סוד קדושת בית הכנסת: להפוך את הגוף לספר תורה חי

שיעור מס' 35 | * מוצ"ש פר' דברים, ליל י' מנחם אב (ט' באב נדחה) תשנ"ה - ליל תשעה באב דחוי בישיבה

כאשר אדם נכנס לבית הכנסת מתוך ענווה מוחלטת ונמנע מדיבורי חול, הוא הופך את גופו לספר תורה חי. דרך כוחם של השירה, הניגון וההכרה במעלת כל יהודי, אנו יכולים להמשיך ניסים חדשים ולבטל את כל הגזירות הקשות.

מסופר על צדיק גדול שמעולם לא איחר לבית הכנסת, חוץ מפעם אחת. הציבור המתין לו, וכאשר הגיע לבסוף לאחר התפילה, שאלו אותו: "רבנו, מה קרה היום? מדוע איחרת?" השיב להם הצדיק: "אינני בא להתפלל לפני שאני מתבודד ועושה חשבון נפש, עד שאני מגיע להכרה ברורה שאני הגרוע מכל הציבור. היום הופיע בבית הכנסת אדם שהתפרסם בעיר במעשה לא יפה, וכבר זרקו אותו מכל בתי הכנסת. כיוון שראיתי אותו, הייתי צריך לצאת ולהתבודד חצי שעה נוספת עד שהגעתי למסקנה אמיתית: הרי אם אני הייתי נכשל בדבר כזה והיה יוצא עליי שם רע, מרוב בושה כבר לא הייתי בא לבית הכנסת לעולם. והנה, ברוך השם, יהודי זה כן בא לבית הכנסת! אם כן, ודאי שהוא גדול וטוב ממני".

"אומר דוד המלך במדרש רבה: אני לא יותר טוב מדואג, אני לא יותר מאחיתופל, אבל אני כן בא לבית כנסת."

כשאדם זוכה לבטל את כל הגשמיות שלו, את רגשי הכבוד והאנוכיות, ובא לבית הכנסת מתוך ענווה – בית הכנסת הזה נעשה קדוש בקדושת בית המקדש. על המשנה "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים" מסביר הברטנורא, שכל אחד דחף את חברו למעלה ממנו. כשנכנסים לבית הכנסת, אדם צריך לראות את כולם למעלה ממנו ולהרגיש שהוא הקטן מכולם, כפי שמסביר הרמב"ן, שאדם צריך לראות את חטאיו כמזיד ואת חטאי חברו כשוגג.

גוף האדם כספר תורה

רבי נתן מברסלב מלמד שכאשר אדם נכנס לבית הכנסת ומוציא מפיו אך ורק דברי קדושה, הוא הופך את גופו לבחינת ספר תורה. נותנים לאדם מאה ועשרים שנה לחיות כדי לחקוק בגופו אותיות קדושות של תורה. חוץ מדברי קדושה, אין לו שום עניין לעשות בבית הכנסת – לא פוליטיקה ולא שום דיבור חול. הוא בא לומר תהלים, פסוקי דזמרה, קריאת שמע, קרבנות ותפילת שמונה עשרה.

"כמו שהקלף על ידי האותיות הקדושות נהפך לקדושת ספר תורה, כך אדם שלא מוציא שום מילה מיותרת מפיו הופך לקודש קודשים לנצח נצחים."

בספר תורה, אם אדם הוסיף אפילו אות יו"ד אחת מיותרת – הוא פסל את כל הספר. כך אדם צריך להיזהר שלא תיחקק בגופו שום אות של חול בתוך בית הכנסת. יתרה מזאת, האדם הופך להיות קדוש יותר מספר תורה, כפי שאמרו חז"ל:

"כמה טיפשאי אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי צורבא מרבנן" (מכות כ"ב ע"ב).

ספר תורה נכתב ברמזים של שישים ריבוא אותיות, אך יהודי שמדבר דברי תורה ומחיה אותם, הוא בחינת נשמה אלוקית שיש בה אין-סוף. בית הכנסת נותן לאדם את הכוח, הדחף וההשראה להמשיך לדבר דברי תורה עשרים וארבע שעות ביממה, בבחינת "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".

