סוד העמידה בהיכל המלך: משמעותה של כל תנועה

שיעור מס' 27 | יום ד' י"ד תמוז (המשך ממס' 26), יום ה', יום ו', ט"ו ט"ז תמוז, פר' פינחס תשנ"ה

מאמר המבאר את הרגישות העצומה הנדרשת מכל אדם, ובפרט בירושלים, מתוך ההכרה שאנו נמצאים תמיד בהיכל המלך. דרך הנהגתו של רבי פנחס מקוריץ והגמרא על יששכר איש כפר ברקאי, מתבאר כיצד כל תנועה קטנה שלנו בונה או מחריבה עולמות.

הנביא ישעיהו אומר:

"עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן".

נשאלת השאלה, כיצד ירושלים נקראת "נוה שאנן"? הרי נאמר עליה "צדק ילין בה", וירושלים מבחינה רוחנית היא כמו ים של סכינים. אדם שיוצא לרחוב בירושלים צריך לדעת שהוא מהלך על ערוגה של סכינים. על כל הרהור, על כל מחשבה, מקבלים מיד את העונש. זה לא כמו בשאר המקומות שבהם החשבון נדחה לעתיד. בירושלים, בכל רגע ובכל שנייה, האדם נידון.

מדוע זה כך? משום שפה נמצאים אצל המלך. אדם שנמצא בהיכל המלך, על כל תנועה קטנה שאינה במקומה – מיד מגרשים אותו החוצה.

ההכנה של רבי פנחס מקוריץ

רבי פנחס מקוריץ אמר שכאשר הוא רוצה להתפלל בכוונה באמת, הוא מכין את עצמו לפעמים שמונה ימים שלמים עבור תפילה אחת. במהלך כל אותם ימים, הוא משגיח על עצמו מכל תנועה ותנועה. הוא שומר שלא לעשות שום תנועה מיותרת, שום תנועה של ליצנות ושום תנועה של זלזול.

כל תנועה שאדם עושה יש לה משמעות עצומה. עם תנועה אחת שאינה מחושבת, אדם יכול להחריב עולמות שלמים. אדם צריך להיזהר בכל תנועה שלו, כי הוא לא יודע כיצד הוא הופך עולמות. התנועות צריכות להיות מותאמות, בהירות ומחושבות, מתוך הבנה שאנו עומדים לפני מלך מלכי המלכים.

תנועה אחת של זלזול

הגמרא במסכת פסחים (נז.) מספרת על יששכר איש כפר ברקאי, שהיה כהן גדול. פעם אחת ישבו המלך ינאי והמלכה והתווכחו איזה בשר טעים יותר – כבש או עז. קראו ליששכר, שהיה כהן גדול המקריב קורבנות בכל יום, כדי שיכריע ביניהם. כשהשיב שהגדי טוב יותר, הוא עשה תנועה של זלזול עם ידו כלפי המלך.

על אותה תנועה אחת שעשה לפני המלך, ציווה המלך לכרות את ידו הימנית. הוא ניסה לתת שוחד כדי שיכרתו את השמאלית במקום, וכשהדבר התגלה – כרתו לו את שתי כפות ידיו.

מכאן אנו לומדים יסוד עצום: כמלכותא דארעא כן מלכותא דרקיעא. אדם צריך להרגיש שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים עשרים וארבע שעות ביממה. אסור לעשות שום תנועה של זלזול. אפילו כשאדם אוכל לבדו בחדרי חדרים, עליו לדעת שהוא יושב בשולחן המלך. "שיויתי ה' לנגדי תמיד" – המלך הגדול, הקדוש ברוך הוא, מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו.

קולה של הנשמה

אם כן, מי ילמד את האדם כיצד לנהוג בכל רגע? "נשמת אדם תלמדנו". הנשמה של האדם מלמדת אותו בכל שנייה ושנייה, על כל תנועה, על כל דיבור ועל כל הגה – מה עליו לעשות. החפץ חיים אומר שכאשר אדם מדבר דברים בטלים, הנשמה צועקת לו: "תפסיק לדבר!". כך זה גם עם העיניים, הנשמה מבקשת לסגור אותן ולא להסתכל בדברים אסורים.

לאחר מאה ועשרים שנה, כשאדם יוצא מן העולם, הוא ייתן דין וחשבון על כל תנועה ותנועה שלו. יראו לו כיצד הוא הפך עולמות שלמים, או חלילה החריב עולמות, רק בגלל תנועה אחת שלא הייתה נכונה, דיבור לא נכון או אפילו עקימת אף. לכן, עלינו להאזין לקול הנשמה, המדריכה אותנו בכל רגע כיצד לעמוד כראוי בהיכל המלך.

חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 27

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4