סוד הטיפות מגן עדן: כיצד זוכים לחכמה המתחדשת בכל רגע

שיעור מס' 43 | י"ח תשרי תשנ"ו ג' דחוהמ"ס - יארצייט רביה"ק, בישיבה

מאמר מעמיק המבאר כיצד בכל רגע יורד לעולם פירוש חדש לתורה, וכיצד ניתן לזכות לאותה חכמה עליונה ולטיפות מגן עדן. הסוד טמון בעשיית חסד של אמת ובקיום המצוות מתוך שמחה עצומה והתלהבות, המעלות את האדם מעל למגבלות הזמן.

בספר "אמרי פנחס" (לרבי פנחס מקוריץ) מובא יסוד עצום: בכל שעה ושעה משתנה הפירוש על כל התורה כולה. בכל רגע יורד מהשמיים פירוש חדש לגמרי. נשאלת השאלה: כיצד אדם יכול לזכות לכזה מוח זך, שיקלוט בכל שעה את הפירוש החדש שיורד לעולם?

רבנו הקדוש מספר בסיפורי מעשיות (במעשה משבעה קבצנים, ביום השלישי) על החכם שהיה "חכם כמו יום שלם". אותו חכם אמר לכל שאר החכמים, שאם יאספו את כל החכמות שלהם מאז תחילת חכמת יוון, בעל מוח זך יוכל ללמוד את כולן בשעה אחת בלבד. לעומתם, הוא חכם כמו יום שלם. הקבצן הכבד פה שאל אותו: "איזה יום אתה חכם?". החכם השיב שהוא אינו חכם רק פי עשרים וארבעה משאר החכמים, אלא הוא חכם כמו כל יום ויום שתרצה – למשל, א' בתשרי תשנ"ו, או א' בתשרי תשנ"ז. הוא יודע את כל החכמות החדשות שמתגלות בכל יום ויום, בכל רגע ושניה, עד סוף כל הדורות.

חסד של אמת וכיבוד הורים במסירות נפש

למרות חכמתו העצומה של אותו חכם, הוא הודה בפני כולם: "הכבד פה הזה ששאל אותי את השאלה, הוא עוד יותר חכם ממני". כיצד ייתכן להיות חכם יותר ממי שיודע את כל החכמה שהשם יתברך משפיע בכל שנייה? התשובה היא שאותו כבד פה הוא בעל השגה אלוקית ממש.

כדי להבין זאת, צריך לדעת שזוכים לכך על ידי עשיית חסד של אמת. חסד אמיתי הוא חסד הנעשה לשם שמיים בלבד, ללא שום ציפייה לתמורה, כבוד או ישועה. דוגמה מובהקת לכך היא מצוות כיבוד אב ואם במסירות נפש. מסופר על רבי דוד מללוב, שכאשר היה ילד קטן בן שלוש עשרה, בערה בו אש להבה להשם יתברך והוא ברח ללמוד אצל המגיד ממזריטש למשך חצי שנה. כשהתקרב לביתו בחזרה, אביו, שהיה "מתנגד" חריף, הבין שבנו הפך לחסיד וחיפש מקל כדי להכותו.

מכיוון שהאב היה מבוגר והתקשה לחפש, אמר לו דוד הקטן: "אבא, אני אמצא את המקל". הוא חיפש, מצא את המקל והגיש לאביו באומרו: "אבא, קח את המקל ותרביץ כמה שאתה רוצה". כאשר אדם מקיים כך כיבוד אב ואם, באות עליו כל הברכות ומשיגות אותו במהירות עצומה.

48 טיפות מגן עדן

הזוהר הקדוש מגלה סוד עצום: ארבע פעמים ביום נוטפות טיפות מגן עדן לעולם. מגן עדן יוצא נהר גדול המתחלק לארבעה ראשים, ומהם נוטפות בכל יום 48 טיפות של גן עדן. אדם יכול לחיות ממש בגן עדן בעולם הזה, בתנאי שישמור על קדושתו ועל עיניו.

"היוצא לשוק יהי דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט" (שבת לב.)

רבי פנחס מקוריץ מסביר שהמילה "בעיניו" רומזת לשמירת העיניים. כל יציאה לרחוב טומנת בחובה סכנה של פגם העיניים, ועל האדם להרגיש כאילו הוא נדון למוות אם ייכשל, וכך יישמר.

מי זוכה לאותן 48 טיפות? הגמרא במסכת מגילה אומרת שהיו 48 נביאים לישראל. כל נביא זכה לטיפה אחת בלבד מגן עדן פעם אחת בחייו, ומטיפה אחת זו הוא הפך לנביא עד סוף ימיו! לעומת זאת, אדם הראשון, אפילו לאחר שגורש מגן עדן, המשיך לקבל בכל יום ויום את כל 48 הטיפות. מכאן ניתן להבין איזו חכמה עצומה הייתה לאדם הראשון, שעלה מחכמה לחכמה מרגע לרגע.

לעלות מעל הזמן: סוד השמחה במצווה

רבי יצחק אייזיק חבר, תלמידו של הגאון מווילנה, מסביר את סוד הטיפות הללו. הוא מבאר שהשבירה והקלקול בעולמות אירעו רק בשבע הספירות התחתונות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות). ספירות אלו מנהיגות את העולם ואת מימד הזמן. אולם, שלוש הספירות העליונות (כתר, חכמה, בינה) נמצאות למעלה מהזמן ולמעלה מהבחירה. צדיקים גדולים שזוכים לעלות ולהגיע למוחין של "כתר, חכמה, בינה", מתעלים מעל מגבלות הזמן ומתחילים לקבל את אותן טיפות עליונות מגן עדן.

כדי להגיע למדרגות אלו, על האדם לדעת ש"שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" – אי אפשר לקבל שכר על עצם המצווה בעולם הזה. המצווה היא אור רוחני עצום ואינסופי שאין לו שום השגה. בעל התניא מביא את הדוגמה של נבוכדנצר (בלאדן בן בלאדן), שעל שלוש פסיעות שעשה לכבוד השם, קיבל מלכות על כל העולם כולו. אם היה עושה פסיעה רביעית, היה מחריב את העולם. אם כן, כיצד אפשר בכלל לשלם בעולם הזה על פסיעה אחת של יהודי לדבר קדושה?

החיד"א בספרו "לב דוד" מגלה יסוד נפלא: הקב"ה קובע את השכר בעולם הזה לא על עצם המצווה, אלא על השמחה שבמצווה! העיקר הוא לשמוח במצווה יותר מהמצווה עצמה – לרקוד, להתלהב ולשמוח עד שהשמחה תגיע לעקבים.

"גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" (ברכות ח.)

שואל החיד"א: כיצד ייתכן שאדם שעובד כפיים יהיה גדול מירא שמים שלומד תורה? אלא הפירוש הוא ש"יגיע כפיו" מתייחס לאדם שמתייגע על המצווה – הוא רוקד, מנתר ומקפץ משמחה בעשייתה. אדם כזה, המקיים "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב", יזכה לשלל רב ולשפע עצום בעולם הזה בזכות השמחה, בעוד שכר המצווה עצמה שמור לו לעולם הבא.

מוהרנ"ת מבאר שרק על ידי השמחה וההתלהבות, המצווה יכולה לעלות מעלה מעלה. דרך השמחה, האדם מעלה את המצווה מספירת המלכות דרך כל הספירות, עד שהיא מגיעה למוחין העליונים – כתר, חכמה ובינה. רק כאשר מגיעים לשם מתוך שמחה של מצווה, זוכים לקבל את אותן טיפות עליונות מגן עדן ולהשיג את החכמה האלוקית המתחדשת בכל רגע.

חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 43

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3