סיפור: אחד מגדולי הצדיקים בדורינו שליט"א כבר לפני כחמישים שנה ראיתי שהיהודי הזה

סיפור: אחד מגדולי הצדיקים בדורינו שליט"א כבר לפני כחמישים שנה ראיתי שהיהודי הזה מחפש בזיונות

סיפור נורא סיפר אחד מצדיקי הדור שליט"א ) לא מפרסמים שמו כדי שלא יטרידוהו(שכלפני חמישים שנה

היה באחד מבתי מדרשות בעיר מונסי ופתאום נכנס אברך וזה היה מורינו הרב שליט"א והתחיל לדבר בפני הציבור

דברי תורה בעמקות נפלאה ומלא חיות והתלהבות דקדושה וכל הקהל שמעו בהשתוקקות עצומה את דבריו

הקדושים שפלחו לתוך הלבוהיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, וזה עשה רושם עצום וכולם התפעלו מאברך צדיק

וקדוש זה וכשהבחין מורינו הרב שליט"א על הכבוד שנגרם לו התחיל תיכף לעשות מעשים משונים דבר ראשון לקח

נעלו וזרק אותו על הארון ואח"כ עשה כל מיני פרצופים וגם תנועות משונות עם הידים בקיצור כולם אמרו שם

שהאברך הזה הוא לא בסדר וכו'באמת הוא מדבר יפה אבל לא שפוי בדעתו וכו', וסיים הצדיק הזה אבל אני תפסתי

שמדובר כאן בצדיק וקדוש שבורח מן הכבוד כמהאש.

סיפור מטלטל: כשהרב ברלנד הכריז "אני פרצתי את הכספת"

יהודי אחד מיקירי ירושלים סיפר עדות מטלטלת שחווה בעצמו, בעת ששהה בציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע במירון. באותה עת הסתובב שם אדם שצחק ולגלג על רבנים שונים, השם ישמרנו. הנוכחים במקום, ששמעו את דברי הבלע, רצו לאתגר אותו ושאלו: "ומה אתה אומר על הרב אליעזר ברלנד שליט"א?". הם היו בטוחים שעכשיו הוא יפתח את פיו וימשיך בלגלוגיו, אך להפתעת כולם, תגובתו הייתה שונה לחלוטין.

"אל תעיזו לדבר עליו"

פניו של אותו אדם הרצינו באחת, והוא אמר בקול תקיף: "אל תעיזו לדבר עליו! אני יודע היטב מי הוא". מיד לאחר מכן, הוא החל לגולל סיפור נורא הוד שעיניו ראו, מתקופת היותו של מורנו הרב שליט"א אברך צעיר. באחת השבתות, שבת הרב באחד מיישובי ארץ הקודש. בשבת בבוקר, גילו תושבי המקום כי אלמונים פרצו את הכספת המקומית וגנבו את כל הרכוש שהיה בה.

מדובר היה בסכום עצום של כסף ודברים יקרי ערך שהיו שייכים לכל בני הקהילה. העיירה כולה הייתה כמרקחה, והתושבים ניסו להבין כיצד יתפסו את הגנב. הצער והבהלה שהתרחשו שם היו בלתי ניתנים לתיאור. פתאום, הופיע מורנו הרב שליט"א והכריז בפני כולם בקול רם: "אני מבקש סליחה, אני גנבתי! אני פרצתי את הכספת, ואני מבטיח שבמוצאי שבת קודש אחזיר מיד את הכל".

מסירות נפש למען בזיונות

עוד בטרם סיים את דבריו, התנפלו עליו הנוכחים במכות רצח ובצעקות נוראות: "גנב!", "רוצח!". הצדיק שתק וסבל את הכול באהבה, נתן את גבו למכים ואת לחייו למורטים. כך נמשך הדבר לאורך כל השבת, כשהוא סופג צעקות, חירופים וגידופים ללא הרף. כולם חיכו בכיליון עיניים לצאת הכוכבים, כדי לראות כיצד יחזיר את הכסף.

מיד בצאת השבת, יצא הרב שליט"א מבית הכנסת והלך כביכול להביא את הגניבה. אותו אדם שסיפר את הסיפור במירון, המשיך בעדותו: "אני הלכתי אחריו, ניגשתי אליו ושאלתי: 'אתה יכול להסביר לי מה עשית? למה אמרת שאתה גנבת ופרצת?'. הרב ענה לי בתמימות: 'כי זו האמת, אני גנבתי'. אמרתי לו: 'אתה לא גנבת!', אך הוא בשלו, מתעקש שהוא הגנב".

"שאלתי אותו: 'מהיכן אתה כל כך בטוח שאני לא גנבתי?'", המשיך המספר. "ואז אמרתי לו: 'כי אני גנבתי! אני בעצמי הוא הגנב! רציתי לשתוק ולברוח, אבל אתה עם מעשיך המשונים בלבלת אותי לגמרי. לכן אני מביא לך את הכל, ולך תיתן להם'. אחרי שרואים דבר כזה, איך אפשר לדבר על צדיק כזה?".

מי שמתבונן מעט בסיפור זה, שערות ראשו תסמרנה כשיבין לאילו מדרגות נוראות הגיע הצדיק. זו אינה רק סבילת עלבונות ושתיקה למחרפים, אלא מסירות נפש עילאית על עבודת השפלות והענווה שלא נשמעה כדוגמתה. הרי הרב שליט"א היה מוכן ללכת לכלא, שהרי לא היה לו מהיכן להחזיר את הכסף, אך כל זה לא היה אכפת לו. העיקר עבורו היה הרווח העצום של ההזדמנות הפז שהשם יתברך זימן לו – קבלת בזיונות באהבה ובהידור רב.

מתוך גליון עט — פרשת בהעלותך

מתוך סדרת "צדיק מושל יראת אלקים" — גיליונות "שפיר אמר נחמני"