לקראת ראש השנה - פרשת ניצבים: כוחו של לב נשבר וסוד החודש השביעי

ראש השנה: זעקת הלב הנשבר שמנצחת את המקטרג

"לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקִים לֹא תִבְזֶה"

בראש השנה ישבו שני חסידים בפינת בית מדרשו של כ"ק מרן אדמו"ר מהר"ש זיע"א, ושוחחו בניהם בלחש. שלח מרן מהר"ש את בנו מרן מהר"י זיע"א, כדי להקשיב לשיחתם של שני החסידים הללו. הבן התקרב ליד שני החסידים, מבלי שישימו לב שמקשיבים לקולם.

והנה, נשמע אחד החסידים אומר: "אוי! ראש השנה היום! במה אנו באים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, הבוחן כליות ולב, ביום הדין הגדול והנורא...?" נאנח חברו עמו, ושניהם שקעו בדממה עמוקה, והתבוננו ארוכות זה בזה בשתיקה זועקת.

כאשר שב מרן מהר"י, וסיפר לאביו על עיסוקם של שני החסידים ודבריהם, סיפר לו אביו, כי באותה שעה ששני החסידים הללו דיברו איש אל אחיו, היה קטרוג גדול בשמיים. על כל דברי הסנגוריה הביא המקטרג תשובות נחרצות להאשים את ישראל, חס וחלילה. כאשר ניסה הסניגור לספר כי היהודים נותנים צדקה, השיב השטן כי גם הגויים נותנים, ואף הביא ראיות לכך. על כל דבר טוב של ישראל הביא השטן דברים טובים אצל הגויים.

לפתע, עלתה אנחה גדולה וכבדה, שיצאה מלבבם הנשבר והנדכא של יהודים אלו, בשל חטאיהם ופשעיהם. מיד קם הסניגור, ואמר: "ריבונו של עולם, אין לך אומה ולשון אשר ליבם נשבר בקרבם מפני שחטאו לך. 'לב נשבר ונדכא, אלוקים לא תבזה'. את הזכות הזאת של 'לב נשבר' יש רק ליהודים." מול טענה זו נשתתק השטן, ונסתתמו טענותיו.

(יהי רצון מלפני אבינו שבשמיים, שבזכות לימוד התורה, התפילות והצדקות שאנו מקיימים, יסתתמו טענותיו של השטן על ישראל, ונכתב ונחתם כולנו, לחיים טובים ולשלום, אמן כן יהי רצון).

נא אל תבישנו: תוכחת האישה הפשוטה

פעם נכנסה אישה אחת לחדרו של הצדיק מאפטא, ובקשה להניח על שולחנו "פתקת בקשות", כמנהג החסידים. אולם הצדיק רמז למשמשו, שלא יניח לאישה להתקרב אל שולחנו, וקרא כלפיה בנימה של תרעומת: "הרי אתמול עברת עברה פלונית, וכיצד את מעיזה היום הזה לעבור את מפתן ביתי?!"

האישה החווירה לשמע גערת הצדיק, אך מיד התאוששה מן התדהמה שאחזה בה, ואמרה בעניים דומעות: "הקדוש-ברוך-הוא יודע את כל העבירות של כל אדם ואדם, ובכל זאת אינו מבייש את החוטא, ואף מזכרו במחילה וכפרה על כל חטא ועוון. ואתה, הרבי מאפטא, אינו יכול להתאפק מלגלות חרפתה של אישה מסכנה, המבקשת סליחה ומחילה על חטאה?!"

הצדיק לא השיב דבר לאישה באותו מעמד, אלא רמז למשמשו שיטול מידה את "פתק הבקשות", ותוך כדי עיון בכתוב, זלגו עניו דמעות מרוב התרגשות... וכשסיפר אחר-כך את המעשה באוזני תלמידיו ומקורביו, העיר במנוד ראש: "מעולם לא ניצחני אדם בדברים, אלא אישה פשוטה זו, שצדקה בכל מילה שהשמיעה באוזני היום הזה..."

פרפראות התורה: סוד שבת מברכים של חודש תשרי

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים כט', ט')

שבת פרשת "ניצבים", הסמוכה לראש השנה, אינה "שבת מברכים" כשאר השבתות הסמוכות לראש חודש, שבהן מברכים את החודש הבא בתפילה מיוחדת. וכל-כך למה? כדי לבלבל את השטן, המבקש לקטרג על ישראל, שלא ידע הוא מתי חל ראש השנה.

ורמז לדבר בכתוב הבא, שניזכר בו ראש השנה:

"תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ (=בראש חודש) שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה (=מכוסה) לְיוֹם חַגֵּנוּ" (תהילים פא', ד')

שיהא יום החג (=ראש השנה, החל בראש חודש) מכוסה, ולא יפרסמוהו ברבים.

בעניין זה מובאת מסורת מעניינת מפיו של הצדיק רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, וזו לשונו: "בהיותי במזריץ', שמעתי ממורי ורבי, הרב המגיד רבי דב ממזריץ', בשם מורו, הבעל-שם-טוב (הבעש"ט): החודש השביעי (=תשרי), שהוא החודש הראשון בשנה החדשה – הקב"ה בעצמו מברכו ב'שבת מברכים' (=בשבת שלפני ראש השנה), ובכח זה, ישראל מברכים את שאר חודשי השנה."