כוחו של שלמה המלך וביטול הגזירות

אנו חיים בתקופה שבה יש גזירות נוראות ויהודים נהרגים, ועלינו לדעת כיצד לבטל גזירות אלו. רבי נתן (הלכות בית הכנסת ה') מסביר שמי שזכה לבטל את כל הגזירות היה שלמה המלך. בימיו היה שלום, כל האומות כרעו ברך, והתבטלה טענת אומות העולם "לסטים אתם".

כיצד זכה לכך שלמה המלך? משום שהוא היה איש שלום באמת, ולא הייתה לו שום קפידה על אף יהודי בעולם. לכן הוא זכה לתקן את מצוות עירובין, שמשמעותה לערב את כל הרשויות, ההשקפות והדעות.

"שלמה המלך לא רק שהיה מבוטל לכל יהודי, אלא הוא היה בטוח שכל יהודי עובד את השם יותר ממנו ובמסירות נפש גדולה משלו."

כדי להבין מסירות נפש אמיתית של יהודי, אנו יכולים להתבונן בדמויות הוד כמו הרה"ח רבי מיכל דורפמן זצ"ל, שישב שנים ארוכות בסיביר תחת ניסיונות איומים ונוראים ששום בן תמותה רגיל לא היה עומד בהם, ומסר את נפשו על שמירת התורה והנסיעה לאומן בתקופת השלטון הקומוניסטי. כשזוכים לראות את המעלה של כל יהודי, כפי שראה שלמה המלך, זוכים לבנות את בית המקדש ולבנות כל בית כנסת בקדושה כזו שמבטלת את כל המקטרגים.

כפי שאומר ה'מאור עיניים', כשאדם נכנס לבית הכנסת עליו להרגיש שהוא הקטן מכולם. אם הוא הגיע מאוחר, ודאי שהוא הקטן מכולם. ואם הגיע מוקדם? כנראה שישן שתים עשרה שעות לפני כן ולכן הצליח להקדים.

שירת הלויים וחידוש העולם

בית הכנסת כולל בתוכו את כל בחינות בית המקדש: "כהנים בעבודתם, ולויים בדוכנם, וישראל במעמדם". רבי נתן מסביר (הלכות בית הכנסת ו') שהכוח העצום של בית הכנסת מתגלה במיוחד דרך השירה והניגונים.

בכל שיר שאנו שרים בבית הכנסת יש שני חלקים: הודאה על העבר, והמשכת ניסים ונפלאות חדשים לעתיד. בכל יום נעשים ניסים חדשים ומתרחשת בריאה שלא הייתה מעולם. כדי לעורר את הניסים הללו, שהשם יתברך רוצה להנהיג לנו, אנו זקוקים לשירה ולניגונים, כמו אמירת מזמור לתודה, שירת הים, והשיר של יום שהיו אומרים הלויים.

"תנו עוז לאלקים על ישראל גאוותו ועוזו בשחקים נורא אלקים ממקדשך א-ל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם" (תהלים ס"ח).

השכינה כביכול צועקת אלינו: "תנו עוז לאלוקים! תתפללו, תשירו, תרקדו, תצעקו ותבכו. אינכם יודעים אילו ניסים אני אעשה לכם!".

גם אדם שמרגיש שאינו יכול להוציא אפילו הגה מפיו, ובכל זאת בא לבית הכנסת וזועק זעקה אילמת מעומק הלב – דווקא הוא מעלה את כל התפילות כולן. כשהשם רואה שיהודים באים לבית הכנסת עם רצונות עזים כאלה, הוא נותן עוז ותעצומות לעם, הלב והמוח נפתחים, והאדם מקבל כוח לצעוק ולבכות.

על ידי השיר והניגון אנו זוכים לגלות את אמונת חידוש העולם, וממשיכים את הניסים הגלויים שאנו כה זקוקים להם היום, עד שנזכה לחידוש העולם שלעתיד לבוא ולתחיית המתים, שבה יתקיים: "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי, אני אמית ואחיה" – ללא גזירות, ללא שלטון רשע, רק גילוי אלוקות מוחלט.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 35

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)