סוד ההסתרה של רבי לוי יצחק: כוחה של שקיעות בתורה
שיעור מס' 85 | *כ"ט אדר ב' תשנ"ז בשערי תורה
רבי לוי יצחק בנדר הסתיר את גדלותו העצומה עד גיל שמונים, כשהוא שקוע כל כולו בלימוד הגמרא. מתוך ענווה ופשטות, הוא הפך לחוליה המרכזית שהמשיכה את שלשלת המסורה של חסידות ברסלב לדורות הבאים.
שתיקה של שמונים שנה
האדם הזה היה כולו גמרא. כשמדברים על רבי לוי יצחק, מדברים על מסכתות בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא וסנהדרין. הוא לא היה אומר שיחות או רעיונות משלו, אף על פי שידעו שהוא מסוגל למסור שיחות עצומות. עד גיל שמונים הוא פשוט לא פתח את הפה.
בין מנחה למעריב הוא היה יושב ומקריא קטע מתוך ספר ליקוטי מוהר"ן. בקיץ, וגם בחורף, היה מוסיף קטע מתוך ליקוטי הלכות. מעבר לכך, הוא לא אמר שום דבר מעצמו. אנשים היו רואים אותו וחושבים שמדובר בסתם זקן שהגיע מאומן, והיו מכבדים אותו רק מפאת גילו. הם כלל לא ידעו איזה אוצר בלום של חידושים ודעת מסתתר מאחורי חזותו הפשוטה.
ההחלטה להפסיק והנס של עשרת האנשים
רק בשנת תש"ל, כשהוא כבר סביב גיל שמונים, התחיל רבי לוי יצחק למסור את שיחותיו. אני זוכר שזה התחיל בחודש חשוון. בתחילה, כמעט אף אחד לא הגיע לשמוע אותו. באחד הימים הוא כבר החליט שהוא מפסיק ולא ממשיך יותר למסור את השיעור.
"בדיוק באותו יום שבו החליט להפסיק, באו לפתע עשרה אנשים". כשהוא ראה אותם, הוא אמר: "טוב, אם כבר יש עשרה אנשים, אז צריכים להמשיך". בזכות אותם עשרה אנשים, השיעורים המשיכו, והוא החל להנחיל את תורת ברסלב לדור הבא.
מנהיגות במחנות ושרשרת המסורה
רבים לא ידעו מי הוא באמת. לא ידעו שהוא זה שהחזיק את כל המחנות בגרמניה, ושם כולם ידעו שיש רב אחד, רבי לוי יצחק, שנושא בעול. לא ידעו שאפילו רצו למנות אותו לרב העיר באר שבע. בעיני ההמון הוא נראה כסתם אדם פשוט, אך למעשה הוא היה החוליה שהצליחה להמשיך את שלשלת המסורה של חסידות ברסלב, ממשיך דרכו של רבי אברהם בן רבי נחמן.
למרות שהוא ידע את כל ספר ליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות בעל פה, ראו אותו תמיד רק עם גמרא. הוא היה יושב ולומד משניות, ובשאר היום – רק גמרא, גמרא, גמרא. "כל כולו של רבי לוי יצחק היה רק גמרא".
מתוך הדמות הפלאית הזו, אנו לומדים את כוחה של ההתמדה והשקיעות בתורה. הברכה הגדולה ביותר שאפשר לזכות לה היא ללכת בדרכו: "ואתם תזכו גם כן לזה, שחוץ מגמרא לא תדעו שום דבר".
חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 85