סוד נפילת בבל: הלילה שבו השתנתה ההיסטוריה

שיעור מס' 237 | קלטת 237 יום ה' פר' פקודי, ב' אדר ב' תש"ס - שיעור לכולל שד"רים בת ים, בבית הרב בחומה

בלילה אחד גורלי, בעיצומו של משתה בלשאצר, הופיעה כתובת מסתורית על הקיר שחרצה את גורל האימפריה הבבלית. כיצד אמונתם של דריוש וכורש בדברי הנביא הובילה למהפך השלטוני, ואיך מתוך ההפיכה ניצלה ושתי ונסללה הדרך לנס פורים?

המלך בלשאצר עמד אובד עצות ומבועת מול פיסת היד המפחידה שכתבה מסר מסתורי על קיר היכלו. איש מחרטומיו לא ידע מה אמורים להגיד לו וכיצד לפענח את הכתב הנורא. המלכה, שהייתה חכמה מבלשאצר, נכנסה ואמרה לו: "יש אדם אחד במלכות הזאת ש'כל רז לא אניס ליה' – קוראים לו דניאל". שמו הבבלי של דניאל היה גם כן בלשאצר, על שם האליל הבבלי "בל", שהיה השם החשוב ביותר בבבל. המלכה הזכירה למלך שסבו, נבוכדנאצר, תמיד היה מתייעץ רק בו, רב החרטומים והאשפים, והזהירה את בלשאצר ששכחתו להתייעץ עמו תוביל לסופו.

הכתובת על הקיר ותוכחת דניאל

דניאל הובא לפני המלך. למרות שכל השרים והחרטומים ביזו אותו בהיותו מבני הגולה, רק הוא ידע לפענח את כתב היד. בלשאצר הבטיח לו שאם יצליח לפתור את התעלומה, יולבש ארגמן, יענוד רדיד זהב על צווארו ויקבל סמכות לשלוט על שליש מהמלכות.

לפני שפתר את החלום, פתח דניאל בתוכחה קשה למלך: "הרי סבך נבוכדנאצר הפך לבהמה לשבע שנים כי לא שמע בקול ה', ואתה, נכדו, לא השפלת את לבבך! העזת להוציא את כלי המקדש, פגעת בכבוד מלך מלכי המלכים, ורצית להראות שאתה שולט על כלי המקדש וכביכול בית המקדש לא ייבנה יותר. בזה הכעסת את בורא העולם כעס שאין לו כפרה. נתת כבוד לאלוהי כסף, זהב, עץ ואבן, ושכחת את האלוקים שברא אותך ונתן לך סמכות לשלוט בעולם".

לאחר מכן, פירש דניאל את הכתובת שיצאה משמיים:

"מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין"

"מנא" – מנה ה' את מלכותך כי נשלמה. "תקל" – שקלו אותך במאזניים ונמצאת חייב גמור, חסר כל זכות. "ופרסים" – הלילה הזה פורסים את מלכותך, והיא תימסר למלכי מדי ופרס.

ההתנקשות בחסות החשיכה

בלשאצר, מתוך פחד, ציווה מיד לקיים את הבטחתו ולהלביש את דניאל ארגמן. הוא קיווה שאם רק יעבור את הלילה הזה בשלום, אולי החיזיון יתבטל והוא לא ייהרג. אך הוא לא ידע ששומרי ראשו, המאבטחים שעמדו לצידו, היו דריוש המדי וכורש הפרסי.

ברגע ששמעו את נבואת דניאל, הם הבינו הכל. כורש רמז לדריוש ואמר: "זה הרגע! הנה הנביא עומד מולנו ומתנבא שהיום אנו מקבלים את המלכות". מיד זרקו אבן על הנברשת שבאולם. האור כבה, ובחסות החושך שהשתרר, הכו את בלשאצר בראשו עם פגיון והרגו אותו.

אמונתם של מלכי מדי ופרס בנביא

לאחר שהדליקו את המנורה מחדש, התפתח בין דריוש וכורש ויכוח אצילי – מי יישב על כסא המלכות ויוכתר ראשון? דריוש אמר לכורש: "עליך התנבא ישעיהו הנביא: 'כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ', לכן אני רוצה שאתה תהיה מלך ראשון".

אך כורש, מתוך דרך ארץ וכבוד הדדי, סירב ואמר: "הנביא דניאל אמר עכשיו: 'וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס'. הוא הקדים את מדי לפרס, ולפי דברי הנביא, אתה צריך לשבת על הכסא". כך הייתה להם אמונה פשוטה וחזקה בכל מילה של נביא. דריוש קיבל את הדין, התעטף בגלימתו של בלשאצר ההרוג, הניח את הכתר על ראשו והתיישב על כסא המלכות.

הצלת ושתי וראשית סיפור המגילה

מיד עם עלייתו לשלטון, נתן דריוש הוראה לחייליו ולשומרי הראש להתחיל לחסל את כל הכשדים והבבלים שהיו באולם. בתוך המהומה והטבח, ושתי, שהייתה אז נערה קטנה, בתו של בלשאצר, התחילה לרוץ בבהלה. היא לא הבינה מה קורה סביבה.

בבלבול שנוצר, היא ראתה את דריוש יושב על כסא המלכות וחשבה שזהו אביה, שכן לא ידעה שהספיקו להרוג אותו בחשיכה. היא זינקה לתוך זרועותיו של דריוש. דריוש החליט להציל אותה, החביא אותה תחת גלימתו, ולאחר מכן שידך והשיא אותה לאחשוורוש, שהיה גם הוא נוכח שם באותו אירוע. כך, מתוך חורבנה של אימפריית בבל, החלו להירקם חוטי ההשגחה שיובילו לנס פורים.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 237

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2