צפו: מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א בשיעור לנוער המתחזק, בחורי "המסגרת": "אתם הבחורים הכי חשובים" — על גדולת התורה ובית המקדש שלא נחרב

בו' באב, בעיצומם של ימי בין המצרים ולקראת תשעה באב, נאספו בחורי "המסגרת" — נוער מתחזק — באולם התפילה שמתחת לביתו של מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א, לשמוע שיעור מרגש. מורנו הרב פתח בדברי אהבה וחיזוק ישירים אליהם, המשיך בגדולת לימוד התורה וההתמדה — עד סיום הש"ס — בלימוד רש"י וליקוטי הלכות, וחשף בשורה מפעימה לימי בין המצרים: בית המקדש כלל לא נחרב, אלא עובר שיפוץ של יהלומים בכל יום ויום.

"אתם הבחורים הכי חשובים"

מורנו הרב פתח ופנה ישירות אל הבחורים היושבים לפניו, בחורי "המסגרת": אתם הבחורים הכי חשובים. דווקא הנערים שבחרו להתחזק ולהיכנס תחת כנפי התורה — הם היקרים ביותר בעיני שמים. במילים אלו, של אהבה ואמונה בכוחו של כל אחד ואחד, פתח מורנו הרב את השיעור, והוליך את הנערים אל גדולת התורה שכל אחד מהם מסוגל לה.

אפשר לסיים את כל הש"ס

משם עבר מורנו הרב לתאר את סדר היום והלילה, ואת מה שאפשר להשיג בו: אפשר לסיים את כל הש"ס. אפשר לישון מעט — שלוש-ארבע שעות — וללמוד את רוב היממה. לישון בתשע ולקום בחצות, ללמוד עד הבוקר; להניח תפילין כוותיקין בהנץ, ולנצל כל שעה. "לישון זה סתם — המוח מתנוון," אמר, "אפשר לגמור את כל הש"ס." אף בשבת הארוכה, מאחד עשרה שעות של לימוד אפשר לסיים אחד עשר דפי גמרא. מורנו הרב עצמו, שכמעט אינו ישן, כבר "מטייל בהיכלות".

"לישון זה סתם, המוח מתנוון — אפשר לגמור את כל הש"ס. אדם ישן שלוש שעות, וקם ולומד."

וכדי להמחיש עד היכן מגיעים בכוח הרצון, סיפר מורנו הרב על בחורי ישיבה שעלו על ההר הגבוה בעולם, האוורסט, וסיימו מסכתות שלמות תוך כדי ההליכה — חודש ימים של טיפוס על הקרחונים, ובראשם סיום הש"ס. "ראיתי אנשים בלי רגליים עולים על האוורסט," אמר, "רק עם רגליים של ברזל, ולא מוותרים — מטפסים." אין מכשול שעומד בפני מי שרוצה באמת.

גם מחוץ ל"מסגרת" אפשר לסיים את כל הש"ס — כהלל הזקן

כאן חיזק מורנו הרב את הנערים בנקודה מכרעת: גם בחור שאינו נמצא בשום "מסגרת" יכול לסיים את כל הש"ס. הרי הלל הזקן עצמו לא היה בשום מסגרת — שום ישיבה לא פתחה לו את שעריה. כדי להיכנס לבית המדרש היה צריך לשלם דמי כניסה, ופעם אחת לא היה בידו הכסף — אז טיפס ושכב על הארובה שעל הגג, ובלבד לשמוע דברי תורה. ואף על פי כן נעשה הלל לגדול הדור. זהו המסר הישיר לכל אחד מן הנערים היושבים כאן: אין ה"מסגרת" תנאי לגדלות — מי שמוכן לשלם כל מחיר כדי להיכנס אל התורה, סופו שהתורה כולה נפתחת לפניו, ובכוחו לסיים את כל הש"ס.

