סוד בקיעת הרקיעים: כוחה של הצעקה מלב נשבר

שיעור מס' 2 | יום ה' פר' קדושים, כ"ז ניסן תשנ"ה - שיעור בוקר בישיבה

היסוד הראשון בעבודת ה' הוא תחושת השפלות והידיעה שהאדם הוא 'הגרוע מכולם'. מתוך עמדה זו של 'עני בפתח', בוקעת התפילה את כל הרקיעים ומגיעה למקום שאפילו תפילתם של משה רבנו ודוד המלך לא מגיעה.

היסוד הראשון: להרגיש הגרוע מכולם

היסוד הראשון של רבינו הקדוש, היסוד של חסיד ברסלב, הוא שהאדם יאמין באמונה שלמה שהוא הגרוע ביותר בעולם. כמו שאמרו חז"ל על הר תבור, כך האדם צריך למדוד את עצמו ולדעת שכמה שהוא עושה חשבונות – הוא עדיין גרוע מכל הצדיקים. יש אדמו"רים, יש צדיקים ששומרים שבת, מניחים תפילין, עושים התבודדות ובוכים לה' בתפילות שלהם ומורידים דמעות כמים. אדם צריך להאמין שהם כולם גדולים וצדיקים ממנו.

אך לא די בזה. רבינו מלמד שצריך להאמין שאתה פחות גם מהבינונים. ואולי תאמר "אני לפחות טוב מהרשעים"? גם זה לא. האדם צריך לדעת שהוא גרוע מכולם. רבי נתן כותב בהלכות ערלה (הלכה ד'-ה'), שכל זמן שיש לאדם איזשהו הרהור שהוא שווה משהו, כל העבודה שלו לא שווה כלום. אם אדם לא עושה את החשבון האמיתי שהוא גרוע מכל אחד, הוא תמיד יחזור לגאווה הראשונה ויחשוב שהוא חשוב מכולם.

זוהי הסגולה של ירושלים, עליה נאמר "וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ יְרוּשָׁלָ‍ִם". ככל שהאדם עובד יותר את ה', הוא רק רואה יותר את השפלות שלו. אם אדם לא מרגיש שפלות, אם הוא לא מרגיש שהוא קטן בעיניו למטה מדרגתו, הכל חוזר בחזרה. פתאום נמצא אותו עם מחשבות של "אני הכי חשוב, אני הכי צדיק".

הסכנה שבגאווה דקדושה

רבי נתן מסביר שאדם צריך לדעת שהוא גרוע אפילו מהאפיקורסים. מדוע? כי כתוב שמשיח יתחיל קודם כל עם האפיקורסים, והם ירוצו אחריו מיד. דווקא עם ה"חסידים" עלולה להיות בעיה – הם יגידו: "אתה לא הרבי שלי, אתה לא הבן של הרבי שלי, איך אתה יכול להיות משיח?". עד שהקושיות שלהם ייפתרו, יעברו כמה שנים.

לעומת זאת, האפיקורסים שאין להם רבי, ברגע אחד יאמינו במשיח. בשנייה אחת מדברים עם אפיקורס והוא חוזר בתשובה. לכן, עד שאדם לא מאמין שהוא גרוע מכולם, הוא עלול לפספס את העיקר. אם יש לאדם איזה הרהור שהוא יותר טוב ממישהו במניין – התפילה שלו כבר לא עולה. דוד המלך אומר: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב". אם אתה חושב שאתה יותר טוב ממישהו, התפילה שלך לא רק שלא עולה, היא יורדת לשאול תחתיות.

לעמוד כעני בפתח

ההכנה האמיתית לתפילה היא לבוא בדרך תחנונים, "כְּרָשׁ". כמו עני בפתח שדופק בדלת ולא יודע אם יתנו לו פרוטה, או אולי יתנו לו סטירה ויזרקו אותו מכל המדרגות. כך אדם צריך לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא. מי אמר שיקבלו את התפילה שלי? אולי יזרקו אותה? אולי בכלל יזרקו אותי?

רבי אליהו לאפיאן היה אומר: "תפסיקו עם התנועות האלה של אגרופים כלפי שמיים". אנחנו לא מתאגרפים עם הקדוש ברוך הוא. אנחנו מתפללים: "ריבונו של עולם, תרחם עלי, תעזור לי, אני עני". יהושע בן נון היה מתפלל כך. כשיש רשעים צריך להרים ידיים בתפילה, אבל לא מתוך תביעה וכוח, אלא כעני בפתח. אדם צריך לקחת לעצמו עבודה, לעמוד שבועיים ולהתבודד על הנקודה הזו: לעמוד כרש, כעני הדופק בדלת.

מעלתה העצומה של תפילה לעני

הזוהר הקדוש (פרשת בלק, דף קצ"ה) מגלה סוד נורא. יש שלוש תפילות: תפילה למשה, תפילה לדוד, ותפילה לעני.

"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ"

הזוהר שואל: איזו תפילה חשובה יותר? ועונה: תפילה לעני היא החשובה מכולן. היא מקדימה את תפילת משה ואת תפילת דוד. מדוע? כי העני הוא שבור לב. כולם בזים לו, אומרים שאין לו שכל, אין לו פרנסה, והוא בא לפני ה' בשברון לב גמור.

הפסוק אומר "כִּי יַעֲטֹף" – תפילת העני עוטפת את כל התפילות האחרות. היא בוקעת את כל הרקיעים. שום תפילה לא יכולה להיכנס לפני התפילה שלו. אפילו תפילת משה, שהייתה כחרב פיפיות וחתכה את כל הרקיעים, צריכה לחכות לתפילת העני. כל התפילות בעולם ממתינות עד שיבוא אותו עני, אותו לב נשבר, ויפתח את השערים.

"אני והוא בלחודנא"

מהי תפילת העני? זהו אדם ששופך את ליבו וכביכול "מתקוטט" עם הקב"ה מתוך כאב. הוא שואל: "ריבונו של עולם, למה גורלי מר מכולם? למה לילדים שלי אין נעליים והם הולכים עם סוליות קרועות? למה אין לי כסף לקנות להם תיק לבית הספר וכולם צוחקים עליהם?".

הוא לא מדבר חלילה מתוך כפירה, אלא מתוך כאב לב עצום. והקדוש ברוך הוא אומר: "רק את זה אני רוצה לשמוע. לא את שירת המלאכים, לא את הצדיקים, אלא את השיחה הכואבת של העני הזה".

בתפילה הזו אין מחיצות. הקב"ה מסלק את כל בית הדין של מעלה, את כל המלאכים ואת כל הפקידים. בדרך כלל, תפילה צריכה לעבור דרך "יעלה ויבוא ויגיע ויראה...", לעבור דרך פקידים והיכלות. אבל בתפילה לעני, הקב"ה אומר: אני לא רוצה שום מלאך שישמע את התרעומות שלו. "אני והוא בלחודנא" – אני והוא לבדנו.

הקב"ה מתייחד עם התפילות של שבורי הלב. המלאכים שואלים "איפה הקב"ה?", והוא נמצא בחדר מיוחד, מקשיב לבכיות של היהודי הפשוט שמרגיש רחוק ושבור. כשה' לוקח לאדם את השכל ואת הרצון, והאדם עושה מזה תפילה בלב נשבר – הוא מעלה איתו את כל העולם כולו.

---
חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 2
חלק הבא ←
כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4