי.

לכן, כשאדם מתחיל, קשה לו לכוון במילים הראשונות. נדרשת הכנה של שעות כדי לזכות להגיע לתפילת שמונה עשרה ולדעת בכלל מה הוא מוציא מהפה. האותיות הן ממש אור אין-סוף, הן אוצרות של מיליונים.

כשאומרים לאדם: "סע לאמריקה, אולי תקבל שם מיליון דולר", הוא יהסס. למה שיבזבז שבוע מהחיים שלו על ספק? אבל אם יגידו לו שהמיליון דולר מחכים לו כאן, בבית המלון הסמוך, הוא ירוץ מיד. כך הוא היחס שלנו לאותיות. בעינינו זה נראה כדבר רחוק מאוד שעל ידי האותיות נקבל את הישועה, אבל האמת היא שבאותיות הקדושות נמצאות כל החכמות, כל הישועות, חכמה, בינה ודעת. כל אות היא אוצר עצום שמחכה שנגלה אותו.

חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 27

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4