סוד האבן שתייה: כוחו של רבי שמעון בר יוחאי להמתיק את הדינים
שיעור מס' 141 | *יום ד', אור לי"ח אייר פר' בהר - ל"ג בעומר תשנ"ח
מאמר זה מבאר את סוד כוחו העצום של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, המשמש ככהן הגדול הנכנס לקודש הקודשים כדי להמתיק את כל הדינים מעל עם ישראל. דרך סודות הזוהר ומסירות נפשם של רשב
ל"ג בעומר התשפ"ו — כאשר אדם נכנס לקודש הקודשים, הישות שלו נשרפת. נדב ואביהוא נשרפו בקודש הקודשים, ורק משה ואהרן היו יכולים להיכנס לשם. רבי נחמן מברסלב אומר (ליקוטי מוהר"ן, תורה ס"א) שכאשר אדם נמצא בהיכל המלך, הוא מגיע לשורש האבן שתייה. הנסיעה לרבי שמעון בר יוחאי במירון היא נסיעה להיכל המלך, לקודש הקודשים. רשב"י הוא סוד האבן שתייה בעצמה, הוא השורש של האבן שתייה.
בזמן בית המקדש, לא תמיד הועילה כניסתו של הכהן הגדול לקודש הקודשים כדי להלבין את חוט הזהורית ולהמתיק את הדינים. רק שמעון הצדיק הצליח בכך. ה' השאיר לנו כהן גדול אחד שזכה להמתיק את כל הדינים בימי חייו ולא השאיר שום דין. כיום, הכהן הגדול הזה הוא רבי שמעון בר יוחאי. הוא נכנס לקודש הקודשים עם כל תפילות ישראל, מעלה אותן ומלבין את חוט הזהורית.
גילוי סוד ה"אין" וההתבטלות
על כך נאמר באדרא רבא:
"חדי רבי שמעון ואמר: ה' שמעתי שמעך יראתי".
רבי שמעון בא להמתיק את כל העניין של תלמידי רבי עקיבא. רבי עקיבא דרש תלי תלים של הלכות וגילה את כל הסודות שבעולם. הוא לימד את תלמידיו את הכלל הגדול בתורה: > "ואהבת לרעך כמוך", והיה מעביר על מידותיו.
אך רבי שמעון בר יוחאי, שהיה פי שניים מרבי עקיבא, גילה דבר חדש לגמרי. רשב"י גילה לאדם: "אני בכלל לא קיים, אני פשוט אינני. עוד לא נולדתי, עוד לא התהוויתי ולא נוצרתי בכלל". כשמגיעים לרשב"י במירון, מבינים שאם יש לאדם איזושהי ישות, אלו רק החטאים, הפשעים והגאווה שלו. רשב"י גילה שפשוט צריך להיות "אין" לגמרי. על ידי ספר הזוהר הקדוש הוא גילה את כל סודות השם "אהיה אשר אהיה", שבאמצעותו אפשר אפילו לפרוח באוויר, כי כל המציאות של האדם בעולם היא רק "אהיה אשר אהיה".
כשרשב"י הכניס בתלמידיו את ההכרה הזו, שהם בכלל לא קיימים ועדיין לא נוצרו, ירדה אש מן השמיים והקיפה אותו ואת כל תלמידיו. זוהי השמחה הגדולה של "חדי רבי שמעון".
יום הכיפורים של ל"ג בעומר
צדיקים גדולים במיתתם יותר מבחייהם. רשב"י חי וקיים, וכעת הוא מקבל כוח כפול וחדש לגמרי להמתיק מחדש את כל הדינים והגבורות מעלינו. מי שלא מצא שידוך, מי שלא נפקד בזרע של קיימא, מי שחולה – יכול היום להיוושע ולהתרפא. ל"ג בעומר הוא יום גבוה יותר מיום הכיפורים, כי את יום הכיפורים הזה עושה רבי שמעון בר יוחאי בעצמו.
בבית המקדש השני היו יותר משלוש מאות כוהנים גדולים, שאת רובם נאלצו למשוך החוצה מקודש הקודשים עם שרשראות. לא מספיק שלאדם קוראים "כהן גדול", הוא צריך להיות כהן גדול באמת, כמו שמעון הצדיק ורבי שמעון בר יוחאי. הם הכוהנים הגדולים שיכולים להלבין את חוט הזהורית ולהרים את התפילות.
ליל ל"ג בעומר הוא כמו תפילת "כל נדרי". כל העבירות נמחקות, כל הנדרים, השבועות, החרמות והקנסות מותרים. כל מה שאדם קילל את עצמו או אחרים – הכול נמתק ונמחל. מיליוני עבירות שאדם עשה מיום היוולדו ובכל הגלגולים, כולל חטא עץ הדעת, מתכפרים כשנוסעים לכהן הגדול שמלבין את חוט הזהורית.
שורש הנשמות וההגעה לביטול
מאות אלפי יהודים נוסעים לרשב"י בכל שנה, והמספר רק הולך וגדל. איש אינו יכול להבין זאת בשכל אנושי. הסיבה לכך היא שהצדיק הוא השורש של כל הנשמות. כל נשמה היא רק חלקיק אינסופי מנשמת הצדיק החובק את כל העולמות והספירות.
