מהו הסוד מאחורי המחלוקת הקשה והבלתי נסבלת ומובנת על הצדיק יסוד העולם?! העולם בכלל, ועם ישראל בפרט עובר ייסורים שאילולא דברי הצדיקים היו לא מובנים. מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א, מסביר וגם מסביר, כמעט בכל שיעור הרב שליט"א מזכיר את הסוד אחרי המחלוקת על הצדיק, סוד הגאולה, אך הדברים כ"כ בהסתר, כי ה' לא לוקח לנו את הבחירה והצדיק הרי "מתדמה אליו יתברך" (ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה נב).

מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א, מרבה להזכיר את תורה פ"ה בליקוטי מוהר"ן תנינא. הרב שליט"א חושף זעיר פה ועוד מקצת בשיעור אחר, הרב אף אמר על התורה הזו שהיא הכי ארוכה והכי חשובה בליקוטי מוהר"ן, וזאת למרות שמבחינת אורכה היא מהתורות הקצרות ביותר. השתדלנו לרדת במקצת לעומקם של הדברים ובעזרת ההקדמות הרבות של הרב להאיר את הדברים הנפלאים שכל כך רלוונטיים לתקופתנו, אור הגאולה.

כדאי מאוד לקרוא עד הסוף, יש דברים חזקים בבחינת הצלת נפשות ממש...

לשון רבנו (תורה פ"ה - אֱגוֹזִים הַנִּקְרָאִים לוּזִים) "אֱגוֹזִים הַנִּקְרָאִים לוּזִים הֵם רוֹמְזִים לִבְחִינַת לֵאָה שֶׁהִיא בָּערֶף שֶׁהִיא נֻקְבָּא רִאשׁוֹנָה"

לוז - אור הגאולה

רבינו הקדוש מדבר על אור הדעת, אור שער הנ"ון של הקדושה, אור הגאולה הנמצא בעורף של ז"א, שזה המקום של עצם הלוז ושם נמצאת לאה. ונבאר את הדברים.

דעת זה חיבור של הפכים, "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד ה), אישה וגבר שהם שני הפכים מתחברים בקידושין לאחד, " וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב כד). כשברא ה' את העולם הוא יצר מציאות של בחירה בה הטוב והרע נמצא בערבוביה, השלב הזה נקרא עולם הפירוד. מאתנו ה"י רוצה שנהיה "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד טו), ע"י עבודה של לימוד התורה וקיומה בתפילה ועבודת המידות, אנו זוכים לקחת חלק בתיקון העולם ובוררים את הטוב מהרע. הטוב עולה למעלה ומשלים את בניין הגאולה והעולם המתוקן, וזו העבודה של ששת אלפי השנים.

בסוף ששת אלפי השנים מסתיים שלב הבחירה, אור הדעת מאיר וכל הבריאה מתעלה. על זה אומר רבנו הקדוש: "וְעִקַּר הַחַיִּים נִצְחִיִּים יִהְיֶה לֶעָתִיד מֵחֲמַת הַדַּעַת שֶׁיִּרְבֶּה הַדַּעַת שֶׁיֵּדְעוּ הַכּל אֶת ה' וְעַל יְדֵי הַדַּעַת יֻכְלְלוּ בְּאַחְדוּתוֹ וְאָז יִחְיוּ חַיִּים נִצְחִיִּים כָּמוֹהוּ" (ליקוטי מוהר"ן כ"א אות יא).

עם זאת, צריך לבאר במה שונה האור של האלף השביעי, אור הדעת שהזוכים לו יחיו חיים נצחיים, מהמציאות בה אנו חיים היום, מציאות הבחירה.

לצורך ביאור הדברים רבנו הקדוש מביא בהמשך תורה כ"א את הגמ' בפְּסָחִים (דף  נ), ''בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד'', ביום ההוא, בזמן הגאולה בו אור הדעת יאיר "יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד''. וְהִקְשׁוּ: וְכִי הָאִידְנָא לָאו הוּא אֶחָד? מה עכשיו ה' הוא לא אחד? וְתֵּרְצוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הָאִידְנָא מְבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב וְעַל הָרָעָה דַּיָּן אֱמֶת וּלֶעָתִיד כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב שֶׁיִּהְיֶה שֵׁם ה' (המורה על החסד) וְשֵׁם אֱלקִים (המורה על הדין) אַחְדוּת אֶחָד."

