סוד חומות המוח: איך ניצל מהמבול של הדור האחרון?
שיעור מס' 215 | קלטת 215 יום א' פר' לך לך אור לח' חשון תש"ס מסיבת חלוקת תעודות בישיבה קטנה שערי תורה
בדורנו, הניסיונות קשים יותר מדור המבול, שכן הטומאה נכנסה לתוך הבתים פנימה. הדרך היחידה להתמודד עם הפיתויים ולהינצל משקיעה בתאוות היא על ידי בניית "מחיצות המוחין" באמצעות לימוד גמרא בעיון, המאיר את הנפש באור הגאולה.
"אור לארבעה עשר בודקין את החמץ".
ישנן ארבע עשרה עיניים שבודקות אחר האדם, מסתכלות עליו בכל פינה שאליה הוא הולך. הבעל שם טוב הקדוש אומר בספריו שאכן מסתכלים עליך ורואים אותך מן השמיים. נשאלת השאלה: מה תעשה? איך תוכל להתגבר על יצר הרע נורא כל כך, יצר שבאמת לא הכרנו ולא ידענו שיש דברים כאלה?
המבול של דורנו
בדורנו, בחורים צריכים לעבור ניסיונות שהם גרועים יותר מדור המבול. כל מה שכתוב במדרשים על דור המבול הוא אפס אפסים לעומת מה שקורה היום. בדור המבול, אדם היה יכול להסתגר בביתו. לנח הייתה ישיבה של רבבות תלמידים, וכן למתושלח וללמך אביו. הזוהר הקדוש שואל: היכן היו כל אותם צדיקים כשהגיע המבול? התשובה היא שהשם יתברך דאג שהם ייפטרו מן העולם לפני המבול, כדי שלא יצטרכו לבנות רבבות תיבות.
אמנם הרחובות בדור המבול היו נוראים, והמדרשים מתארים שם דברים איומים, אבל בבתים היה אפשר להסתגר. היה אפשר לסגור את התריסים והחלונות, לא לראות מה קורה בחוץ, לשבת וללמוד תורה ולא לעשות עבירות.
היום, השם ירחם, הטומאה נכנסה לתוך הבתים פנימה דרך המחשבים והמסכים. בחור נחשף לדברים שמעולם לא ידע, ונופל לתהומות. אחרי שהוא רואה את מה שהוא רואה, הוא כבר לא יכול להתמודד. הוא רוצה לגזור את הפאות, לרוץ ברחובות ולברוח. היום כבר אי אפשר פשוט "לסגור את החדרים" כפי שהיה בעבר.
הגענו לדור שלפני מלך המשיח, לפני הגאולה השלמה. לכן, עוברים כאלה ניסיונות ומיצרים מכל צד. אך מנגד, נותנים לנו את האפשרות להגיע ל"צוהר תעשה לתיבה" – להגיע לאורות עצומים שבשום דור לא זכו להם. לאורות האלה אי אפשר להגיע אלא רק על ידי לימוד גמרא בעיון.
הניסיון של נח: זמורה מגן עדן
רבנו הקדוש אומר שהפסוק "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" מתקיים כאשר הלימוד הוא "ספיר ונהיר". כשלומדים תורה בחשק, הלימוד מאיר כמו אבן ספיר. מי שעובר את המבול, זוכה להבטחה של ההפטרה:
"עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים".
לאחר המבול, היונה חזרה אל נח: "וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ". הזוהר הקדוש מגלה שהיונה הביאה לנח את נשמת מלך המשיח, שנקרא "זית רענן". רצו להביא לנח בן רביעי שיהיה מלך המשיח ויביא את הגאולה. אך כנגד האור העצום הזה, אומר הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, נתנו לנח ניסיון נורא.
הביאו לו זמורה של גפן מגן עדן. נח ראה את נשמת משיח בן דוד מתקרבת, ראה שבית המקדש עומד להיבנות וכל העולם יחזור בתשובה. אך טעותו הייתה שנטע תחילה את אותה זמורה של גפן. מיין אפשר להשתכר. גם אם זו זמורה מגן עדן, בעולם הזה יין צריך להיות במידה, רק לקידוש. היין המשומר מיועד לעתיד לבוא, כשיבוא מלך המשיח ויהיו לנו גופות טהורים וקדושים.
לברוח מן התענוג הגשמי
הגאון מווילנא נשאל פעם מדוע אינו ישן בשבת, והרי "שינה בשבת תענוג"? ענה הגאון: "איך שאומרים 'תענוג' – תברח! אפילו אם זו מצווה, אפילו אם זה מגן עדן. ברגע שיש תענוג שהגוף יכול ליהנות ממנו, אתה מקדים את הגוף לנשמה". אדם צריך לברוח מכל דבר גשמי ומגושם, ולבכות אם נפל לתענוגות העולם הזה.