רבי נחמן מסביר (ליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ה) שכשנוסעים אל הצדיק, נוסעים ממש לקודש הקודשים, לאבן השתייה. כשמגיעים להיכל המלך, האדם מתבטל לגמרי. ישותו מתבטלת, והוא מבין שאין כאן אלא המלך בעצמו. כפי שמביא רבי נתן מברסלב (הלכות צדקה), > "אין עוד מלבדו, מלא כל הארץ כבודו". אם אדם יודע שהוא 'לא', שהוא איננו קיים ולא היה כלום – אז הוא רואה ש'מלא כל הארץ כבודו'. הוא רואה רק את ה' יתברך ושמות הוי"ה.
קדושת ארץ ישראל ומסירות הנפש של הצדיקים
ארץ ישראל וירושלים הם קודש הקודשים, ובהם נמצא תיקון כל העולמות והנשמות. אך כדי לקבל את קדושת ארץ ישראל ולהישאר בה, חייבים להגיע לביטול חדש לגמרי בכל רגע. איך אדם יכול להגיע למצב שבו הוא אומר "אני לא קיים", בעודו רואה את ידיו, רגליו ואת העולם סביבו?
הכהן הגדול הגיע לזה. רשב"י קבר את עצמו בתוך חול במערה במשך שלוש עשרה שנה, עד שכל עורו התקלף, וקיים בעצמו > "ונפשי כעפר לכל תהיה". בנו, רבי אלעזר ברבי שמעון, קיבל על עצמו ייסורים נוראים. כל לילה היה מזמין את הייסורים וקורא להם: "אחיי ורעיי בואו". אשתו הייתה צריכה להוציא מתחת מיטתו שישים קערות דם בכל לילה ולהחליף שישים סדינים.
הצדיק האמיתי לוקח על עצמו את הייסורים של כל הדורות, עד סוף כל הדורות. מתוך הייסורים הללו הוא מגיע לביטול הנפלא, המאפשר לו להיכנס לקודש הקודשים ולקבל את אור ה"אין סוף".
משה רבנו, חטא העגל וסוד ה"עתיקא קדישא"
ככל שהצדיק גדול יותר, כך יש לו יותר מניעות להגיע לארץ ישראל ולזכות לביטול הזה. הגאון מווילנה, הבעל שם טוב והרב נפתלי כ"ץ לא זכו להגיע לארץ ישראל.
מובא בספר "סמיכת חכמים" על הפסוק > "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי": כשעלה משה רבנו למרום לקבל את הלוחות, הוא לא יכול היה לקבלם בשום אופן, עד שצירף אליו את נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי, הרמוזה במילה "שֶּׁבִי" (ראשי תיבות: שמעון בר יוחאי).
בדיוק באותה שנייה שבה הושיט הקב"ה למשה את הלוחות, סיימו ישראל לעשות את עגל הזהב. הקב"ה אחז בשני טפחים של הלוחות מלמעלה, משה אחז בשני טפחים מלמטה (וכל הלוחות היו שישה טפחים). הקב"ה רצה להוציא את הלוחות מידיו של משה ולמשוך אותם בחזרה למעלה, ואילו משה נתלה בהם בכל כוחו ומשך למטה.
התלמוד הירושלמי (תענית פרק ד') אומר שגברה ידו של משה על ידו של הקב"ה. כיצד ייתכן הדבר? הקב"ה התגלה באותה עת בבחינת "זעיר אנפין" (מידת הדין), אך משה רבנו, על ידי מסירות הנפש וההתבטלות המוחלטת שלו ל"אין", עלה לבחינה עליונה יותר הנקראת "עתיקא קדישא". בעתיקא קדישא אין שמאל ואין דינים, הכול ימין ורחמים. משם שאב משה רבנו שלוש מאות כדי שמן של רחמים (תלת מאה גרבי דמשחא) כדי להמתיק את הדין מעל עם ישראל.
ענוותנותו של משה רבנו
משה רבנו זכה להגיע למדרגה זו משום שהיה שפל בדעתו יותר ממוכה שחין. המדרש (ילקוט שמעוני) מתאר שמשה היה שפל בעיני עצמו אפילו יותר מאנשים שאיבריהם נושרים מרוב מחלה.
משה רבנו זכה לכל דרגות הענווה והביטול (בחינת "מָה"). הוא באמת ובתמים הרגיש שכולם צדיקים ממנו. מתוך רחמנות עצומה, הוא רץ לאוהלם של קורח, דתן ואבירם ואמר להם: "קורח הצדיק, דתן ואבירם הצדיקים, קדושים וטהורים הייתם בהר סיני!". משה ידע שהוא גרוע פי אינסוף מכולם.
כשאדם יודע שהוא גרוע פי אינסוף, הוא מבין שכל חוכמה או שכל שיש לו הם אך ורק מתנת חינם מאת ה'. הוא לא חושב שהוא טוב יותר מחברו בגלל שהוא מתפלל טוב יותר או שיש לו פחות יצר הרע. את ההכרה הזו, את הביטול המוחלט הזה, רק הצדיק האמיתי יודע להנחיל לנו, ולכן אנו נוסעים אליו.
חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 141