סוד בניין העולמות בחודש תשרי ורז נטילת הלולב

שיעור מס' 268 | יום ג' פר' בראשית, אור לכ"ו תשרי תשס"א

מאמר מעמיק על סדר העבודה הרוחנית של חודש תשרי, מראש השנה ועד שמחת תורה. הרב מסביר את כוונות האר"י בבניין הקומה הרוחנית, את סוד ביטול הגזירות על ידי ההקפות השניות, ואת הרמז הטמון בברכה על הלולב דווקא, הקשור לתחיית המתים.

העבודה הרוחנית שלנו בימים אלו היא לבנות את כל הקומה הרוחנית. האר"י הקדוש מסביר שכל העליות הרוחניות, החל מערב ראש השנה, נעשות בבחינת רחל. זהו סדר התיקון: בעוד שבחג הפסח אנו מתקנים את זרוע ימין של העולמות העליונים, בראש השנה אנו מתקנים את זרוע שמאל.

כל העבודה מראש חודש אלול ועד א' בתשרי נועדה כדי שנזכה להגיע למוצאי שמחת תורה עם פרצוף רוחני שלם, הכולל חסדים וגבורות. ראש השנה הוא בחינת זרוע ימין ושמאל, סוכות הוא הקו האמצעי, בפורים אנו בונים את רגל שמאל ובחנוכה את רגל ימין.

בניין הקומה הרוחנית מראש השנה ועד יום הכיפורים

אנו מתחילים לבנות את הקומה הרוחנית מהראש כלפי מטה. ביום הראשון של ראש השנה ניסרנו את הכתר, ביום השני ניסרנו את החכמה, וביום השלישי ניסרנו את הבינה, שהיא בחינת דינים. כך אנו ממשיכים יום אחר יום בעשרת ימי תשובה: ד' בתשרי הוא הדעת, ה' בתשרי הוא החסד, ו' בתשרי הוא הגבורה, וז' בתשרי הוא התפארת.

כאשר אנו מגיעים ליום הכיפורים, נשאר לנו לתקן בבת אחת את הספירות התחתונות: נצח, הוד, יסוד ומלכות. ביום הכיפורים כבר נגמרת כל הקומה מכתר עד מלכות, כדי להכניע את אחד עשר אלופי עשו ולהוציא את כל הניצוצות הקדושים.

לאחר מכן אנו מתחילים לבנות את הכלים של חמש הגבורות. את הכלים הללו אנו בונים על ידי חמש התפילות של יום הכיפורים, החל מליל 'כל נדרי'. ביום הכיפורים ישנן חמש בחינות של עינוי (איסור אכילה, שתייה וכו'), וכל העליות הרוחניות הללו מתרחשות בבחינת רחל. משום שאיש ואישה הם יחידה אחת, אי אפשר שהאישה תצום והבעל לא, ולכן כולם צמים יחד כדי להשלים את התיקון.

סוד ההקפות השניות וביטול הגזירות

ביום שמחת תורה נהגו להוציא את ספרי התורה מחוץ להיכל ולהקיף עמהם את התיבה. האר"י הקדוש מלמד שגם ההקפות השניות במוצאי יום טוב הן מנהג אמיתי ושורשי, ולא סתם תוספת בעלמא. מטרתן היא להמשיך ולהמתיק את הדינים.

מדוע הדבר כל כך חשוב? משום שבהושענא רבה נחתמות הפתקאות, ובשמחת תורה מתחילים למסור אותן ל"רצים" – אותם מלאכים הממונים להוציא לפועל את הפתקים הלא טובים, חס ושלום. לכן צריכים כל הזמן לרקוד ולהקפיץ את הרגליים כדי לבטל את הרצים במוצאי שמחת תורה. אנו רוקדים עד הבוקר ולא נותנים להם לצאת, כי הרגליים הרוקדות מבטלות את כוחם של הרצים.

האר"י הקדוש היה מקפיד מאוד לעשות שבע הקפות שלמות במוצאי יום טוב. בזמנו לא היה חשמל כמו היום שאפשר לרקוד במקום אחד עד הבוקר, אז הוא היה הולך מבית כנסת לבית כנסת בצפת. בכל מקום שהגיע אליו והתאחרו בו בהקפות, היה נכנס, מקיף ורוקד עמהם, כדי להרבות בהמתקת הדינים.

אורות מקיפים וחיבוק של ימין

עשרת ימי תשובה, מראש השנה ועד יום הכיפורים, הם בבחינת "שמאלו תחת לראשי" – תיקון קו השמאל. אך כשמגיע מוצאי יום הכיפורים, מתחילה להתעורר האהבה של "וימינו תחבקני". בכל יום מימי חג הסוכות מאיר חסד אחר: י"א בתשרי הוא חסד שבחסד, י"ב בתשרי הוא חסד שבגבורה, וכך הלאה.

כאשר מגיעים לשמחת תורה, הריקודים הם בבחינת חיבוק של ימין – "וימינו תחבקני". כל האורות הפנימיים והמקיפים נכנסים אל היסוד והמלכות, וזהו סוד ניסוך המים ושאר מצוות החג.

סוד הלולב ותחיית המתים

כאן מתעוררת שאלה עמוקה לגבי מצוות ארבעת המינים. המדרש פליאה שואל: מניין לתחיית המתים מן התורה? ומשיב מהפסוק:

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל"

מה הקשר בין ארבעת המינים לתחיית המתים? ויותר מכך, יש כאן קושיה נוראה: מדוע אנו מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב"? הרי האתרוג הוא הפרי, הוא "פרי עץ הדר", ואילו הלולב הוא רק ענפים שאי אפשר לאכול אותם כלל! היה ראוי לברך "על נטילת אתרוג" או "על נטילת ארבעת המינים".

אלא, מסביר המדרש, מכאן הרמז לתחיית המתים. אנו מברכים עכשיו על הלולב ומאמינים שלעתיד לבוא יהיה כמו שכתוב 'ותוצא הארץ עץ פרי עושה פרי'. לעתיד לבוא, אפילו עצי סרק וענפים כמו הלולב יוציאו פירות. הברכה על הלולב היא ההצהרה והאמונה שלנו בתחיית המתים ובתיקון השלם שלעתיד לבוא, שאם היינו מקיימים את המצוות כראוי, עם שירים, ניגונים וריקודים, היינו זוכים לראות זאת מיד.

שיעור מס' 268