רבנו הקדוש מסביר, "כִּי לֶעָתִיד שֶׁיִּתְגַּלֶּה הַדַּעַת יֵדְעוּ שֶׁאֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם כְּלָל רַק כֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד וגם הגלות הוא רק מחסרון הדעת. כמו שכתוב (יְשַׁעְיָהוּ ה) : ''לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת'' וְעַל כֵּן הָיְתָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם עַל יְדֵי משֶׁה שֶׁהוּא הָיָה בְּחִינַת הַדַּעַת וזה שכתוב (שְׁמוֹת ו): ''וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם'', כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה עַל יְדֵי הַדַּעַת."

"אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר"

היום, מלבד צדיקים יחידי סגולה שהגיעו לדרגות רוחניות גבוהות בהם אור הדעת של הייחוד כבר מאיר, רוב העם עדיין אינו נמצא שם. בכדי שתהיה לאדם בחירה, הקב"ה יצר מציאות של הסתר, בה קשה לנו לתפוש שגם מה שנראה לנו כרע, הוא בעצם הדרך של הקב"ה לכוון אותנו לטוב האמתי, הטוב הנצחי. אנחנו ישנים וקשה לנו להתעורר מעצמנו ולבחור בטוב. אבל ערב השבת של סוף האלף השישי וכניסת האלף השביעי כבר כאן, ואור חדש מתחיל להאיר דרך פנימיות התורה.

"וְהַתּוֹרָה, יֵשׁ בָּהּ שְׁנֵי בְּחִינוֹת בְּחִינוֹת נִגְלֶה, וּבְחִינוֹת נִסְתָּר וְהַנִּסְתָּר הַזֶּה הוּא אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה דַּעֲתִידָא לְאִתְגַּלְיָא לֶעָתִיד לָבוֹא (עיין זוהר בהעלותך קנ''ב:) וְאֲזַי כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה הַתּוֹרָה הַזּאת דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה אֲזַי יִהְיֶה הַשָּׁלוֹם נִפְלָא בָּעוֹלָם כמו שכתוב (יְשַׁעְיָה י''א) : ''וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי וְכוּ, לא יָרֵעוּ וְלא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'' כִּי אֲזַי יִתְגַּלֶּה הָאַהֲבָה שֶׁבְּדַעְתּוֹ ה'." (ליקוטי מוהר"ן לג).

"דֶּרֶך לוּז, נִכְנָסִין לְבֵית אֵל"

נמשיך בדברי רבנו: "וְאַחַר כָּך נִכְנָסִין לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת: יַעֲקב קְרָאוֹ בֵּית אֵל (פְּסָחִים פח) וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ''י (שׁוֹפְטִים א), שֶׁדֶּרֶך לוּז, נִכְנָסִין לְבֵית אֵל"

בשיעור בבית משפחת סלמה שמסר מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א,  בבני ברק (פרשת דברים, ז' בחודש אב תשע"ח) אמר: "וְלָכֵן כָּתוּב שדֶּרֶךְ לוּז נִכְנָסִים לְבֵית אֵל, "וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (בראשית כח, יט), זֶה חִדּוּשׁ שֶׁל רַבֵּינוּ, שֶׁדֶּרֶךְ לוּז נִכְנָסִים לְבֵית אֵל, כלומר: שֶׁדֶּרֶךְ לֵאָה זוכים לְרָחֵל, לוּז זֶה לֵאָה וּבֵית אֵל זֶה רָחֵל.

"וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל" (שופטים ד, ה), בֵּית אֵל זֶה רָחֵל וְרָמָה זֶה לֵאָה, דְּבוֹרָה הָיְתָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל." ובשיעורים נוספים הזכיר מורינו הרב ברלנד שליט"א את סוד דברי רבנו לפי מדרש התנאים (מדרש משלי ט״ו: ו׳) "אמר רבי יצחק בר אלעזר: מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענוה סנדל לעקבה: עטרה לראשה - שנאמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה'" סנדל לעקבה - שנאמר (משלי כב ד): "עקב ענוה יראת ה'". לכך נאמר: "יראת ה' מוסר חכמה"." אמר הרב, שהסוליה של לאה מלבישה על הכתר של רחל.

על זה אומר רבנו בתורה פ"ה, "וְזֶהוּ (יְשַׁעְיָה מ) :''נַחֲמוּ נַחֲמוּ'' גִּימַטְרִיָּא קָדְקד שֶׁהוּא בְּחִינַת ערֶף, שֶׁעַל יָדָהּ נִכְנָסִין לְבֵית אֵל..".

מסביר רבנו שדרך הדעת שנמצאת בעורף של לאה נכנסים לבית אל, שהיא רחל, האמונה השלימה, ושתחיית המתים והגאולה יהיו ע"י עצם הלוז, ועל זה אור מורינו הרב, "הַקָּדְקֹד זֶה עֶצֶם לוּז, זֶה הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִים לֶאֱכוֹל מְלַוֶּה מַלְכָּהּ כְּדֵי שֶׁהָעֶצֶם הַזֹּאת תָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, כִּי הָעֶצֶם הַזֹּאת נֶהֱנֵית רַק מִמְּלַוֶּה מַלְכָּהּ, כָל אָדָם צָרִיךְ לֶאֱכוֹל כַזַּיִת וְלִשְׁתּוֹת טִפָּה מִבְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם, עַל יְדֵי בְּחִינַת לֵאָה זוֹכִים לִתְחִיַּת הַמֵּתִים."

יעקב חשב שהוא מתחתן עם רחל - שורש הצרות בישראל

ידוע הסיפור על לבן שמרמה את יעקב ובמקום לחתן אותו עם רחל ביתו הקטנה, הוא מחליף ומחתן אותו עם לאה (בראשית פרשת ויצא). יעקב אבינו לא ידע כי לבן רימה אותו והיה בטוח שהתחתן עם רחל כמובטח. מוסיף רבנו (שם פ"ה), "וּבִשְׁבִיל שֶׁכָּל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל יַעֲקב הָיָה בִּשְׁבִיל רָחֵל נֶאֱמַר בִּבְנֵי רָחֵל, דְּהַיְנוּ יוֹסֵף ''וּלְקָדְקד נְזִיר אֶחָיו'' (בְּרֵאשִׁית מ''ט) וּבְבִנְיָמִין כְּתִיב (דְּבָרִים ל''ג) ''וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן'' רֶמֶז, שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת לֵאָה שֶׁהִיא רִאשׁוֹנָה יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינַת רָחֵל קָדְקד וּכְתֵפָיו זֶה בְּחִינַת לוּז."

וכאן תלוי כל שורש הבלבול וההסתרה לגבי הצדיק האמת, השליח של הש"י לקרב את כלל עם ישראל לשורשם. אומר הזוהר הקדוש (ויחי רכ"ב ע"ב, אנו מביאים את הלשון המתורגם עם נגיעות מפירוש המתוק מדבש): "באותו הלילה שנכנסה לאה אצל יעקב ונתנה לו את הסימנים שקבע עם רחל, הם קיימו את המצווה, ולמעשה ביצירת ראובן יעקב חשב על לאה שהיא רחל."

ממשיך הזוהר הקדוש בדברים מזעזעים שממש פלא כי העולם גועש, אבל לא שמים על לב על מה מתעורר הזעם: "אבל הקב"ה שהוא מגלה עמוקות ונסתרות ויודע מה יש בחושך, העלה והעביר אותו רצון של יעקב למקומו - והבכורה של ראובן ניתנה ליוסף, "וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר-יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַבְּכוֹר--וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף", (דברי הימים א פרק ה', פס' א')." כי באמת לא מובן, הרי בעורף ובין הכתפיים של לאה נמצאים יוסף ובנימין שהם בני רחל, ולפי ספרי הקבלה ידוע שלמעשה זה המקום של בני לאה. אומר על זה מורינו הרב ברלנד שליט"א:

""חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" (קהלת ח, א), אִם אָדָם רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לַבְּחִינָה שֶׁל רָחֵל, מִקֹּדֶם הוּא צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לַבְּחִינָה שֶׁל לֵאָה, וְדֶּרֶךְ לֵאָה הוּא מַגִּיעַ לְרָחֵל – דֶּרֶךְ לוּז הוּא נִכְנַס לְבֵית אֵל. כָּל הַפֵּרוּשִׁים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּינוּ זֶה כָּל הָעֵץ חַיִּים, הָפוּךְ מִמַּה שֶׁתָּמִיד אוֹמְרִים, כִּי בִּשְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת הוֹפְכִים אֶת הַסֵּדֶר וְזוֹכִים שְלֵאָה תִּכָּנֵס עַד לְרָחֵל."

למה דווקא יוסף הצדיק מקבל את הבכורה?

"שואל הזוהר הקדוש (שם), "מה לה לבכורה עם יוסף? הניחה שניטלה מראובן מפני שחילל יצועי אביו, אבל למה נתנה דווקא ליוסף ולא לאחד משאר השבטים?!" ומיד מסביר הזוהר, "מפני שהמצווה הראשונה של יעקב הייתה ראויה לרחל, לכן את הבכורה של ראובן (בכור לאה) ירש יוסף (בכור רחל)."

וידוע שמה שהושרש בשורש הרוחני, הולך ומלווה את עם ישראל עד שיתקנו זאת ויזכו לגאולה השלימה, הרי מיעקב יצאו 12 השבטים ומשם כללות ישראל, ומה שקרה איתם הולך ומלווה את צאצאיו. והאחים, שהם אבותינו הקדושים, שלא הבינו שבאמת הבכורה היא של יוסף הצדיק, "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת", הם הורישו לדורות הבאים את החובה למצוא את יוסף ולהמליך אותו. וכמו שרואים שבכול דור הבירור הופך יותר ויותר קשה, ומציאת יוסף של הדור נעלמת עוד ועוד, עד שהגענו למציאות לא נתפסת שיהודים עם זקן ופאות הולכים ומוסרים את יוסף לרשויות - על לא עוול בכפו.

דרך לאה נכנסים לרחל

מהי כוונתו של מורינו הרב ברלנד בדבריו, "דברי רבנו הם הפירוש לעץ חיים והפוך ממה שתמיד אומרים?"

כי, לפי ספרי החסידות והקבלה מפורש שסדר עבודת ה' של האדם היא, בתחילה אדם נכנס ומתחזק במדרגות האמונה, אח"כ הוא מגיע לדעת השלימה. אנחנו נצרכים לאמונה בדבר שאינו מול עינינו ואנחנו לא יודעים אותו בידיעה, רק מאמינים שהוא קיים. אם זוכים להתחזק, להזדכך ולעבור את כל ניסיונות האמונה, נכנסים לשערי הדעת, רואים את ה' עין בעין (כלשון מורינו הרב שליט"א). אולם רבנו מסביר שהסדר הוא הפוך, בכדי להגיע לאמונה השלימה (לרחל) במציאות ה' יתברך, שאין עוד מלבדו ושהוא יתברך שמו פועל את הכול, צריך לזכות לדעת השלימה (וּלְקָדְקד נְזִיר אֶחָיו) - הדעת של פנימיות התורה, תורת רבנו "אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה דַּעֲתִידָא לְאִתְגַּלְיָא לֶעָתִיד לָבוֹא". ויוסף שנמצא בעורף לאה, עצם הלוז, עליו כול המחלוקת והמריבה, מכיוון שהס"א עם כל חיילותיו יודעים שברגע שעם ישראל יבוא לקבל את הדעת של הצדיק, מיד תגיע הגאולה. כמו שאמר רבנו הקדוש:  ביני ובין משיח אין שום הבדל רק שלמשיח ישמעו ויצייתו, אך לי עדיין לא שומעים (חיי מוהר"ן רס"ו). ובאמת זו התשובה לשאלה שמטרידה רבים, כי ידוע שגם לפני שמורינו הרב ברלנד התקרב לברסלב היו בחסידות עובדי ה' שלמים וקדושים, אז למה דווקא עם התקרבות מורינו הרב ברלנד התחילו להבות אש? הרבה התחילו להרים גבה ולשאול למה דווקא מישהו שלא מגיע מתוככי חסידות ברסלב מחזיר בתשובה אלפים וסוחף את העולם אחריו.

"וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ"

