סוד המתקת הדינים והשדכן האמיתי של ל"ג בעומר
שיעור מס' 141 | *יום ד', אור לי"ח אייר פר' בהר - ל"ג בעומר תשנ"ח
מאמר מעמיק על כוחו העצום של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי להמתיק את כל הדינים והייסורים. כיצד קבלת בזיונות באהבה וביטול הישות פותחים את הפתח לכל הישועות, לרפואה ולמציאת הזיווג ביום ל"ג בעומר.
ל"ג בעומר התשפ"ו — לכו חזו מפעלות ה', התגלות נפלאה מסוד גדולת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ז"ל. רשב"י הבטיח שלא תשתכח תורה מישראל על ידו, כמבואר בדברי רז"ל: כשנכנסו רבותינו ליבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל, ואמר רשב"י שבזכותו היא לא תשתכח. בזכות ספר הזוהר התורה לא תשתכח, כפי שנאמר:
"כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ"
בזוהר הקדוש מבואר: "בהאי חיבורא דאיהו ספר הזהר יפקון מן גלותא" – רק על ידי הזוהר נצא מהגלות. בוא וראה פלאות מתורתנו הקדושה: הפסוק שעליו סמך רשב"י, "כי לא תשכח מפי זרעו", מרמז בעצמו על סוד זה. סופי התיבות של המילים "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" מרכיבים את האותיות יוחאי. הפסוק מגלה שדווקא מפי זרעו של התנא יוחאי, הלא הוא רשב"י, לא תשתכח התורה.
המתקת הגבורות על ידי אהבת חברים
סודו של רבי שמעון מרומז גם בפסוק נוסף:
"עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית"
ראשי התיבות של מילים אלו מרכיבים את השם שמעון (וגם נחמן). כאשר כל הצדיקים וכל הנשמות מתאחדים יחד, נעשה מזה "נר ה' נשמת אדם" – אור גדול של צדיקים שמשמח את העולמות.
על כל אדם עוברות גבורות נוראות, צרות וייסורים. אם אדם רוצה להמתיק את כל הגבורות, את כל המחלות והייסורים שעומדים עליו, הדרך היחידה היא על ידי אהבה, בסוד "אנן בחביבותא תליא מלתא". בספירת העומר נפטרו תלמידי רבי עקיבא, וזה היה דק מן הדק, כי בוודאי הם אהבו זה את זה אהבת נפש. אך המסקנה היא שאם אדם יאהב באמת את השני, בזה לבד הוא ממתיק מעליו את כל הדינים שבעולם. ברגע שיש אהבה, הוא יזכה לבנים, לשידוך, ולבריאות איתנה לו ולאשתו.
יהלומים מבעד לחלון
רבי נחמן מסביר שכל הדינים באים מכך שאין אהבה בין ישראל. ברגע שאדם מקפיד על חברו, באותו רגע קורה לו אסון והוא מזיק בראש ובראשונה לעצמו. אם חס ושלום יש לאדם הקפדה על חבר, עליו לדעת שאותו חבר למעשה זורק לו יהלומים ומרגליות.
תארו לכם אדם שלוקח שקים של יהלומים ומתחיל לזרוק אותם לתוך החלון של חברו. בינתיים נשבר החלון, אולי אפילו ילד קיבל שריטה קלה, אבל הוא זרק לו אוצרות! רבנו אומר שכאשר אדם חולק עליך ומדבר עליך, הוא פשוט זורק עליך יהלומים ומרגליות. אז מה יש אם קצת כאב לך או נשרטת?
אנשים עוברים את כל העולם בשביל קילו זהב, ופה זורקים לאדם טונות של זהב בלי שום טרחה מצידו. כשחולקים עליך, ממתיקים מעליך את כל הדינים שבעולם ומנשאים אותך. אם אדם היה מאמין לדברי הצדיקים, הוא לא היה צועק על מי ששבר לו את השמשה, אלא מבין שיש לו עכשיו בבית שק מלא אבנים טובות.
