סוד הריקודים והשמחה: תיקון הברית והמתקת הדינים בחג הסוכות
שיעור מס' 156 | * יום ג', ט' תשרי, ערב יום כיפור תשנ"ט - שיעור בברית בבית הרב
רבי נתן מברסלב מלמד שעיקר התשובה טמון בשמחה, בשירים ובריקודים, המגרשים את עצבות החטא. דרך סוד ריקודיו של רבן שמעון בן גמליאל בשמחת בית השואבה, מתגלה כיצד השמחה דקדושה, יחד עם ענווה ושמירת הברית, ממשיכה את האור האינסופי וממתקת את כל הדינים.
אברהם אבינו אמר ליצחק: "השה לעולה בני, אתה לעולה". הוא לימד אותו כלל עצום: תשכח מהשטן. "יגער ה' בך השטן" – תשכח מכל מה שהוא אמר לך. אנחנו הולכים להיעקד על קידוש השם כפשוטו. אל תשים לב לכל הקולות המחלישים, הכל שטויות. תלך במחשבה תמימה ופשוטה שאתה הולך להיעקד באמת. אדם יכול בשנייה אחת להסיח דעת מהכל, לבטל את כל המחשבות שבלבלו אותו כל החיים. ברגע שיצחק קיבל על עצמו להישחט כפשוטו, נמתקו כל הדינים עד סוף כל הדורות. במיוחד בברית מילה בערב יום כיפור, שזה סוד העקידה, הכל נמתק ונזכה כולנו להיחתם לחיים טובים ולשלום.
עיקר התשובה – שמחה וריקודים
אומר רבי נתן מברסלב ב"ליקוטי הלכות", שעיקר התשובה היא השמחה, השירים והניגונים. כשאדם חוטא, נכנסת בו רוח של עצבות, ועל ידי העצבות הזו הוא חוטא עוד יותר, עד שכפי שאומר רבנו בתורה נ"ו, הוא כבר לא יכול לנשום מרוב עצבות. לכן, התשובה האמיתית היא השמחה, השירה והריקודים. בזה אנו מסיימים את הימים הנוראים – בשמונה ימים של שירים וריקודים בחג הסוכות.
הגמרא מספרת על רבן שמעון בן גמליאל שהיה שמח בשמחת בית השואבה. דווקא הנשיאים וראשי הסנהדרין היו יוצאים לריקודים, כי ריקוד הוא דבר גבוה מאוד. הבעטליר (הקבצן) השביעי מסיפורי מעשיות, שרק משיח יגלה את סודו, הוא עיוור ופיסח בלי רגליים, אך הוא רוקד ומרפא את כל העולם עם הריקודים שלו. עיקר הרפואות לעתיד לבוא יהיו על ידי הבעטליר השביעי, בעל הריקודים.
סוד הסוכה ושמירת הברית
בחג הסוכות מתגלים כל העשרה מיני נגינה. אך כדי שהשמחה תהיה שלמה ולא תיכנס באדם שום מחשבה רעה, נדרשת שמירת הברית. רבנו מסביר בתורה מ"ח שהסוכה מורכבת משתי דפנות וטפח. שתי הדפנות רומזות לספירות נצח והוד, והטפח רומז לספירת היסוד. בלי היסוד, בלי שמירת הברית, אדם לא יכול לשמוח. כל פגמי הברית נובעים מרוח של עצבות שחודרת באדם, וכדי לגרש אותה חייבים להשתמש בשירים וניגונים. אדם חייב להכריח את עצמו לרקוד, כי חוסר הרצון לרקוד מעיד על הימצאות בדינים קשים.
רבן שמעון בן גמליאל היה נוטל שמונה אבוקות של אור, זורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו. הסוכה רומזת ל"אמא עילאה" (ספירת בינה), והסכך כנגד נהר פרת, הכולל את כל הנהרות. שמונה האבוקות רומזות לשמונה הספירות מבינה ועד מלכות, המאירות בימי הסוכות. האבוקות לא התערבבו זו בזו, אלא המשיכו את אור האינסוף לתוך הסוכה בצורה מסודרת.