הרה"ג הרב אהרון שטרן שליט"א ראש מוסדות זיו יהודה, בנו של המקובל הרב דוד חיים שטרן מבני ברק שליט"א ,היה מהראשונים שמחוץ לרבני ברסלב שזעק על הקשר לצרות שפוקדות את עם ישראל ולמאסר הרב ברלנד. "אומרים חז"ל שיש דברים שעליהם נחתם הדין, כאשר באו ולקחו את הרב ברלנד והכניסו אותו לכלא – זו הצעקה שעלתה עד השמיים. כל הרעש הגדול הזה הוא בגלל שאותה צדיק (הרב אליעזר ברלנד שליט"א) נמק בכלא בבידוד – הקב"ה כועס. יכולים לומר עליי שאני מוזר", המשיך הרב שטרן, "אבל גם על משיח צדקנו נאמר, "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, וּבַפֹּשְׁעִ֖ים נִמְנָ֑ה, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ" (מ"ג ישעיהו נג ג), אבל – (וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו) "וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ" (שם שם ה). צריכים לזעוק להשם אולי ייקח ממנו את הגזרה הקשה הזו, אבל צריך לפעול, צריך לפעול – אם לא יוציאו את הרב ברלנד מהכלא עם ישראל בבעיה גדולה מאוד, חו"ש זה יכול להחריף וללכת. אני לא רוצה לומר דברים שלא לפתוח פה לשטן ח"ו, אבל בידנו הדבר, אנחנו יכולים להציל את עם ישראל כעת ועכשיו. אע"פ שהדברים יכולים להישמע מוזרים, אבל תדעו לכם שאני אומר לכם דברי אמת - הרב ברלנד נמק בכלא ועם ישראל נמק עם הקורונה הזו." עד כאן דברי הרב אהרן שטרן שליט"א."

מכירת הצדיק מעוררת את דיני הגלות

ואיזה גזירה הייתה יותר קשה לישראל מגזירת גלות מצרים, עליה כתוב, " יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו יג). ולמרות שזרעו של אברהם התחייב בגלות 400 השנה הקשה, בעבדות ושיעבוד, אומר הזוהר הקדוש דבר נורא (וישב קפג ע"א): "ואעפ"י שנגזרה גזרת הגלות בברית בין הבתרים.., נתקנאו בו אחיו וישנאו אותו, ולולא זה הייתה הגזרה מתקיימת בנקלכמו שנתקיימה עד עתה מלידת יצחק, שמאותו העת נכנסו בכלל הגלות, אבל שנאת האחים ליוסף גרמה לירדת יעקב והשכינה לתוקף הגלות אע"פ פירוש המתוק מדבש שם). מסביר הזוהר הקדוש שמכירת הצדיק בבחינת יוסף מעוררת את דיני הגלות, ממלא, קבלת הצדיק ומציאתו מעוררת את אור הגאולה.

"ידינו לא שפכו דם מגיפה זו"

מיד עם מאסרו של הרב ברלנד שליט"א התגלה חולה הקורונה הראשון בישראל. הרה"ג הרב משה ברנדסדורפר שליט"א גאב"ד היכל הוראה שהביט מהצד על מסע הרדיפה הנורא אחרי הגה"צ ברלנד שליט"א, והבין על מה הגיעה אלינו הרעה, שלח פסק הלכה אל ועדת הרבנים לענייני תקשורת בעניין קווי הרדיפה בזה הלשון: "ידוע הוא לכל שעם ישראל זקוקים לרחמי שמים מרובים כעת בהתפשטות המגפה הנוראה מחלת הקורונה המכלה נפשות רבות מישראל ה"י. ע"כ באתי בזה למסור את דין בתורה הברורה – שע"פ הלכה מחויבים הינכם לפעול ולעצור את המגיפה ע"י סגירה וחסימה מיידית של כל הקווים הלקויים בעוון לשון הרע ורכילות וכו', ובפרט קו אחד הנקרא במסווה – "קו ברסלב", המשודר ע"י כמה יחידים צעירים ובעלי מחלוקת, המטילים אימה על הרבנים. ויעזור השי"ת שבזכות זה שתסירו מכשול זה המתקיים תחת ידכם – יסיר ה' חרון אפו, וירחם על בני עמו המתפתלים תחת יסורים ומיתות רחמנא ליצלן, וינצלו בני ישראל מגזירה קשה זו ויחוש השי"ת עלינו גאולה בב"א."

האדמו"ר מתולדות - "מתעורר זמן הגאולה והס"א מעוררת מחלוקת בכדי לקלקל"

