סיפור על עבודת הקודש של הרב בבני ברק מחמש בבוקר ועד שלוש בצהריים / סיפור פלאי

עדות מדהימה של חסיד ברסלב על סדר יומו של מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א בימי בני ברק, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הצהריים המאוחרות.

סיפור על עבודת הקודש של הרב בבני ברק מחמש בבוקר ועד שלוש בצהריים

יהודי מחסידי ברסלב משתף בזיכרונות פלאיים מימי קדם, תקופה בה מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א היה לומד בישיבת ברסלב בעיר בני ברק. דרך עדות זו, אנו זוכים להצצה נדירה אל סדר יומו הבלתי נתפס של הרב, המוקדש כולו לעבודת הבורא במסירות נפש עצומה.

שעות של דבקות והתלהבות

אותו חסיד מספר כי הוא זוכר היטב את סדר היום הקבוע של מורנו הרב שליט"א באותם ימים. הרב היה מתחיל את התפילה שלו בשעה חמש לפנות בוקר. התפילה נעשתה במתינות מופלאה, בהתלהבות עצומה ובמתיקות שפשוט אין לשער אותה.

במהלך אותן שעות, היה ניתן לשמוע את הרב זועק אל השם בצעקות נוראות ומרעידות לב. התפילה הזו, שהחלה לפנות בוקר, הייתה מסתיימת רק בשעה אחת עשרה לפני הצהריים. אלו היו שש שעות רצופות של דבקות מוחלטת בבורא עולם, ללא כל הפסקה.

הדרך לשדה והניגונים משובבי הלב

לאחר שסיים בשעה אחת עשרה, לא פנה הרב לנוח מעמלו. במקום זאת, הוא היה יוצא מיד אל השדה כדי להתבודד ולשפוך את שיחו. אותו אברך שסיפר את הדברים, זכה לפעמים להתלוות אל הרב בדרכו אל השדה ולהיות עד למחזות מרגשים.

הוא מתאר כיצד בדרך היה הרב אומר פסוקים כמו "קווה אל ה' חזק..." ואת הפיוט "אין כאלוקינו". המילים נאמרו במתיקות ועריבות בלתי רגילה, ובניגון משובב לב שהיה חודר אל מעמקי הנשמה. הדרך אל השדה ארכה כשעה שלמה של הליכה וכיסופים.

לאחר מכן, היה הרב שליט"א מסתגר בהתבודדות עמוקה במשך שעתיים תמימות. בתום ההתבודדות, עשה את הדרך חזרה במשך שעה נוספת, וכך הגיע לביתו רק בשעה שלוש בצהריים. המדהים מכל הוא שזה לא היה אירוע חד פעמי, אלא סדר יומו הקבוע של הרב, יום אחר יום, במסירות שאין לה אח ורע.

סיפור פלאי: זעקות הקודש על הגג בבני ברק והדממה המוחלטת

הרב החסיד רבי יצחק ווייצהנדלר נ"י משתף זיכרון פלאי מימי הישיבה בעיר בני ברק. הוא מתאר את עבודת הקודש של מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א, עבודה נוראה ועוצמתית שכלל אי אפשר לשער או להבין בשכל אנושי.

שאגות של קדושה על הגג

באותם ימים, הרב שליט"א היה עולה להתבודד ולעבוד את בוראו על גג הישיבה. הסיבה לכך הייתה התחשבות עצומה בזולת, שכן הוא רצה שלא להפריע לציבור עם צעקותיו ושאגותיו הרמות. כל מילה ומילה שיצאה מפיו הייתה מלווה בצעקות ושאגות נוראות ומשונות, מתוך דבקות עצומה בבורא עולם.

הרב היה עושה הפסקות ארוכות בין תיבה לתיבה. הוא היה זועק: "צור... ישראל... קומה...", וכל מי ששמע זאת היה מרגיש כיצד כל מילה נאמרת ממש עד כלות הכוחות. המסירות והמאמץ העל-אנושי ניכרו בכל הגייה, וכך נמשכה עבודת הקודש שעות על גבי שעות.

הדממה המוחלטת

השיא של אותה עבודה רוחנית הגיע כאשר הרב שליט"א היה ניגש לתפילת שמונה עשרה. באותו רגע ממש, התרחש מהפך מדהים באוויר. "אז נעשה שקט מוחלט, ממש כמו שכיבו גנרטור סוער", מתאר רבי יצחק.

המעבר החד מהשאגות האדירות אל הדממה המוחלטת המחיש יותר מכל את השליטה העצמית והחיבור העמוק של הרב לעולמות העליונים. זיכרון זה נחקק בלבם של כל מי שזכה להיות שם, ומעיד על עבודת השם של צדיק אמיתי, שהיא למעלה מכל שכל ורעיון.

סיפור מדהים: שמונה שעות של עמידה רצופה עד לעילפון

אחד מתלמידיו הוותיקים של מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א משתף בזיכרון פלאי מימי הישיבה בעיר העתיקה בירושלים. עדות זו שופכת אור על מסירות הנפש העצומה ועבודת השם שמעל לגדר הטבע, המאפיינת את הרב מאז ומעולם.

מסירות נפש מעל לטבע

היה זה באחד הימים כאשר הרב שליט"א עמד שמונה עשרה בהיכל הישיבה בעיר העתיקה. התלמיד מספר כי הוא זוכר היטב את אותו המעמד המרטיט, בו הרב עמד בדבקות עצומה במשך כשמונה שעות רצופות. הוא לא זז ממקומו, שקוע כולו בעולמות עליונים, עד שאפסו כוחותיו הגופניים והוא נפל והתעלף.

מיד כשהבחינו בכך, מיהרו הנוכחים במקום להרים את הרב בחרדה. הם השכיבו אותו בזהירות על אחד הספסלים בהיכל הישיבה, והמתינו בדאגה רבה עד שישוב להכרתו ויחזור לאיתנו.

התגברות כארי

הפלא הגדול התרחש זמן קצר לאחר מכן. ברגע שהרב שליט"א חזר לכוחותיו ושב להכרתו, הוא לא פנה לנוח או לעצור את עבודתו הרוחנית. הוא התגבר כארי, קם ממקומו והמשיך מיד את עבודת הקודש בהתחדשות עצומה ובכוחות מחודשים.

סיפור זה ממחיש יותר מכל את כוחו הרוחני העצום של הצדיק, אשר גופו הגשמי בטל לחלוטין בפני הרצון העז לעבוד את בוראו. גם כאשר הגוף קורס תחת העומס, הנשמה ממשיכה לבעור באש של קדושה ודבקות.

מתוך גליון עט — פרשת שמיני

מתוך סדרת "צדיק מושל יראת אלקים" — גיליונות "שפיר אמר נחמני"