סוד חכמת נשים: הכוח המנהיג את העולם

שיעור מס' 199 | יום ה' פר' קורח, כ"ו סיון תשנ"ט - שיעור בכולל ברסלב לצעירים חלק א' (המשך במס' 200)

האישה ניחנה ב"חכמה תתאה" – בינה יתירה ועמוקה שנועדה להנהיג את העולם המעשי, בעוד הגבר שייך לעולם הרוחני של תורה ודבקות. כדי לזכות להארת השכל הזה, על האדם לשנוא את תאוות הממון ולכבד את אשתו ללא גבול. דרך סיפורן של רבקה אמנו ואשתו של און בן פלת, מתגלה כוחה העצום של חכמת הנשים להציל ולהנהיג.

כדי להגיע לשכל התחתון, אי אפשר לעשות זאת אלא על ידי שאדם שונא את הכסף ואת תאוות הבצע בתכלית השנאה. השכל התחתון הזה הוא למעשה "חכמת נשים". ישנו שכל של "חכמה עילאה" (חכמה עליונה), וישנו שכל של חכמת נשים. לאישה יש חכמה עמוקה ומיוחדת שאין לאיש. התורה מעידה:

"וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה" (בראשית ב, כב)

ומכאן למדו חז"ל שניתנה לה בינה יתירה. השכל שמנהיג את העולם המעשי הוא חכמת נשים. כך אומר ה"מגלה עמוקות": חכמת נשים היא שמנהיגה פה את העולם, לא האיש. האיש שייך לגמרא, לדבקות, לעבודת ה'. ברגע שהוא יורד לעולם, הוא לא איש ולא אישה, הוא שייך רק לעבודת ה'. האישה היא זו שצריכה להנהיג את הבית, את הילדים ואת כל ענייני העולם.

ראייתה הבהירה של רבקה אמנו

כך אנו רואים אצל האמהות הקדושות. שרה רואה מה שקורה בבית, ורבקה רואה מה שקורה בבית. רבקה אומרת ליעקב: "אני אכנס ליצחק, ואם אתה לא נכנס – אני אכנס". יעקב חשש ואמר לה שאם ייכנס לאביו, יצחק ימשש אותו, יגלה את הטעות, והוא יקבל קללה במקום ברכה. יעקב ידע שיצחק יזהה אותו מיד, משום שיעקב אינו מסוגל להוציא משפט מבלי להזכיר שם שמים.

עשיו, לעומתו, אינו מזכיר שם שמים כלל. בניגוד ללבן הארמי, שהוא ראש הרמאים ויכול לומר "ברוך ה'" ו"בעזרת ה'" בזמן שהוא מתכנן לשדוד ולרצוח, עשיו אינו מסוגל לשקר לעצמו עד כדי כך. הוא רשע, אבל פיו ולבו שווים ברשעותו – הוא לא יכול להוציא שם שמים משפתיו. יעקב, לעומת זאת, לא יכול לדלג על שם ה' אפילו כדי לקבל את הברכות. "כל מילה שלי היא ברוך ה' ובעזרת ה', אני לא מוכן לוותר על זה בשביל לקבל ברכה", טען יעקב.

יצחק ראה ברוח הקודש שעשיו לא יקבל את הברכות, והכל לוטה בערפל. ה' רצה שיעקב יקבל את הברכות דווקא כשהוא לבוש בבגדי עשיו, בדיוק כפי שהקב"ה סידר שאת הברכות הגדולות ביותר נקבל דווקא מבלעם הרשע. אם הברכות היו באות ממשה רבנו, מיד היה מתעורר קטרוג של "נעשה עבירה מיד נמות" – הברכה הייתה תלויה במעשיהם של ישראל. אך מכיוון שבלעם בירך, ברכותיו חייבות להתקיים לנצח, ללא תנאי. המדרש אומר שכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות, וכל ההצלחה שיש לנו בעולם הזה, הם מכוח ברכותיו של בלעם שיימשכו עד ימות המשיח.

למרות שיצחק רצה לברך את עשיו ואמר לו שהדבר תלוי בו, רבקה עמדה על שלה. היא הבחינה שעשיו לעולם לא יהיה טוב, ואמרה ליעקב: "אם אתה לא תיכנס, אני אלך לריב עם אבא. אני אעמוד ואצעק, אשבור צלחות וכוסות – את עשיו הוא לא יברך!". זוהי חכמת נשים בנתה ביתה. לאישה יש הבנה עמוקה למה ששייך לעולם הזה, וזה נקרא "חכמה תתאה".