רבים התעוררו והבינו את הקשר בין הייסורים שעוברים על ישראל לבין הרדיפה אחרי הרב ברלנד שליט"א. הרב שליט"א, שיאריך ימים בבריאות וימשיך לקרב את הגאולה, מתקרב לגיל 84 וסובל ממחלות לא פשוטות, עם זאת הרדיפה המשיכה, וכן הייסורים בישראל. הרב מוטה פראנק, מגדולי משפיעי ברסלב כיום, סיפר בלב נשבר: "אמר לי הרב משה בראנדסופר גאב"ד היכל הוראה, מה קורה לכם בברסלב אתם כאלה עיוורים. היה בלגן עם הקורונה אמרו: זה לא קשור אלינו, זה בלגן שבכל העולם, אבל הקורונה הרי הגיעה בדיוק שגרמתם שר' לייזר ברלנד ילך לכלא. לא קשור אלינו. הקב"ה בא ואומר לכם: עכשיו אני אראה לכם עוד יותר קרוב. לא רק שהוא לקח לכם כמה נשמות, כמה אנשים חשובים, הרב כרמל.., ניסה לעורר אתכם, אתם לא קולטים? טוב, אני אסגור לכם את אומן. עכשיו אתם קולטים שזה בשבילכם? הוא שאל אותי, מה הם לא קולטים?" "הוא אמר לי שהוא דיבר עם הרבי מתולדות אברהם יצחק. הוא שאל את האדמו"ר מה קורה בעולם? ענה הרבי מאברהם יצחק: מתעורר זמן הגאולה, וכמו שהגלות הייתה בגלל שנאת חינם, הסטרא אחרא מעוררת עכשיו שנאת חינם בכדי לקלקל את הגאולה. הרב ברנדסדורפר שאל אותו אם יש היום יותר שנאת חינם מפעם? ענה האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק: כן, ואני אתן לך 2 דוגמאות, הסיפור של הרב שטיינמן, והסיפור של הרב ברלנד."

"וְזֶהוּ שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם שֶׁבֵּין הַמְּצָרִים וּכְנֶגְדּוֹ בְּאִילַן לוּז בִּשְׁבִיל זֶה נוֹהֲגִין לֶאֱכל בֵּיצָה בַּסְּעֻדָּה הַמַּפֶסֶקֶת בְּתִשְׁעָה בְּאָב כִּי הַבֵּיצָה נִגְמֶרֶת בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּכוֹרוֹת ח) (עין תוספות שם). תַּרְנְגלֶת מוֹלֶדֶת לְעֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְכוּ, וּכְנֶגְדּוֹ בְּאִילַן לוּז וְזֶהוּ הָעֶצֶם לוּז שֶׁיֵּשׁ בְּערֶף אָדָם, שֶׁיִּשָּׁאֵר אַחַר כִּלְיוֹן הַגּוּף וּמִמֶּנּוּ יִתְחַדֵּשׁ בִּנְיַן הַגּוּף בִּשְׁעַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים (המשך תורה פ"ה בליקוטי מוהר"ן)."

אומר רבנו שהביצה שנוצרת במשך שלושת השבועות של ימי בין המצרים בהם עם ישראל אבל על הגלות המרה, מקבילים לעצם הלוז ואור הגאולה. רבי נתן מסביר את הקשר בין הביצה שמרמזת על האבלות לבין, כביכול, ההפך הגמור, עצם הלוז, אור הדעת. (ליקוטי הלכות יורה דעה ביצים ה' א') "אֲבָל גַּם כְּשֶׁמִּתְאַבְּלִין וּמְמָרְרִין עַל הַצַּעַר וְהַחֻרְבָּן וְהָעִקָּר עַל שֶׁאָנוּ רְחוֹקִים כָּל כָּךְ בְּגָלוּתֵנוּ מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. גַּם אָז אָסוּר לִשָּׁאֵר בָּזֶה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק לְנַחֵם אֶת עַצְמֵנוּ בְּכָל פַּעַם בְּגֹדֶל הַתִּקְוָה שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְאַחֲרִית טוֹב לָצֵאת מֵהַגָּלוּת מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, כִּי חַסְדֵי ה' לֹא תָמְנוּ". ר' נתן מסביר שגם בגלות אנחנו לא מתייאשים ודווקא אז פועלים תיקונים גדולים ע"י ההתחזקות בכול מה שעובר עלינו. וזה אור הדעת, הדעת והתורה של הצדיק שנמצא בעצם הלוז, (נחמו נחמו 208, קדקד 208).

