סוד ההסתרה: כוחו של שם הוי-ה והעבודה הפנימית של הצדיקים

שיעור מס' 40 | יום ו' פר' כי תבוא, כ' אלול תשנ"ה

מאמר מעמיק על החובה לשוות את שם ה' תמיד מול העיניים, האימה הנדרשת בעמידה לפני מלך מלכי המלכים, וסוד ההסתרה של הקדוש ברוך הוא והצדיקים ההולכים בדרכיו.

אדם שניעור כל הלילה צריך להחזיק מעמד עד הסוף, ולא ללכת לישון לפנות בוקר ולהפסיד את זמן התפילה. עליו להמתין עד תפילת שחרית כותיקין, שכן אם יפסיד את זמן קריאת שמע ותפילה – "נפל פיתא בבירא" (הפסיד את העיקר). העבודה התמידית של היהודי צריכה להיות בבחינת:

"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז, ח).

שם הוי-ה ברוך הוא צריך להיות מול העיניים עשרים וארבע שעות ביממה. כיום אנו קוראים את השם באדנות, אך לעתיד לבוא, כמו בבית המקדש, נזכיר את שם הוי-ה ככתבו, פנים בפנים. כיום הקדוש ברוך הוא נמצא בהעלמה ובהסתרה, אך לעתיד לבוא הוא יהיה גלוי לחלוטין.

כוחו של השם המפורש

כל סודות הקבלה האמיתית מיוסדים על השם הגדול והקדוש הזה. כאשר אדם פועל כששם הוי-ה מול עיניו, הוא יצליח בכל דרכיו. כל הכוחות הפנימיים, הנסתרים והנעלמים, וכל הישועות שלא חלם עליהן, מתגלים על ידי השם הזה.

"אם אדם משווה שם הוי-ה מול העיניים שלו כל הזמן, לאט לאט יתגלו לו כל סודות התורה והוא יזכה לנבואה."

אשרי מי שזוכה לשוות את שם ה' מול עיניו תמיד. מובטח לו שיתגלו לו סודות ורמזים שאפילו לא התגלו לשום צדיק לפניו, כי הקדוש ברוך הוא מוכן לגלות בכל דור ובכל יום דברים חדשים לגמרי, שהרי הוא אין סוף.

אימה ויראה לפני מלך מלכי המלכים

כשאדם רואה את שם ה' מול העיניים, הוא מבין שהוא עומד לפני המלך הגדול, שמלוא כל הארץ כבודו. במצב כזה, אל לו לעשות שום תנועה מיותרת, לא בישיבתו, לא בתנועותיו ולא בהרחבת פיו.

הגמרא במסכת פסחים (נז ע"ב) מספרת על כהן גדול בשם יששכר איש כפר ברקאי, שהיה איסטניס ועבד את עבודת הקורבנות עם כפפות משי כדי שלא ללכלך את ידיו בדם. פעם אחת התגלעה מחלוקת בין המלך והמלכה איזה בשר טעים יותר – כבש או עז. החליטו לקרוא לכהן הגדול, שמקריב קורבנות, כדי שיכריע.

כשנשאל, עשה הכהן תנועת זלזול בידו ואמר: "אם עז הייתה טובה יותר, היו מקריבים אותה לתמיד של יום, ולא כבש". על אותה תנועת זלזול לפני המלך, נגזר עליו שיחתכו את ידו. מכאן נלמד קל וחומר: אם לפני מלך בשר ודם נענש אדם בחומרה על תנועה קלה של זלזול, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים. "על כל תנועה ותנועה אדם ייתן דין וחשבון." התנועות היחידות המותרות לפני ה' הן תנועות של רחמים ותחנונים.

סוד ההסתרה: להידמות לבורא

הצדיק רבי שלום יוסף, בנו של רבי ישראל מרוז'ין, הסביר את הפסוק:

"וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ" (תהלים ח, ו).

הקדוש ברוך הוא הוא "טמיר ונעלם, סתימא דכל סתימין" (נסתר מכל נסתר). לכן, כל עבודתם של הצדיקים היא להידמות לקונם – להיות כמה שיותר בהסתרה. "כל עוד שהאדם טמיר ונעלם בתכלית ההסתרה, כך הוא נדמה לקונו."

אם אדם הוא צדיק אמיתי, כל יום הוא נסתר יותר מאתמול. "כל פרסום שיש לבן אדם, אפילו טיפ-טיפה, זה סימן שיש לו עכשיו איזה התנתקות והתרחקות מהקב"ה." כל עניינו של האדם הוא להיות תמיד בהסתרה. לכן, אדם צריך להתפלל בלי סוף שלא ידעו ממנו, ושלא יהיה לו שום פרסום.

חותמו של הקב"ה: משל התעודה

כדי להבין עד כמה הקדוש ברוך הוא נסתר ואינו מחפש להוכיח את עצמו, מסופר על רבי ישראל מסלנט שהתארח פעם באכסניה. בעל האכסניה היה יהודי פשוט, ולפתע נכנס לשם אפיקורוס אחד שהחל לזלזל באמונה. אותו אפיקורוס לקח חתיכת בשר טרף והכריז: "אם באמת אסור לאכול טרף, אני מוכן למות עכשיו! הנה, אני בולע את הבשר, ונראה אם ה' ימית אותי". הוא אכל, וכמובן שלא קרה לו כלום. בעל האכסניה ראה זאת והתחיל להתבלבל באמונתו.

רבי ישראל מסלנט ישב שם ולא ענה לו מילה. חלפו כמה שעות, ובצהריים חזר בנו של בעל האכסניה מבית הספר כשהוא מביא תעודה מלאה בציונים לשבח: "מצוין בנגינה", "מצוין בשירה", ועוד.

פנה רבי ישראל לילד ואמר: "בוא תשיר לי משהו, תנגן לי. אני רוצה לבחון אותך לראות אם התעודה הזו אמיתית. אולי שילמת שוחד? אולי המנהל הוא בן דוד שלך?". הילד סירב, ורבי ישראל המשיך להקשות. האבא, בעל האכסניה, התערב בכעס: "מה אתה רוצה מהילד? אתה לא מאמין לתעודה? יש פה חותמת של המנהל ושל בית הספר!".

ענה לו רבי ישראל: "עכשיו קיבלת תשובה לשאלה שהטרידה אותך בבוקר. הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים בניסים ובמופתים, ונתן לנו את התורה לעיני שישים ריבוא יהודים. התורה חתומה באלפי חתימות של דורות שלמים. אז בגלל שאיזה אפיקורוס עושה מעשה שטות, אתה רוצה שהקב"ה יתחיל להוכיח את עצמו מחדש? שיפיל עליו את התקרה?".

הקדוש ברוך הוא נעלם בתכלית ההסתרה, ולא אכפת לו שיקומו אפיקורסים ויכפרו בו. העבודה שלנו, ושל הצדיקים האמיתיים, היא ללכת בדרכיו:

"מָה הוּא רַחוּם – אַף אַתָּה רַחוּם... מָה הוּא נִסְתָּר – אַף אַתָּה נִסְתָּר".

התכלית היא "להידמות יציר ליוצרו" וללכת בדרך של "והצנע לכת", ללא שום רצון בפרסום או בגילוי, אלא רק בענווה ובהסתרה מוחלטת.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 40

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2