כבוד האישה ופתיחת המוחין

החכמה התתאה הזו, שהיא בחינת ספירת המלכות, מנהיגה את כל העולמות. גם לימוד הגמרא והתורה שבעל פה שייכים לחכמה תתאה. כיצד אדם זוכה לה? כאשר הוא מכבד את אשתו. כשאדם מכבד את אשתו, נפתח לו המוח והוא זוכה לקבל חכמה תתאה.

כשאדם מתיישב לפתוח ספר, המוח שלו נפתח כפי המידה שבה הוא מכבד את אשתו ומתנהג אליה בסבלנות. אם אדם חוזר הביתה באחת בלילה ואין אוכל מוכן, במקום לצעוק עליה, להעיר לה ולשפוך את דמה – שייקח חתיכת לחם עם עגבנייה, יכין לעצמו חביתה וחסל. המלבין פני חברו ברבים נופל לכבשן האש, ותמר הסכימה להישרף ובלבד שלא להלבין פני חמיה. על אחת כמה וכמה שאסור לאדם להעליב את אשתו. האישה היא השכל של העולם, ה' נתן לה בינה יתירה להנהיג, וכשאדם מכבד אותה – הוא נותן כוח לחכמה הזו להתגלות.

חכמת שלמה מול חכמת משה

השכל הזה של חכמת נשים הוא בעצם "חכמת שלמה". כל ההשגות של שלמה המלך, שישב על כסא ה' ומלך בעליונים ובתחתונים, היו דרך השכל התחתון הזה. נאמר עליו:

"וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" (מלכים א ה, יא)

והמגלה עמוקות מסביר שזו בדיוק חכמת נשים, חכמה תתאה. לעומת זאת, השכל של משה רבנו היה "חכמה עילאה" (חכמה עליונה). משה רבנו השיג את החכמה האלוקית העליונה, ולכן קורח בא אליו בטענה: "אתה גבוה מדי בשביל העם הזה. העם כבר ירד לדרגת חכמה תתאה, ואתה לא יכול להנהיג אותם עם חכמה עילאה".

משה רבנו רצה מאוד לזכות גם לחכמת נשים, להשיג את סוד "חכמות נשים בנתה ביתה". לשם כך הוא התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות כמניין "ואתחנן", וביקש להיכנס לארץ ישראל. ארץ ישראל היא סוד חכמת נשים, סוד השכינה וחכמה תתאה. משה, שהיה כולו חכמה עילאה, רצה להיכנס לארץ כדי לקבל את השכל המיוחד והעמוק הזה של הנהגת העולם המעשי.

פלאות בזכות האישה: סיפורו של און בן פלת

את עוצמתה של חכמת הנשים אנו רואים בחוש אצל אשתו של און בן פלת. הגמרא במסכת סנהדרין דורשת על הפסוק "בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" – זו עדת קורח. ולמה נקרא שמו "פלת"? שעשתה לו אשתו פלאות והצילה אותו.

און בן פלת היה מראשי המנהיגים, דרשן ונואם בחסד. כשהצטרף למחלוקת קורח, שאלה אותו אשתו: "מה יוצא לך מזה שאתה חולק על משה רבנו? הרי בין כך ובין כך תהיה רק תלמיד, אז מה אכפת לך מי הרב?". היא הבינה ברוח קודשה את האסון המתקרב, ואמרה לו: "אתה תלך לישון. אל תחפש להיות מנהיג, כי עוד מעט כולם ייבלעו באדמה".

היא השקתה אותו יין, הרדימה אותו, וישבה בפתח האוהל. היא ידעה שכל עדת קורח מחשיבים עצמם לקדושים, ואם יראו אישה – יברחו. וכך היה. כל מאתיים וחמישים איש נבלעו באדמה, כל אחד ממקומו התגלגל אל פי הארץ, ורק און בן פלת ניצל. בזכות חכמתה המעשית והעמוקה של אשתו, הוא זכה להינצל מהאבדון. זוהי ההתגשמות המלאה של הפסוק "חכמות נשים בנתה ביתה".

חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 199

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3