עומק התוכחה: הסוד מאחורי זעקתו של יוסף הצדיק

שיעור מס' 43 | י"ח תשרי תשנ"ו ג' דחוהמ"ס - יארצייט רביה"ק, בישיבה

מדוע פרחה נשמתם של האחים דווקא כשיוסף שאל "העוד אבי חי", הרי הם כבר אמרו לו שיעקב בחיים? דרך פירושו של ה'בית הלוי', מתגלה עומק התוכחה של יוסף, שחשפה את המניעים האמיתיים למכירתו. זהו כוחו של צדיק האמת – להאיר לאדם את שורש מעשיו ולהביאו לתשובה שלמה.

האחים הקדושים היו בטוחים שהם פעלו על פי ההלכה. כאשר הם מכרו את יוסף, הם לא חשבו שיש פגם במעשיהם. מבחינתם, יוסף היה בגדר 'רודף', והם דנו אותו בסנהדרין שלהם כדין תורה. הם עשו הכל על פי ההלכה ולא חשבו לרגע שיש פגם במכירה, אלא שהם הבינו שהם עשו עוון חמור כלשהו שעליו הם נתבעים כעת.

השאלה שמחרידה את הנפש

כאשר האחים יורדים למצרים בפעם השנייה, יוסף מתעניין בשלום אביהם. הוא שואל אותם:

"וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי?"

האחים משיבים לו: "שלום לעבדך לאבינו עודנו חי", והם קדים ומשתחווים לו לאות תודה על כך שהשליט המצרי מתעניין בשלום אביהם. אך כאשר יוסף מתגלה אליהם, הוא זועק זעקה שמרעידה את עולמם:

"אני יוסף העוד אבי חי?"

התורה מעידה כי באותו רגע: "ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו". הגאון רבי יהושע בער מבריסק (בעל ה'בית הלוי') שואל כאן שאלה עצומה: מדוע התוכחה טמונה דווקא במילים "העוד אבי חי"? ממה פרחה נשמתם? הרי כולם חושבים שההלם היה מעצם הגילוי שהוא יוסף. יתרה מזאת, מדוע הוא שואל "העוד אבי חי", והלא הוא כבר שאל אותם קודם לכן והם ענו לו פעמיים שהוא חי!

זעקתו של יהודה: על צערו של אבא לא מוותרים

כדי להבין זאת, יש להתבונן במהלך המשפט שקדם לגילוי. בתחילה, יהודה פסק כראש הסנהדרין שמי שיימצא הגביע באמתחתו ימות, ושאר האחים יהיו עבדים. יוסף, לעומתו, הציג עמדה "רחמנית" יותר: רק מי שנמצא הגביע בידו יהיה עבד, והשאר נקיים.

פתאום, יהודה הופך את כל המשפט. הוא מוכן להחריב את מצרים, להילחם מול כל העולם, ובלבד שבנימין ישוחרר והוא יישאר עבד תחתיו. מדוע? משום שיהודה טוען:

"ונפשו קשורה בנפשו... והיה כראותו כי אין הנער ומת"

יהודה זועק: פה זה לא משחק! אבא ימות מצער! על הצער של אבא אנחנו לא מוותרים כחוט השערה. בשביל אבא נחריב את כל העולם! אנחנו נילחם עם כל העולם, אבל על הצער של אבא לא נוותר.

התוכחה הנוקבת: איפה הייתם עשרים ושתיים שנה?

כאן טמונה התוכחה הנוראה של יוסף. מסביר ה'בית הלוי', שיוסף בעצם אמר להם: "עכשיו אתם מרחמים על אבא? עכשיו אכפת לכם מהצער שלו? הרי כשמכרתם אותי, אבא מת עשרים ושתיים שנה!"

יוסף חושף בפניהם את האמת המרה: "השכינה הסתלקה ממנו והוא בכה ללא הפסקה. איפה הייתה הרחמנות שלכם אז? הנגיעות שלכם פעלו כאן, האכזריות שלכם פעלה כאן. בשביל הנגיעה שלכם מכרתם אותי לעשרים ושתיים שנה, ועכשיו אתם באים לרחם על אבא?"

באותו רגע, האחים הבינו את גודל הטעות שלהם. הם קלטו שאם באמת היו מרחמים על אבא, הם מעולם לא היו מוכרים את יוסף. השנאה והקנאה ביוסף העבירו אותם על דעתם, עד ששכחו שיש להם אבא בעולם. הם עשו סנהדרין ופסקו הלכות, אבל הכל נבע מנגיעות אישיות. כשהם שמעו את המילים "העוד אבי חי", פרחה נשמתם, כי הם ראו פתאום את השקר של עצמם.

כוחו של צדיק האמת

מתוך ההכרה הזו, התקבלה התשובה שלהם ובזכות זה קם עם ישראל. זהו בדיוק העניין של ההתקרבות לצדיק האמת. כשאדם בא לצדיק, הצדיק פותח לו את העיניים ומראה לו היכן מסתתרות הטעויות והנגיעות שלו.

אדם יכול לחשוב שהוא פועל לשם שמים, אך במחיצת הצדיק הוא נזכר בכל פגמיו מיום היוולדו. נשמתו מזדעזעת, והוא שוטף את עוונותיו בנחלים של דמעות. רק מתוך שבירת השקר העצמי הזה, התשובה מתקבלת באמת, וזוכים לשנה טובה ולגאולה שלמה.

חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 43

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3