ל"ג בעומר: יום הכיפורים של ספירת העומר
ל"ג בעומר הוא ממש כמו יום הכיפורים. המילה ל"ג (33) יחד עם המילה בעומר (בלי ו' - 312) עולה בגימטריה 345, כמניין משה. ביום זה מתגלית נשמתו של משה רבנו. הלילה של ל"ג בעומר הוא ממש כמו ליל "כל נדרי", זמן שבו אנו צריכים למחול לכולם בלב שלם.
אם אדם רוצה שלא יהיה עליו שום דין, הוא חייב למחול לכל אדם בעולם, ודווקא לאלה שמקניטים אותו. למעשה, הצדיק אומר שבכלל לא מדברים עליך רעה. דוד המלך אומר:
"בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי"
מתי אני יודע שה' חפץ בי? כשחבר טוב פתאום מתחיל לדבר עלי. באמת, הם מדברים עליך רק שבחים ודברים טובים, אלא שהאוזן שלך ערלה והפוכה, ואתה מפרש זאת כמחלוקת.
רבנו אומר (ליקוטי מוהר"ן, תורה רע"ז) שמי שקורא לזה מחלוקת הוא בבחינת "מוציא דיבה הוא כסיל". אנשים חופרים מנהרות מתחת לבית שלך כדי להביא לך שקי כסף וזהב, ואתה שופך עליהם חול וזורק אותם החוצה? באותו רגע שמישהו דיבר עליך, הוא פתח לך את המוח והסיר ממך את המסכים המסתירים את השכל הנפלא שלך.
סוד הביטול: "אני בכלל לא קיים"
הסוד העמוק ביותר, המבואר בתורה נ"ה, הוא ההבנה שאתה בכלל לא קיים. מי בכלל חושב עליך? מי מדבר עליך? הרי אתה לא נמצא בכלל! מה הפרוש שדיברו עליך? איך אפשר לדבר על אדם שלא קיים? הכל נובע מכך שאתה עושה מעצמך ממשות וישות.
אדם צריך לדעת להפוך את כל הביזיונות והחרפות לכבוד. זהו סוד ספירת העומר, שבה אנו מבררים את כל המידות עד למוחין הקטנים ביותר. דווקא בימים אלו, באים שבעת הרועים – ובראשם רשב"י – וממתיקים את הדינים. כשאדם מרגיש שדיברו עליו ולעגו לו, עליו להזכיר לעצמו: "אף אחד לא דיבר עליך, אלו רק הדמיונות שלך. אתה לא מעניין אף אחד, כי אתה פשוט לא קיים".
רשב"י: השדכן האמיתי
בשבוע שבו נפטר רשב"י מתגלים החסדים הכי גדולים. בל"ג בעומר אפשר להמשיך את כל הרפואות והישועות. אין חסד שלא ממשיכים ביום הזה. כולם יכולים להיפקד בבנים, וכולם יכולים למצוא את השידוך שלהם.
רבנו מסביר (חלק ב', תורה פ"ז) שהשידוך של כל אדם נמצא ממש לידו. אולם, מרוב פגמי הברית שאדם פוגם, הוא גורם במו ידיו לכך שזיווגו יתרחק וייעלם ממנו בתכלית ההעלם. כשאדם נוסע למירון, נדחף בין רבבות האנשים, נמתקים כל העוונות ופגמי הברית שלו.
רשב"י הוא השדכן האמיתי. הוא פותח את הדרך בים, מאיר את האורות, ומגלה לאדם את בת זוגו שנבראה עמו עוד לפני בריאת העולם. נוסעים לרשב"י, שהוא בחינת נשמת משה רבנו, ושם נמצאים כל השידוכים.
כל זה מושג על ידי שאדם מקבל את מוח הביטול. כשאדם יודע שמעולם לא דיברו עליו ומעולם לא חלקו עליו, כי הוא פשוט איננו קיים בעולם, הוא מגיע לבחינת שמו של הקדוש ברוך הוא: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה". הוא מבין שעוד לא התחיל לחיות כלל. מתוך הביטול הזה, נמתקים כל הדינים, והוא זוכה להמשיך עליו ענני כבוד, לחם מן השמיים, ואת כל הישועות כולן.
חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 141