זה היה החטא של נח. היו אלפי עצים לטוע – אפרסקים, שקדים, זיתים, תפוחים. אם היה נוטע את הגפן בסוף, לאחר יישוב הדעת והמתנה, השטן לא היה יכול להתגרות בו. אך מכיוון שהתחיל מיד בגפן, בא השטן, שחט שם כבש, ארי, חזיר וקוף, וטמא את הכרם בכל הטומאות.
לבנות את "מחיצות המוחין"
אנו נמצאים בסוף האלף השישי, מתקרבים להבאת מלך המשיח. כנגד האור העצום הזה, זורקים עלינו את כל הניסיונות שבעולם. מכניסים לנו את כל טומאות העולם לתוך הבתים. ילד יכול להיות הטוב ביותר בישיבה, אך מספיק חבר אחד לא טוב, לחיצה אחת על כפתור, ומחר הוא עלול לאבד את הכל.
מה יעמוד לנו כנגד התאוות והניסיונות הנוראים האלה? אומר רבנו הקדוש: היום אין מחיצות של בית. פעם היו קירות ותריסים, הילד היה נסגר בבית ומוגן. היום, כשהטומאה זמינה בכל מקום, האדם חייב לבנות את 'מחיצות המוחין'.
אדם חייב לבנות לעצמו שכל ודעת שיבינו שכל תאוות העולם הזה הן הבל ושטויות. להבין שזהו בור שאול תחתית, שאין בזה לא עולם הזה ולא עולם הבא. אי אפשר להילחם היום אלא אם כן בונים את מחיצות המוחין – מחיצות רוחניות הפרוסות בפני התאווה הנוראה. מי שחלילה נופל בתאווה הזו, מאבד את עולמו. הוא עלול להתגלגל ברחובות, לאבד את ביתו ומשפחתו, ולהפוך לשבר כלי.
סופה של השקיעה בתאוות
המדרש (תנחומא, שמיני) מספר על בן שאביו היה שיכור. הבן רצה להראות לאביו כיצד הוא נראה כשהוא משתכר ומאבד צלם אנוש. הוא לקח אותו לראות שיכור אחר שהתגלגל ברחובות, בתוך תעלת ביוב, כשמי מדמנה זורמים עליו וילדים זורקים עליו אבנים ומתקלסים בו.
הבן אמר לאביו: "בוא תראה איך אתה נראה כשאתה משתכר!". ניגש האב אל אותו שיכור ששכב חסר הכרה בתוך הביוב, העיר אותו ושאל: "תגיד לי, איפה השגת כזה יין טוב? איפה מוזגים יין כזה?". האב היה כל כך שקוע בתאווה, שאפילו המראה המחריד של הביוב והביזיון לא הרתיע אותו, אלא רק עורר בו את הרצון לאותו "יין".
זהו המצב של מי ששוקע בתאוות הרחוב. יש לכם עכשיו את הבחירה, אתם עדיין יכולים לעצור את עצמכם. מי שלא מכיר את הרחוב לא מתאר לעצמו איזו מדמנה זו. בעלי תשובה יכולים לספר מאיזה ביוב הם הגיעו. היום אין לנו ברירה, כי אין מחיצות פיזיות שיעצרו את הטומאה. גם אם אבא יוציא את המחשב מהבית, הילד ימצא אותו אצל השכן, ברחוב או אצל קרובי משפחה. רק אם נבנה את "מחיצות המוחין", נצליח להתמודד ולנצח.
כוחו של לימוד העיון
כיצד בונים את אותן מחיצות המוחין? התשובה היא על ידי לימוד תורה בעיון. אי אפשר לצאת מ"עול מלכות ועול דרך ארץ" – שהם התאוות, היצר הרע ופגמי הברית ששורפים את המוח, הנשמה והגוף – אלא אם כן לומדים גמרא בעיון.
כשאדם מעיין ומבין את חכמות התורה, הוא בונה את מחיצות המוחין שלו. רבנו אומר שעד שאדם לא ילמד בעיון, לא יהיה לו מוח, והוא עלול למצוא את עצמו יום אחד מתגלגל ברחובות בתוך תעלת מי מדמנה. היום זה הדור המסוכן ביותר, כי אנו רגע לפני ביאת משיח. כנגד נשמת משיח בן דוד, זורקים עלינו מכל עבר 'זמורות של גפן' – פיתויים שנועדו לשכר ולבלבל אותנו.
ההצלה היחידה היא לימוד בעיון. כשאדם לומד ומבין את חכמות התורה, הוא זוכה ל"אנפין נהורין" – המוח שלו מאיר. וכשהמוח מאיר, הוא זורק את כל השטויות. הוא מגיע ל"צוהר תעשה לתיבה", ורואה אורות רוחניים עצומים ששום מכשיר טכנולוגי בעולם לא יכול ליצור. על ידי לימוד ותפילה בכוונה, מתבטלים ממנו כל השיעבודים, התאוות והמידות הרעות, והוא זוכה לגוף קדוש וטהור.
חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 215
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם