יהודי לא שותה אלכוהול - החיזוק היומי

דברי קודשו של מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א, שופכים אור על מהותו הייחודית של העם היהודי, דרך התבוננות באירועי מגילת אסתר והשלכתם על ההיסטוריה וההווה. המאמר מדגיש את הפער הבלתי ניתן לגישור בין תרבות העמים לבין חיי הקדושה של ישראל, ומציב קריאה נחרצת להימנעות משכרות ולשמירה על טוהר המידות. באמצעות סקירה של שנאת האומות והסיבות הרוחניות לה, מוסברת החשיבות שבחיבור לתפילה ולתורה כמרכיבים המגדירים את זהותו של היהודי.

"אתה שותה אלכוהול תעשה גמילה" – "כל העמים שמחו ורקדו, עזרו לנאצים להרוג את היהודים"

"וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (אסתר ג טו)

"וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (שם ח טו)

אלה דברי קודשו:

בין צהלת שמחה למבוכה גדולה

כולם אהבו את מרדכי וידעו שהכול תלוי בו. בשעה שנגזרה הגזרה להרוג את היהודים, העיר שושן צהלה ושמחה. אולם ברגע שבוטלה הגזרה, נכתב שהעיר שושן נבוכה. השמחה האדירה של אומות העולם נבעה מהרצון להשמיד את היהודים, והמבוכה הגיעה כשמזימתם נכשלה והם הבינו שלא יצליחו במשימתם.

תורה ותפילה אל מול השמדה

העמים שמחו ורקדו כשעזרו לנאצים במטרה לחסל את העם היהודי. הטענה שלהם הייתה שכבר אי אפשר לספוג את המציאות שבה היהודים רק מתפללים ולומדים תורה כל היום. הם ראו ביהודים עם שלא עושה דבר לפי הבנתם הגשמית, ובעיקר כזה שאינו שותף לתרבות השכרות המאפיינת את שאר העולם.

הריחוק מהאלכוהול כסממן של קדושה

עם ישראל הוא העם היחיד שאינו משתכר. יהודי פשוט לא יכול להשתכר, ואין מקום לאלכוהול אפילו בשבת קודש. זוהי מהות יהודית עמוקה שמבדילה את העם משאר אומות העולם, שאינן מבינות כיצד ניתן לחיות חיים מלאים ללא השתעבדות למשקאות משכרים שמערפלים את הדעת.

הקריאה לגמילה וחיי טוהר

מי שחפץ בכל זאת לשתות אלכוהול חייב להמתין להזדמנויות המקודשות כמו פורים או שמחת תורה. לא ניתן לשתות סתם כך כשבא או כשמתחשק, שכן השכרות מובילה לנזקים חברתיים קשים ולגירושים. הקריאה המפורשת היא שמי ששותה חייב ללכת למכון גמילה, כי יהודי, במהותו המזוקקת, אינו אדם ששותה אלכוהול.