ענווה, שפלות וההשתחוויה
כדי לזכות לאור הזה, נדרשת ענווה. הזוהר הקדוש אומר שרבי עקיבא נכנס לפרדס בשלום ויצא בשלום משום שהיה מעביר על מידותיו. נהר פרת מסמל ענווה ושפלות. אם אדם מעביר על מידותיו, הוא יכול להיכנס בשלום ולעבור בשלום.
תוך כדי הריקודים עם האבוקות, רבן שמעון בן גמליאל היה משתטח על הרצפה. הוא היה משתחווה בפישוט ידיים ורגליים, נועץ את שני אגודליו בארץ, נושק את הרצפה ומזדקף מיד ללא כיפוף הברכיים. העיקר בריקוד הוא הענווה והשפלות. אדם שרוקד עלול להיכנס ליהירות ולגאווה. דוד המלך פיזז וכרכר בכל עוז לפני ה', ומיכל בת שאול ביזתה אותו על כך. דוד ענה לה שה' בחר בו דווקא משום שהשפיל את עצמו ורקד לכבודו, ומיכל נענשה ולא היו לה ילדים עד יום מותה.
לרקוד לשם שמים
רבנו מזהיר בתורה מ"א שעל ידי ריקודים אפשר חלילה להיכנס ל"אש זרה". לא כל ריקוד הוא לשם שמים. נדב ואביהוא נשרפו כי הקריבו אש זרה, וגם בריקוד צריך לדעת לכוון: בשביל מי אני רוקד? אני רוקד לשם ה'!
סיפר רבי אליהו לופיאן על ישיבת קלם, שהייתה סמל ליישוב הדעת, רצינות ודקדוק בכל מילה ומחשבה. כשהגיע שמחת תורה, היו בני הישיבה קופצים ורוקדים על השולחנות בהתלהבות עצומה. בעלי הבתים והסוחרים המכובדים נדהמו ושאלו את ראש הישיבה, רבי שמחה זיסל: "מה קורה כאן?". ענה להם רבי שמחה זיסל: "ככה אנחנו צריכים לרקוד כל השנה! לכבוד שמחת תורה השמחה פשוט פורצת החוצה". אדם צריך לצאת מכל הכלים מרוב שמחה, לפזז ולכרכר בכל עוז.
הגמרא מספרת שלוי ניסה לעשות את הקידה של רבן שמעון בן גמליאל, אך גיד התכווץ לו והוא נשאר צולע כל חייו. לוי לא היה בדרגתו של רבן שמעון בן גמליאל, אך הוא היה זורק שמונה סכינים ותופס אותם בזה אחר זה. הסכינים מרמזים על קדושת הברית, בבחינת "חגור חרבך על ירך גיבור". גם שמואל היה זורק שמונה כוסות יין, המרמזות על המתקת הגבורות וביטולם מכל שמונה הספירות. הכל סובב סביב קדושת הברית ושמירתה.
כוחו של חג הסוכות
הריקודים הם עיקר התשובה. כל החטאים ופגמי הברית נובעים מכך שאדם נותן לרוח של עצבות וייאוש להיכנס לתוכו. אך באמת, אין שום ייאוש! ברגע שמגיע חג הסוכות, אין פעולה שאי אפשר לפעול. שמירת הברית היא בסך הכל גירוש של "רוח שטות", והדרך היחידה לגרש אותה היא על ידי שירים וריקודים.
"תניא אמר ר' יהושע בן חנניא: כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו."
במשך כל שמונת ימי החג הם לא טעמו טעם שינה. מרוב ריקודים, שמחות ושירים, הם גם למדו בלילה ורקדו ביום. לא הייתה שנייה אחת של בטלה. סוכות הוא זמן של לימוד תורה עצום. החזון איש היה אומר שכאשר מגיע "בין הזמנים", צריכים ללמוד פי שניים. כל מה שהחסרת בזמן הלימודים הרגיל, עכשיו כשיש לך זמן לאכול, לשתות ולהתרכז – תשב ותלמד. תחזיק את הגמרא ביד, תלמד מסכת סוכה, ותשלב את הלימוד עם שמחת בית השואבה, שירים וריקודים כל הלילה.
חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 156
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם