עומק ההנהגה: סכנת הוויתור על ירושלים וקשר רשעים שאינו מן המניין

שיעור מס' 59 | *יום ב' פר' בהר - בחוקותי י"ח אייר ל"ג בעומר תשנ"ו

מאמר נוקב המבאר את הסכנה העצומה שבוויתור על ארץ ישראל וירושלים, גם כאשר המהלך מגובה על ידי מנהיגים ורבנים בעלי השפעה. דרך סיפורם של ירובעם בן נבט ושבנא, מתגלה כיצד אהבת ממון וכבוד עלולים להעביר אדם על דעתו, ומדוע עמידתו האיתנה של חזקיהו המלך מוכיחה שרוב של פשרה אינו קובע.

אנו עדים לעיתים למצבים שבהם נכנעים לאויבים ומוותרים על הכל, ויש שאומרים: "לא נורא מה שהם עושים, הרי מדובר ברבנים גדולים, אלו גדולי דור". אולי אותם מנהיגים לוקחים את כל תלמידי החכמים תחת חסותם, ויש האומרים שאסור לנו להתערב. אכן, אנו ודאי האנשים הכי נמוכים בדור הזה, העשבים הכי קטנים שיכולים להיות. אבל אף על פי כן, יכול להיות אדם פשוט, והכי פשוט בעולם, והוא רואה טעות נוראה שקורית לאדם גדול – והוא חייב להילחם, ולמחות, ולעשות את כל מה שביכולתו.

על כך אומר רבי חנינא בר פפא בגמרא:

"כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל... ואומר: אין פשע, חבר הוא לאיש משחית".

מי שרואה עוול ואומר "אין פה שום פשע", הרי הוא חבר לאיש משחית. הגמרא מסבירה ש"איש משחית" זהו ירובעם בן נבט, שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים. עד ירובעם, עם ישראל סבל וספג את כל הדינים והפורענויות מחטא עגל אחד – העגל שעשו במדבר. בא ירובעם בן נבט, אותו רב ראשי שכולם היו דומים עליו כעשבי השדה, שאמר חידושים שלא שמעתן אוזן מעולם, והוסיף לנו עוד שני עגלים. מאז, כל הפורענויות, האסונות והשואות שיש על עם ישראל, יונקים מהעגלים הללו.

מי בראש? סוד ההחמצה של ירובעם

הקב"ה רואה צדיקים גדולים שעושים טעויות נוראות ומוותרים על ירושלים. למרות הכל, הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד והתגלה לירובעם בן נבט, תפסו בבגדו ואמר לו:

"חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן".

הקב"ה הבטיח לירובעם שאם יעשה תשובה, הוא יהיה גדול יותר מדוד המלך. הרי ככל שאדם עשה יותר עבירות, כך כשהוא חוזר בתשובה הוא נעשה בעל תשובה גדול יותר. אך ירובעם שאל שאלה אחת: "מי בראש?" האם אני אהיה בראש או דוד? ענה לו הקב"ה: "בן ישי בראש".

ברגע שירובעם שמע זאת, הוא סירב לחזור בתשובה. המסקנה מכך ברורה: אם אדם מכוון לחזור בתשובה רק כדי להיות בראש – אז בן ישי בראש. אדם צריך לחזור בתשובה בפשטות. אם לאחר מכן משמים יעשו אותו לראש בעלי התשובה, זה יקרה ממילא, אך אסור שזו תהיה המטרה.

העלמת עין ופסילת מנהיגות

במסכת סנהדרין (דף כ"ו) מסופר על רבנים שנשלחו לעבר את השנה בחוץ לארץ, משום שבארץ ישראל הייתה גזירת שמד של הרומאים. ריש לקיש בא לרבי יוחנן וביקש לפסול את החשבונות שלהם. מדוע? משום שאותם אנשים היו חשודים על השביעית – הם העלימו עין מאנשים שעבדו בשנת השמיטה.

