סוד שמירת העיניים: המלחמה האמיתית של האדם בעולם

שיעור מס' 194 | * יום ג' פר' נשא, אור לד' סיון תשנ"ט - שיעור לישיבה לצעירים 'שערי תורה'

מאמר נוקב על חשיבותה העצומה של שמירת העיניים, שהיא עיקר ניסיונו של האדם בעולם. דרך דברי הרמב

דור מקבלי התורה היו כולם קדושים וטהורים. כשיצאו למלחמת מדין, אף אחד מהם לא אמר "לי זה לא יזיק". הם נכנסו לבתים של המדיינים עם דליים של אפר, שפכו על הנשים המדייניות מכף רגל ועד ראש, וכך קשרו אותן באזיקים. ולמרות כל זאת, הם הביאו קרבן לה' לכפר על נפשותיהם, מחשש שמא היה איזה משהו כלשהו, אפילו טיפה אחת של פגם.

אם התנאים והדורות הקודמים, שהיו כמלאכים, פחדו מהדברים האלה פחד מוות – יותר מלהיכנס לאש בוערת – על אחת כמה וכמה אנחנו.

פחד מוות מראייה אסורה

רבנו אומר שכל הניסיון של האדם בעולם הזה הוא בדברים הללו. הגאון מווילנא כותב בספרו "אבן שלמה", שכל ירידת האדם לעולם היא רק בשביל לשבור את התאוות הללו. אדם יכול להיות למדן עצום, ללמוד היטב ולקבל מאה אחוז במבחנים, אבל השאלה האמיתית היא איך הוא שומר את העיניים. האדם נבחן רק בשאלה כיצד הוא נלחם לא להסתכל ואיך הוא סוגר את העיניים. מכיוון שעניין זה קשה מאוד ויצר הרע חזק בו, כל אדם צריך להרבות בעוד ועוד שמירות.

על האדם לדעת שכאשר הוא מסתכל בראייה אסורה, הוא פשוט נופל לגיהינום באור יום. ספר החינוך כותב דברים נוראים על כך:

"ואם יחשוב האיש בפגעו באשה שהגיהינום פתוח בין ריסי עיניה... ואש תמיד תוקד שם."

העיניים והפנים בראייה אסורה הם אש להבה של שבעים מדורות שישרפו לאדם את המוח ואת הלב. כל הקרב אליה יישרף במיליארדים של שלהבות. רק כאשר האדם יחזיר את כל מחשבותיו אל הדברים הללו ויאמין בכך באמונה שלמה, הוא יצליח להתרחק ולהינצל.

המעכבים את התשובה

הרמב"ם בספר המדע (הלכות תשובה פרק ד') מונה עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה. אחד מהם הוא עוון המחטיא את הרבים. לפעמים לאדם יש יצר הרע שמגיע עד השמיים, אבל עליו לשתוק! אל תדבר עם חבר על הדברים האלה, כי בכך אתה מכשיל אותו ומלמד אותו דברים רעים. המחטיא את הרבים מאבד את האפשרות לכפרה, וזה חמור כמו האומר 'אחטא ואשוב'.

הרמב"ם ממשיך ומונה דבר נוסף המעכב את התשובה: "המסתכל בעריות ומעלה על דעתו שאין בכך כלום". כל אדם יודע בתוכו שאסור להסתכל. הנשמה זועקת ואומרת לו שזה מזיק ושורף את המוח והלב, אך במקום להילחם ביצר הרע, נוח לו להתעלם. הוא אומר לעצמו: "מה כבר עשיתי? איזו עבירה חטאתי? ומי בכלל ראה שהסתכלתי?".

הרמב"ם פוסק שאפילו אם אדם יעשה תשובה על כל שאר החטאים שבעולם, אך יתעלם מחטא הראייה ויאמר שאין בכך כלום – שום תשובה לא תתקבל ממנו.

מי רואה אותי בחדרי חדרים?

על המחשבה "מי ראה שהסתכלתי", עונה הבעל שם טוב הקדוש (בפרשת קדושים) על הפסוק:

"שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ" (זכריה ד', י').

הבעל שם טוב מסביר מצב שבו אדם נמצא בתוך דירה סגורה, מוקף בחדרי חדרים, החלונות והדלתות נעולים. ולמרות זאת, כשהוא חושב לעשות עבירה, הוא מסתכל ימינה ושמאלה, נבהל מכל רשרוש ונדמה לו שמישהו נכנס. הוא מקבל פחד פתאומי ומרגיש שכולם רואים אותו.

מסביר הבעל שם טוב: למה הוא מפחד? כי באמת רואים אותו! נכנס גדוד שלם של מלאכים לעצור אותו מהעבירה. "עיני ה'" אלו שבעת הרועים, הצדיקים שהולכים אחרי האדם ומסתכלים על כל פרט, על כל מהלך ועל כל תנועה שלו.

וידוי מיידי: הדרך להינצל מהטומאה

אדם שאינו מבין שראיית העיניים היא עוון גדול, אינו מבין שבזה תלוי כל קבלת התורה. כדי לזכות לשמוע את התורה בקולות וברקים, עלינו לשמור לא להסתכל שום הסתכלות אסורה. ואם חלילה אדם נכשל, עליו לעשות תשובה ווידוי מיד.

אפילו בשבת, אפילו בחג, ואפילו בליל הסדר – אם אדם נכשל בראייה אסורה, עליו להתוודות מיד בלחש: 'אשמנו, בגדנו'. הווידוי המיידי מוריד את הקליפה ומונע מהטומאה ומהחטא להידבק בו.

היצר הרע נדמה בהתחלה כחוט של עכביש, ואם אומרים "לא נורא", הוא הופך לעבות העגלה. לכן, התיקון חייב להיות מיידי, כדי לטהר את הלב ולהכין את עצמנו באמת לקבלת התורה.

חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 194

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3