ללמוד גמרא ורש"י: "רש"י זה סיפורי אמת, הכי מעניינים"

מורנו הרב עורר את הנערים ללמוד גמרא — דף ליום — ובמיוחד ללמוד רש"י על כל פרשה ופרשה: "תלמדו רש"י, עכשיו פרשת דברים." רש"י, אמר, אינם דברים יבשים — "רש"י זה סיפורי אמת, זה הסיפורים הכי מעניינים שבעולם." והתורה כולה היא הדבר המרתק ביותר. תוך כדי כך שזר מורנו הרב פלאי גמרא — המנהרה שחפר אנטונינוס מטבריה לציפורי, ונקבת חזקיהו שמתחת לחומה: כיצד חפרו קילומטרים ארוכים משני צדדים ונפגשו בדיוק מוחלט, בלי מצפן ובלי מכשור — ומכאן לגודל החכמה הגנוזה בתורה ובעולמו של הקב"ה. שוב ושוב חזר מורנו הרב אל היסוד הזה: אין בעולם דבר מרתק יותר מן התורה — כל מה שהעולם מציע מחוויר לעומת עומקה ויופייה.

"התורה זה הדבר הכי מעניין שבעולם — לא צריך שום דבר."

ומי שסבור שהתורה היא נחלת בטלנים בלבד — טעות בידו. אנטונינוס קיסר רומי בכבודו ובעצמו היה בא בכל יום ללמוד אצל רבי, דרך אותה מנהרה. אדם יכול להיות מלך, ראש ממשלה או שר האוצר, ובלילה לשבת ולכתוב חידושי תורה: שמשון ורטהיימר, ששימש שר בחצרות המלוכה ורכב על סוס לבן עם חרב זהב מן המלך — בלילות ישב וכתב את פירושו "משנה למלך" על הרמב"ם. אין מעמד ואין עיסוק שפוטרים אדם מן התורה.

ליקוטי הלכות בלילה, והשכינה שבטבע

מורנו הרב עורר במיוחד ללמוד ליקוטי הלכות בלילות — "פנים מאירים" עד חמש לפנות בוקר. ומשם למד זכות גדולה שיש לבן ארץ ישראל: לצאת אל השדות וההרים, לומר תהילים ותיקון הכללי, ולהרגיש ממש את השכינה. "השיר והטבע," קרא לזה — הליכה על הכרמל ובתבור, שם שרה דבורה הנביאה את שירתה, וכל ההרים מתחברים אל הר המוריה. "ממש מרגישים שכינה מן השמיים," אמר, "וכל זה כתוב בליקוטי הלכות."

בית המקדש לא נחרב — הוא עובר שיפוץ של יהלומים

כאן הגיע מורנו הרב אל שיא השיעור, בשורה מרטיטה לימי בין המצרים: "תשעה באב — נשרף בית המקדש? באמת הוא לא נשרף." בית המקדש כלל לא נחרב — הוא הורם למעלה, "וגבה היכלו", ומאז הקדוש ברוך הוא מְשפץ אותו בכל יום. בכל יום נקבע בו יהלום חדש של שלושים אמה על שלושים אמה, ספיר ואבן יקרה, כפי שמנבא הנביא בהפטרת הנחמה: "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה, הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים, וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח". "אבני אקדח," ביאר מורנו הרב, "זה יהלום כזה שרואים בתוכו אש." לא בית אבוד אנו מבכים, אלא בית שנבנה והולך — יום אחר יום, עד שירד משוכלל וגלוי לעין כל.

"תשעה באב, נשרף בית המקדש — באמת הוא לא נשרף. הוא רק עבר שיפוץ, הרים אותו למעלה. כל יום שמים בו יהלום."

"הכל רק ההקדמה": כל הרעש הוא הטריילר שלפני הגאולה

מורנו הרב הרחיב בעניין אחרית הימים, והרגיע את הנערים: אין מה להיבהל מכל הרעש והמהומה של סוף הגלות. "גוג ומגוג — זה רק ההקדמה," אמר; "לכל סרט יש הקדמה." כל מה שרואים עכשיו אינו אלא הפתיח הקצר, ה"טריילר" שרץ לפני הסרט האמיתי — הגאולה השלמה. אין להיבהל מן ה"הקדמה"; היא רק מבשרת את העלילה הגדולה שבוא תבוא אחריה. ובאותה נשימה צייר מורנו הרב את התכלית — עולם שבו יהיה מקום לכל יהודי לשבת וללמוד תורה, ואף מגדלי הענק של ימינו, בני מאות קומות, יתמלאו כולם בלומדי תורה, "ולכולם יהיה מקום". כל הבניין הגדול של ההיסטוריה אינו אלא הכנה לרגע שבו כל ישראל יֵשבו ויעסקו בתורה.