צדיק האמת עומד מול כל הצדיקים ומעכב את הגאולה

אבל, צריך להתבונן בדברי ר' נתן ולהבין מאוד את עומק משמעות הדברים. המשנה במסכת ביצה פותחת במחלוקת בית שמאי ובית הלל לגבי ביצה שנולדה ביום טוב: "בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵּאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵּאָכֵל." וידוע שמלבד מקומות ספורים בש"ס בהן מקלים בית שמאי, בכול שאר המחלוקות הם מחמירים. ובכלל אם נעיין בהמשך סוגיית הגמ' נראה שקשה לגמרא על כך שבית שמאי הם המקלים כאן, וזו גם פליאה. אך, אם מתבוננים במחלוקת לפי דברי רבנו הקדוש ובפנמיות התורה, מבינים שבאמת בית שמאי אינם המקלים, ונסביר. אומר ר' נתן (שם): "יֵשׁ נְפָשׁוֹת חֲלוּשׁוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת בֵּיצִים שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, "וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים". (כַּמּוּבָן בַּתִּקּוּנִים, דַּף ב), שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַנְּפָשׁוֹת הַחֲלוּשׁוֹת הָרְחוֹקִים מֵאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁעֲלֵיהֶם כָּל מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שֶׁהוּא תֹּקֶף הַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּבְחִינַת וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ סוֹד שִׁלּוּחַ הַקֵּן, שֶׁעִקַּר אֲרִיכוּת הַגָּלוּת בִּשְׁבִילָם כְּדֵי לְתַקֵּן אוֹתָם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַגָּלוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתִּקּוּנִים, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח, תְּרֵין תְּרוּכִין, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת בִּשְׁבִילָם."

המשיח רובץ על נשמות ישראל

כי ידוע שההיכל בו שוכן המשיח נקרא היכל קן ציפור, והציפור, המשיח, רובץ על בנים, על הביצים, שהם נשמות ישראל החלושות שנבלעו תחת שיני הקליפה. והנה מגיע סוף האלף השישי וזמן הגאולה ואם יתקיימו דברי בית שמאי והביצה תאכל טרם זמנה, הנשמות הללו לא ייקחו, חו"ש, חלק בגאולה. לכן נלחם הצדיק הרחמן בבחינת הלל כנגד התגלות משיח בדין. כמו שאמר מורינו הרב ברלנד שליט"א (פירוש למגילת רות): "וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה'"(רות ג יג). אנכי אגאלך הכוונה לאנכי ה' אלהיך, שרק "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" יכול לגאלך, אבל בתנאי של "שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" שתמתיני בסבלנות לגאולה הנקראת בקר ולא תדחקי את השעה חו"ש. כי, הגאולה חייבת בשעתה ברחמים, ולא להקדים אותה אפילו רגע ושנייה. כי אם דוחקים את השעה, השעה דוחקת, כי הגאולה יכולה לבוא בשעה זו, אבל עם דינים קשים ומיתות אכזריות ונהרי דם שילכו בכל העולם. כי מלחמת גוג ומגוג תהיה בחשוון מזל עקרב, ולכן אמר רחבעם לעם שלו אם אתם רוצים להיגאל בחודש חשוון שמזלו עקרב, שרמז לישראל שאם תדחקו את השעה הגאולה תהיה ע"י עקרבים. לכן הצדיק מעכב את הגאולה שיהיה הכל ברחמים, כמו שנאמר "וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ" (ישעיהו נד ז), ואנו אומרים בכל שמונה עשרה ושמונה עשרה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים"."

ומכאן מובן קושיית הגמרא, כי החומרה היא דווקא כדברי בית שמאי שאומרים לאכול את הביצה עכשיו, בזמן הלילה, בחינת דחיקת השעה. אבל, בית הלל מבינים שזה אומנם מאוד קשה להמתין עם הגאולה, כי הרי עם ישראל סובל ייסורים רבים. אבל, הצדיק האמת גם מבין שגאולה שתבוא לפני זמנה תהיה מלווה, חו"ש, בנהרות של דם. לכן לוקח על עצמו הצדיק עוד ועוד ייסורים בכוח בלתי אנושי (לכול המבין במקצת באיזה מצב הרב ברלנד הכניס את עצמו עבורנו).

וזה שמסיים רבנו (ליקוטי מוהר"ן פ"ה): "וְזֶהוּ עִקָּר נֶחָמוֹתֵינוּ בְּחִינַת נַחֲמוּ נַחֲמוּ כַּנַּ''ל כִּי עַל הַגּוּף נֶאֱמַר (רוּת ג) : ''שִׁכְבִי עַד הַבּקֶר'', שֶׁהוּא עֵת הַתְּחִיָּה וְהִנֵּה בַבּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה (בְּרֵאשִׁית כ''ט) הַיְנוּ עֶצֶם לוּז הַנַּ''ל, שֶׁעַל יָדָהּ נִתְבַּנֶּה הַגּוּף."