אמר ריש לקיש: אנשים שמעלימים עין מדברים שכל אחד רואה שהם לא בסדר, החשבונות שלהם פסולים! אפילו אם הם יודעים לחשב היטב את החשבונות ובקיאים בהלכות, אי אפשר לסמוך עליהם.

אם שם דובר על העלמת עין מאדם אחד שעבד בשמיטה, קל וחומר כאשר מדובר על העלמת עין מהגורל של כל עם ישראל! כאשר מעלימים עין מסכנת הכחדה חס ושלום, או מוותרים על ירושלים, החשבונות של אותם מנהיגים נפסלים לחלוטין. על כך אומרת הגמרא את הכלל הידוע: "קשר רשעים אינו מן המניין".

חזקיהו מול שבנא: כשהרוב מוותר על ירושלים

הגמרא שואלת: מהו אותו "קשר רשעים"? התשובה נמצאת בסיפורם של חזקיהו המלך ושבנא.

שבנא היה רב ראשי וראש ישיבה עצום. היו לו מאה ושלושים אלף תלמידים. לעומתו, לחזקיהו המלך היו רק מאה ועשרה אלף תלמידים. הרוב המוחלט של תלמידי החכמים והישיבות הגדולות היו אצל שבנא.

כאשר סנחריב מלך אשור הגיע לצור על ירושלים, הוא הציע הצעת "שלום": "רק תיכנעו, תנו לי לכבוש את ירושלים ולהיות פה מלך, ואני לא אהרוג אתכם". שבנא, שהיה בעד שלום בכל מחיר, הסכים מיד. לא היה אכפת לו שסנחריב יהיה המלך על ירושלים. הוא כתב פתק, שם אותו על חץ, וירה אותו למחנה סנחריב: "שבנא וסיעתו השלימו". אנו בעד שלום, נפתח לך את השערים.

לעומתו, חזקיהו וסיעתו סירבו בתוקף. חזקיהו אמר: "אני לא אתן את ירושלים בידי גויים, אפילו יהיה זה הגוי הכי טוב". הוא סמך על התפילה ועל הנס.

אך חזקיהו פחד פחד נורא. הוא ראה שמולו עומד רב עצום עם 130,000 תלמידים שמוכן להיכנע. חזקיהו חשש: שמא הקב"ה ילך אחר הרוב? הרי ההלכה קובעת שהולכים אחר הרוב, ואם הרוב נמסר בידי סנחריב, אולי גם אנחנו נימסר בידיו ולא נזכה לניסים?

קשר רשעים אינו מן המניין

באותו רגע קריטי, בא הנביא ישעיהו לחזקיהו ואמר לו:

"לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר".

הנביא הרגיע את חזקיהו וקבע יסוד לדורות: שיהיו תלמידי חכמים גדולים, שיהיו מאה ושלושים אלף תלמידים, שיהיו מאה ושלושים ישיבות... אבל אם מוותרים על ירושלים – אז זה קשר רשעים! וקשר רשעים אינו מן המניין. הרוב שלהם אינו נחשב כלל בשמיים.

סופו של שבנא היה מר ונמהר. הוא לא הסתפק במעמדו, אלא רצה לחצוב לעצמו קבר בהר ציון יחד עם מלכי בית דוד. הנביא הוכיח אותו, ופרחה בו צרעת. כשיצא לבסוף אל סנחריב עם תלמידיו, נסגר שער העיר באורח פלא מאחוריו, ותלמידיו נשארו בפנים. סנחריב, שחשב ששבנא רימה אותו כי הגיע לבדו, הרג אותו באכזריות וגרר אותו על הקוצים.

הגמרא מסכמת ששבנא היה רודף ממון והנאות. תאוות הממון היא הדבר המסוכן ביותר בעולם. בשביל כסף וכבוד, אדם מוכן למכור את העם שלו ואת העיר אשר בחר ה' בה. אנו מתפללים בכל יום "הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים", ומברכים "בונה ירושלים". אם אדם מסוגל להפקיר את ירושלים, הדבר מעיד על פגם נורא ואיום בשורש נשמתו, פגם שאין לו תקנה.

חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 59

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4