ר' שמואל שפירא זצ"ל: הצעקה אל השם עד כלות הנשמה

מורנו הרב סיפר בהתרגשות על הצדיק ר' שמואל שפירא זצ"ל, מגדולי חסידי ברסלב, שהיה מפורסם בצעקותיו אל השם. הוא היה זועק ומתחנן אל הקדוש ברוך הוא בכל כוחו, "עד כלות הנשמה". וכזו הייתה מסירות נפשו בעבודת התפילה, שהיה עומד בקור עז של שלושים מעלות מתחת לאפס — לבוש בבגדי קיץ בלבד ובכובע קטיפה דק — ואינו חש בקור כלל, כולו נתון בזעקתו אל בורא עולם. הצעקה הפשוטה והאמיתית הזו, מעומק הלב, היא שפועלת את הישועות.

כוחה של תפילה אחת: הסיפור על העיר קוקורה

כדי להמחיש את כוחה של תפילה יחידה, סיפר מורנו הרב על העיר קוקורה שביפן. בימי המלחמה, כך סיפר, נשלח מטוס להטיל עליה פצצה — והנה, בעיצומו של יום, זעק שם יהודי אחד "השם הושיעה נא" בכל כוחו, הניח תפילין וזעק שוב ושוב. פתאום ירד ערפל כבד וכיסה את העיר, והמטוס לא הצליח להטיל את הפצצה על קוקורה. תפילה אחת, בכוח, של יהודי אחד — הצילה עיר שלמה. כזה כוחה של זעקה אמיתית אל השם.

יגבר יצר טוב על יצר הרע: הסיפור על הגוסס בערב פסח

לצד גדלות התורה, מסר מורנו הרב מוסר עמוק בסיפור מרטיט. אדם היה חוזר לביתו בערב פסח, עשר דקות לפני השקיעה, ובידיו נעליים ובגדים חדשים לעשרת ילדיו — קנייה של פעם בשנה, שכל הילדים מצפים לה. בדרך מצא אדם גוסס, המבקש שיכניסוהו אל תוך העיר. שני קולות נאבקו בו: קול אחד לחש — מהר הביתה, הילדים ממתינים; והקול השני — הצל נפש. "יגבר יצר טוב על יצר הרע — קודם כול מצילים אדם," הכריע, והכניס את הגוסס אל העיר והצילו, מתוך ביטחון שהשם יזמן לילדיו את שלהם. "אדם שומע תמיד שני קולות," סיכם מורנו הרב, "וצריך לדעת מהו הקול הנכון."

"אדם שומע שני קולות — צריך תמיד לדעת מהו הקול הנכון. קודם כול מצילים אדם."

מסר למעשה

אתם היקרים ביותר — הנערים שבחרו להתחזק אל התורה הם החשובים ביותר בעיני שמים. אל תזלזל בכוחך.

מלא את היום והלילה בתורה — אפשר לישון מעט ולסיים את כל הש"ס; דף גמרא ליום, תפילה כוותיקין, וניצול כל שעה. כהלל, ובאין מכשול — כמטפסי האוורסט.

רש"י בכל פרשה, וליקוטי הלכות בלילה — "סיפורי אמת", השער אל עומק הפרשה; והשכינה שמרגישים בשדות ובהרים.

אל תיבהלו מהרעש — כל מהומת אחרית הימים היא רק ה"טריילר" שלפני הגאולה; מאחוריה עולם שכולו תורה.

כוח הצעקה — צעקה פשוטה ואמיתית אל השם, מעומק הלב, פועלת ישועות — כדרכו של הצדיק ר' שמואל שפירא זצ"ל.

הכרעת היצר הטוב — כשנאבקים בך שני קולות, בחר בקול המצווה ובהצלת הזולת, לא בחשבונות היצר.

גלריית תמונות מהשיעור