סוד ההתבטלות: איך מתגלה נקודת המשיח שבכל יהודי
שיעור מס' 81 | * יום א' פר' ויחי אור לי"ג טבת תשנ"ז. *פר' משפטים שבט תשנ"ז
מאמר מעמיק המבאר את ההבדל בין תפילה להתבודדות, ואת סוד ההתבטלות המוחלטת. דרך דמויותיהם של אלישע, יעקב אבינו ומשה רבנו, מתגלה כיצד דווקא מתוך ענווה ושפלות אמיתית יכול האדם לגלות את שורש נשמתו ולעורר את נקודת המשיח שבו.
אלישע הנביא היה כל כך מוצנע, כל כך עניו ושפל, עד שכל התלמידים של אליהו הנביא בכלל לא ידעו מהשגותיו. הם חשבו שהוא סתם מלווה אותו. אך כאשר אליהו הנביא הסתלק, אומר רש"י שהסתלקה משאר התלמידים רוח הקודש. חמישים איש חיפשו את אליהו שלושה ימים ולא מצאו, בעוד אלישע זכה לקבל פי שניים ברוחו. כיצד אפשר לקבל פי שניים? על ידי שאלישע ליווה אותו במסירות נפש לבית אל, ומשם ליריחו, ומשם לגלגל, ולא עזב אותו לרגע.
כאשר צדיק מסתלק, הוא נכלל באור אין סוף, ברוח דלעילא. הצדיק עצמו נכלל באור אין סוף, והתלמיד שהולך אחריו יום ולילה בכזו דבקות, ביראת שמים ובמסירות נפש, יכול לזכות באותו רגע לקבל פי שניים. תלמיד כזה, שדבוק בצדיק עד הסוף, זוכה לחיים נצחיים.
לגלות את שורש הנשמה
בכל מצווה שאנחנו עובדים את ה', אנחנו צריכים לזכות לחיים נצחיים ולעשות כלים לכך. רבנו אומר בתורה כ"א, שה' יתברך חי לנצח, וכאשר האדם נכלל בשורשו, בו יתברך, אז הוא גם כן חי לנצח. כך אליהו הנביא חי לנצח, משה רבנו חי לנצח והאבות חיים לנצח, כי הם נכללו באחד.
כל התפקיד של הבן אדם בעולם הוא לגלות את השורש שלו, להיכלל באחד ולהיכלל עם ה' יתברך. אך כיצד אדם יזכה לגלות את השורש שלו? הדרך ההכרחית לכך, כפי שמבאר רבנו בתורה מ"ב, היא העניין של ההתבודדות.
ההבדל בין תפילה להתבודדות
יש הבדל מהותי בין תפילה להתבודדות. כשאדם מתפלל להיות צדיק, להיות ירא שמים או להיות קדוש – זה נקרא תפילות, זה לא נקרא התבודדות. התבודדות אמיתית היא כאשר אדם מבטל את כל התאוות ואת כל המידות הרעות, ורואה שעדיין נשארה בו גאווה. הגאווה שאומרת "אני הכי חשוב, אותי צריכים לשרת וכולם צריכים להשתחוות לי" – זו העבודה של המן.
על זה נאמר אצל המן:
"וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי"
סופי התיבות של "וכל זה איננו שווה לי" מרכיבים את שם הוי"ה בהיפוך אותיות, צירוף השייך לחודש תמוז, חודש החורבן. כשאדם מגיע להתבודדות, הוא צריך להתייגע עד שלא יישאר ממנו כלום, עד שהוא הופך ומתקן את כל צירופי הוי"ה.
כי הנשמה היא ההיפך מהגוף. הגוף רוצה את הכל לעצמו, אבל הנשמה לא רוצה לעצמה כלום – היא רק רוצה להאציל ולהשפיע. הגוף הוא רק רוצה לעצמו, והנשמה היא הפוך מהגוף – היא לא רוצה לעצמה כלום, היא רק רוצה להשפיע. הצדיק הוא רק משפיע, הוא בכלל לא רוצה לקבל ולקחת. אדם צריך להגיע לכזו מדרגה שלא יישאר ממנו כלום. כשהוא מתבודד ורואה שבאמת הוא אפס אפסים ולא שווה כלום – זו נקראת התבודדות אמיתית. אם אדם רק בחינת "מקבל" ולוקח לעצמו, הוא ההיפך מהקב"ה שהוא המשפיע העליון.
משיח מעולם לא העלה על דעתו שהוא משיח
רבנו אומר בתורה ע"ט שבכל יהודי יש נקודה של משיח. אך מהו משיח? אנשים חושבים שמשיח פירושו שכולם צריכים להשתחוות לו ולהכריז עליו שהוא משיח. החתם סופר אומר דבר הפוך לגמרי: משיח מעולם לא העלה על דעתו שהוא משיח!
הדוגמה לכך היא משה רבנו. הקב"ה מתווכח איתו שבעה ימים בסנה. משה מתווכח עם ה' 168 שעות ברציפות, יום ולילה, וטוען שהוא אינו ראוי. הוא אומר לה':
"שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח"
מסביר הרמב"ן, שמשה רבנו התכוון לומר: "כל יהודי, בכל מדינה בעולם, יותר טוב ממני!". משה באמת ידע שלא מגיע לו כלום והוא לא ראוי לשום דרגה. רק אדם שיודע שלא מגיע לו כלום, והוא לא ראוי לשום דרגה – רק הוא יכול להיות משיח. משיח הוא העניו מכל האדם אשר על פני האדמה, והוא רואה את החשיבות העצומה של כל יהודי ויהודי.
אכן יש ה' במקום הזה
דבר זה מצינו גם אצל יעקב אבינו בפרשת ויצא, כשאמר:
"אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי"
מובא בספר 'היכל הברכה' מקאמרנא, שהגימטריה של המילים "אכן יש ה' במקום הזה" עולה בדיוק 541 – כמניין "ישראל". באותו רגע התגלה ליעקב אבינו שורש נשמות ישראל. הוא ראה איזה אורות עצומים עומדים לרדת לעולם דרך נשמות ישראל, ומיד התבטל כנגד האור הזה ואמר "ואנכי לא ידעתי" – אני כלום, אני כבר לא רואה שום דבר מעצמי אל מול האורות הללו.
למסור את הנפש בעד עם ישראל
על בסיס זה מסביר רבנו, שמשה רבנו מסר את נפשו בעד ישראל דווקא משום שהיה לו מסירות נפש שנבעה מהכרת שפלותו באמת. הוא ידע "מי אני ומה אני". מי שהוא צדיק באמת ויודע שפלותו באמת, יכול למסור נפשו בעד עם ישראל. כשאדם מכיר בכך שהוא לא שווה כלום, הוא מכוון כל יום למסור את הנפש, ואז הוא מעלה את כל העולם ונכלל בשורשו.
כשאדם רואה אסונות וצרות בעם ישראל, הוא חייב להבין שהכל תלוי בנו. אם היינו באמת עושים תשובה אמיתית, שום יהודי לא היה נפגע. איך אדם יכול להגיד "אני צדיק" כשיש צער בעם ישראל? אדם צריך להשתתף באסון שיורד על עם ישראל ולהרגיש את הצער בכל רגע ובכל שנייה. רק מי שהוא בבחינת משה רבנו, שנקודת הענווה שלו כה מוחלטת עד שהוא בכלל לא חושב על עצמו, יכול לעצור אסונות ולהמתיק את הדינים מעל עם ישראל.
חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 81
כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2