סוד בארה של מרים וכוח מסירות הנפש
שיעור מס' 253 | תמלול קלטת מס' 253 *יום ה' פר' דברים אור לג' אב תש"ס שיעור לאברכי כולל העיר העתיקה בבית הרב *יום ה' פר' אחרי מות אור לכ"ג ניסן תש"ס בר מצוה (ודברי הרה"ג משה הלברשטאם שליט"א) באולמי זועהיל
בארה של מרים לא רק השקתה את בני ישראל במדבר, אלא שוטטה בכל העולם והעניקה שפע רוחני וגשמי. דרך דמותה של מרים, בתיה בת פרעה ושרח בת אשר, מתגלה הסוד העצום של מסירות נפש למען עם ישראל, שבזכותה זכו צדקניות אלו להיכנס בחייהן לגן עדן.
כתוב על בארה של מרים, שמי שזוכה – הבאר תצוף לקראתו. מובא כי היה אדם שירד לטבול וזכה לטבול בבארה של מרים. עניין זה קשור לסוד הפסוק בפרשת אחרי מות:
"בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ"
כל עניינה של מרים הנביאה היה הקרבה לפני ה'. אף על פי שלא נאמר במפורש בתורה "על פי ה'" במיתתה, חז"ל מלמדים שגם מרים, כמו אהרון ומשה, נפטרה בנשיקה.
הזוהר החדש (בראשית, סעיף תתרי"א) מגלה סוד עצום על הפסוק:
"וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹקִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ"
הזוהר מסביר ש"המאורות הגדולים" אלו משה, אהרון ומרים. דמותם של שלושת הרועים הללו חקוקה ברקיע השמים, והם מגנים כל הזמן על עם ישראל. הצדיקים יכולים לראות את דמותם המאירה, כפי שנאמר בנביא מיכה: "וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם".
פלאי בארה של מרים
בארה של מרים לא הייתה רק מקור מים רגיל, אלא פלא קוסמי שמשוטט בכל העולם. התוספתא במסכת סוכה (פרק ג') מתארת כיצד הבאר הייתה מתייצבת, והמים היו עולים לגובה ומשקים את כל פני הישימון. מהמדבר היו המים זורמים לים התיכון ולכל האוקיינוסים.
בני ישראל היו יושבים על סירות, והמים היו מוליכים אותם כהרף עין לכל פינה בעולם. באמצעות בארה של מרים, היו מגיעים לכל נקודה בעולם ומביאים משם אבנים טובות ומרגליות. כל אחד היה עושה סיבוב בעולם וחוזר בחזרה למדבר תוך דקות ספורות. על זה נאמר:
"אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר"
אפילו אבנים טובות ומרגליות לא חסרו להם.
לעתיד לבוא, המים החיים שיצאו מירושלים, כפי שניבאו הנביאים, יהיו למעשה מימיה של באר מרים. המים יצאו מאבן השתייה, ישקו את כל העולם כולו, וימתיקו את כל מימי הימים המלוחים.
מסירות הנפש של בתיה בת פרעה
הכוח העצום של מרים קשור בקשר הדוק למסירות הנפש של הנשים הצדקניות באותו הדור. המדרש על הפסוק "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא" דורש זאת על מרים, שעליה נאמר "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ". אך לצידה עמדה דמות פלאית נוספת – בתיה בת פרעה.
על הפסוק במשלי "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ", אומר "המדרש הגדול" שזוהי בתיה בת פרעה. היא הייתה משכימה ומערבת ימים על ימים, מחכה לרגע שבו יזרקו את משה ליאור. היא כבר ידעה ברוח קודשה שמושיען של ישראל נמצא בעולם, ורצתה לזכות במצווה להציל אותו.
כל לילה הייתה בתיה קמה בהשכמה, לפני הנץ החמה, בעודו חושך – הזמן שבו היו היהודים נאלצים לזרוק את ילדיהם ליאור. מי שהיה לו ביטחון בה', זרק את בנו ליאור בתקווה שגוי רחמן ימצא ויגדל אותו. בתיה הייתה הולכת על שפת היאור, מחפשת ודואגת, עד שפתחה את התיבה.
ספר "עשרה מאמרות" מגלה סוד על הפסוק:
"וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה"
מדוע בכה? משה רבנו, בגיל שלושה חודשים בלבד, היה בוכה על הצרות הנוראות של עם ישראל. כשראתה זאת בתיה, היא הבינה מיד שהוא זה שיביא את הגאולה, והחליטה למסור את נפשה כדי להצילו.
שכרן של מוסרות הנפש
הגמרא (סוטה י"ב ע"א) אומרת שלמשה רבנו היו עשרה שמות. רבי מאיר אומר ששמו היה "טוב", ורבי יהודה אומר "טוביה", כפי שנאמר "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא". נשאלת השאלה: מדוע התורה אינה קוראת לו בשמות אלו, אלא דווקא בשם "משה" שנתנה לו בתיה?
התשובה היא שהקב"ה מקיים את שמו של מי שמוסר את הנפש. בתיה בת פרעה מסרה את נפשה בתוך ביתו של פרעה הרשע, לקחה על עצמה את דת ישראל והתגיירה. מי שהולך במסירות נפש כזו, זוכה שדווקא השם שהוא העניק הוא זה שיתקיים לנצח.
בזכות מסירות נפש זו, זכתה בתיה להיכנס בחייה לגן עדן. מסכת דרך ארץ מונה עשרה צדיקים שנכנסו עם גופם לגן עדן, וביניהם בתיה בת פרעה ושרח בת אשר.
מה הייתה הגדולה של שרח בת אשר שזיכתה אותה במדרגה עצומה זו? היא זו שבישרה ליעקב אבינו שיוסף חי. לכאורה, מהי הגדולה בכך? אלא שאף אחד לא העז להגיד ליעקב שיוסף חי. האחים ידעו שמי שיבשר זאת ליעקב, עלול למות על המקום מהקפדתו הנוראה. יעקב היה מגלה שרימו אותו במשך 22 שנה, שאמרו לו "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ" והביאו לו כותונת טבולה בדם – והכל היה שקר.
האחים פחדו שברגע שיגידו לו, הוא ייתן בהם את עיניו ויעשה אותם גל של עצמות. שרח בת אשר לקחה על עצמה את מסירות הנפש למות למען יעקב. היא ידעה שיעקב עלול להקפיד גם עליה: "גם את ידעת את הסוד ולא גילית לי? נתת לי להתאבל 22 שנה?". היא לקחה על עצמה את הסיכון לבשר ולמות.
באותו רגע של מסירות נפש מוחלטת, התהפך גופה לגוף רוחני של תחיית המתים, וכך זכתה להיכנס עם גופה לגן עדן.
חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 253
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם