סוד השכל האמיתי: כוחה של תורה בעיון לנצח את התאוות

שיעור מס' 160 | יום ג' פר' וירא, אור ט"ו חשון תשנ"ט - שיעור לכולל ברסלב לצעירים

האדם מורכב משתי בחינות: השכל והתורה המאירים, והתאוות שמקורן בחטא עץ הדעת. המאמר מסביר כיצד רק על ידי לימוד תורה בעיון והעמקה בהלכה, יהודי יכול לזכך את שכלו, לבטל את הרצונות הזרים, ולעמוד פנים אל פנים מול בוראו.

בכל אדם ואדם קיימות שתי בחינות. ישנם ימים בהם המוח צלול והוא לומד תורה בבחינת "אנפין נהירין" (פנים מאירות), וישנם ימים בהם המוח סתום, בבחינת "אנפין חשוכין" (פנים חשוכות). על האדם להתמודד יום יום עד שיזכה להיות תמיד בבחינת "אנפין נהירין".

היסוד הראשון שיהודי צריך לדעת הוא שהתאוות כלל אינן שייכות אליו. התאוות הן רק לבוש חיצוני. כשאדם נמשך לתאווה, זה כמו אדם שמגרד פצע עד זוב דם; הוא רק פוצע את עצמו. על פי הזוהר הקדוש, התאוות באות מ"משחא דחויא" – מעור הנחש.

לאחר חטא אדם הראשון, הוא קיבל לבוש של עור הנחש. במקור, גופו של אדם הראשון היה מאיר מסוף העולם ועד סופו, בבחינת "כתנות אור" (באל"ף), אך בעקבות החטא הוא קיבל גוף של "עור" (בעי"ן) – בשר ועצמות. לכן, על האדם להילחם ולדעת: "זה לא אני, זה לא מה שאני רוצה, זה לא הרצון האמיתי שלי!". אדם עלול לחשוב שהתאוות והדברים הלא יפים הם הרצון שלו, אך זהו רק דמיון. זהו רצון זר שנדבק בו, רעל שנכנס לאנושות מחטא עץ הדעת. עלינו לצאת מההתמכרות לרעל הזה.

לצאת משליטת שבעים האומות

הדרך היחידה לצאת מכל התאוות והמידות הרעות היא אך ורק על ידי לימוד תורה בעיון. לימוד תורה בעיון הוא בחינת "אנפין נהירין", והוא ההפך הגמור מכל התאוות.

כאשר אדם לומד תורה בעיון, הוא יוצא משליטת שבעים אומות העולם, השולטות עלינו משום שאנו נתונים תחת שבעים תאוות. ברגע שנצא מהתאוות, לא תהיה להם שום שליטה עלינו. התורה הפוכה מהתאוות. כשאדם מתייגע בתורה וממית עצמו עליה, כפי שדרשו חז"ל:

"אדם כי ימות באוהל - אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה"

הוא ממית את עצמיותו המדומה, את המידות הרעות והתאוות. הוא מתייגע בתורה עד שהוא זוכה להבין אותה, ועובר מ"אנפין חשוכין" – חשכות והסתרת הידיעה, ל"אנפין נהירין" – ידיעת והשגת התורה.

השכל הוא ה"אדם"

רק מי שלומד תורה בעיון נקרא "אדם". אמנם ישנם גויים שלומדים גמרא בחיצוניות באוניברסיטאות, אך השכל הפנימי של התורה שייך רק ליהודי. על כך נאמר:

"אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם"

התואר "אדם" מתייחס אך ורק לשכל האמיתי, שכל התורה, ולא לידיים או לרגליים. מי שנמשך אחר מידות ותאוות רעות אינו קרוי אדם. השכל מחולק לשלוש מדרגות: חכמה, בינה (המבין דבר מתוך דבר), ודעת (קניין התורה). אלו הן שלוש בחינות של שם י-ה. שלוש פעמים י-ה (15) עולה בגימטריה 45, כמניין "אדם". נמצא שעיקר שם אדם הוא בחינת השכל האמיתי.

כאשר האדם משתמש בחכמה ובינה של התורה, הן "אוכלות את הבשר" – מבטלות את עור הנחש ואת התאוות. עלינו להמית את הרצונות העצמיים המדומים. ברגע שאדם עושה זאת, כל האויבים והשונאים, שיונקים את כוחם מאחיזתנו ב"משחא דחויא", נכשלים ונופלים.

מצווה לחדד את השכל

ישנה מצווה גדולה לחדד את השכל, ממש כפי שישנה מצווה להיות בשמחה תמיד. כיצד מחדדים את השכל? על ידי לימוד הגמרא וההלכה בעיון. אדם נולד עם שכל ועליו לפתח ולהעמיק אותו. זו אינה רשות אלא חובה. אי אפשר לומר: "אני חסיד ברסלב, אני פטור מלהעמיק בשכל, אלך לרקוד ולהתבודד בשדות כל היום". אדרבה, השמחה האמיתית נובעת מהשכל! רבי נחמן מברסלב מלמד שמצווה גדולה לחדד את השכל ולהבין הדבר על בוריו.

חובה להיכנס לעומק ההלכה, בבחינת "וילן בעמק" – בעומקה של הלכה. מסופר על רבי אליהו לופיאן זצ"ל שהסביר את דברי הגמרא על המלאך שהתגלה ליהושע בן נון ואמר לו "עתה באתי". המלאך בא בטענה על ביטול תורה. שאל הרב לופיאן: הרי הייתה שם מלחמה, כיצד אפשר ללמוד? התשובה היא שיהושע אכן למד, אך בגלל המלחמה הלימוד לא היה "בעומקה של הלכה", בהתנתקות מוחלטת מהסביבה.

כך גם מסופר על הרב שלום וקסלר זצ"ל, שבתש"ח ישב ולמד בירושלים. בחוץ נפלו פגזים ובתים נהרסו, אך הוא היה כה שקוע בלימודו עד שביקש מנכדו ללכת לשכנים ולבקש מהם "להפסיק לעשות רעש מוזר" כי הוא לא מצליח להתרכז. הוא כלל לא ידע שיש מלחמה! זהו לימוד בעומקה של הלכה.

לנצח את האפיקורס שבלב

כאשר אדם מחדד את שכלו ומבין דבר על בוריו, הוא מקיים את ההוראה "ודע מה שתשיב לאפיקורס". אך אין הכוונה להתווכח עם אפיקורסים בחוץ. האפיקורס האמיתי נמצא בתוך הלב של האדם.

האפיקורסות הזו מתבטאת בכך שאדם עומד בתפילת שמונה עשרה, מדבר עם השם יתברך פנים אל פנים, אך אינו מצליח להתרכז ולכוון במילים. אם אדם היה יודע ומרגיש באמת שמלך מלכי המלכים עומד מולו, שומע את תפילתו ורוצה להשפיע לו את כל הישועות שבעולם – הוא היה מתפלל בהתלהבות עצומה ומדקדק בכל מילה!

הסיבה שאדם אינו מרגיש זאת היא חולשת השכל. שכל חזק מסוגל לצייר בבהירות את נוכחות השם מולו. לכן, על ידי חידוד השכל בלימוד התורה בעיון, אדם מסלק את האפיקורס שבלבו, זוכה לעמוד מול בוראו בלב שלם, ומתפלל מתוך התלהבות ודבקות אמיתית.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 160

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)