סוד המעיין הנסתר: השכינה לעולם אינה בגלות בשבת

שיעור מס' 25 | שיעור א' - בוקר יום ג', פר' פנחס י"ג תמוז תשנ"ה בישיבה

מתוך תופת צעדת המוות מאושוויץ, מתגלה נס של מים חיים הבוקעים מתוך הרפש. דרך מאורע מצמרר זה, מתבארת מעלתה העצומה של שבת חזון, בה השכינה יוצאת מן הגלות ורוקדת בגן עדן, אפילו במצבים החשוכים ביותר.

צעדת המוות והצמא הנורא

לאחר השריפה הגדולה באושוויץ ובטרבלינקה, הוציאו את שארית הפליטה לצעדת מוות. לאורך כל הדרך לא נתנו להם טיפת מים לשתות. אנשים התחילו להתעלף מצמא, ומי שהתעלף – הנאצים היו דורסים אותו באופנועים ויורים בו. יצאו לדרך חמשת אלפים איש, וכך בכל פעם נשרו עוד עשרה ועוד עשרה.

האכזריות הייתה בלתי נתפסת. פעם אחת הגיעו ליד נהר, והרשעים אמרו להם לנוח על שפתו, בידיעה שאנשים יקפצו למים מרוב צמא. מי שקפץ – מיד ירו בו, ובתור לעג אמרו לנותרים בחיים: "אתם יודעים למה ירינו בהם? פחדנו שיטבעו, אנחנו שומרים עליכם". כדי להגביר את העינוי, נתנו להם לאכול דברים מלוחים, עד שהצמא בער בהם ואנשים היו מתעלפים. מי שהתעלף – נהרג מיד.

מים חיים מתוך הרפש

מרוב צמא, אנשים התחילו ללקק רפש מהארץ ולמצוץ את הלחלוחית מהבגדים, וכתוצאה מכך קיבלו הרעלות. פעם אחת נתנו להם לנוח בשדה מלא רפש, והם נשכבו בתוכו. אז קם אחד מהם והזהיר את כולם: "שאף אחד לא ימצוץ שום טיפת מים! המים כאן רקובים ומורעלים. אפילו אם אתה הולך למות – אל תכניס לפיך שום טיפה!"

כאשר ירד החושך ושומרי ה-אס.אס נרדמו סביבם, אמר להם אותו יהודי: "עכשיו תתחילו לחפור". הם התחילו לחפור ולהוציא את הרפש, עשרה סנטימטרים ועוד עשרה סנטימטרים. פתאום התגלה מעיין. הוא הורה להם להמשיך לחפור לעומק של שלושים וארבעים סנטימטרים, ולפתע פרץ החוצה זרם אדיר של מים חיים. תמיד צריך לדעת: היכן שיש רפש וביצה, אם חופרים לעומק – אפשר למצוא מים טהורים.

נס ההצלה מול קני הרובים

מאות האנשים שנותרו בחיים התחילו לשתות בהתרגשות. המים זינקו לגובה רב. לפתע, מרוב ההמולה, התעורר אחד משומרי ה-אס.אס. הוא ראה את המים המזנקים והעיר את שאר השומרים. הם כיוונו את הרובים כדי לחסל את כולם על כך שהם שותים ללא רשות, ועל ה"גזל" של אדמת פולין וגרמניה.

אך אז התרחש נס גלוי: פתאום נפלה על הרשעים בושה נוראה. למרות שתמיד היו יורים במי ששתה מים בדרך, הפעם הם העלימו עין, הסתובבו והמשיכו לישון. היהודים שתו מים עד הבוקר, ובבוקר המשיכו בדרכם.

שבת חזון: השכינה יוצאת במחולות

את הסיפור הזה סיפר אותו יהודי בדרשה בשבת חזון. הוא הביא את דברי ה'אפטער רב' (האוהב ישראל מאפטא), שגילה סוד עצום על מהותה של שבת זו:

"שבת חזון היא השבת הגדולה ביותר בשנה. בפרט כאשר תשעה באב חל בשבת, אז בית המקדש ממש בנוי. שבת כולה היא שירים ומחולות, כפי שכתוב שהקדוש ברוך הוא יוצא לחולל בגן עדן עם הצדיקים."

במהלך כל השבוע השכינה נמצאת בגלות, אך כשמגיעה שבת קודש – השכינה מחוללת בגן עדן. הקדוש ברוך הוא והשכינה יוצאים במחולות, וכעת גם אנחנו צריכים לצאת מהגלות שלנו. אפילו אם אנחנו שבורים ורצוצים, אפילו כשנשארנו מתי מעט אחרי שהרגו את חברינו מול העיניים במיתות משונות – השכינה אף פעם לא בגלות בשבת קודש!

בין אם זה באושוויץ ובין אם זה בצעדת המוות לדכאו, בשבת קודש השכינה רוקדת ואינה שייכת לכל החורבן שקורה כאן למטה. לכן, כולנו צריכים להתעלות. בשבת קודש אין שום גלות לשכינה, כל העולמות ששים ורוקדים, והקדוש ברוך הוא בעצמו מחולל עם הצדיקים. על אחת כמה וכמה שאנחנו צריכים למלא את השבת בשירים, מחולות וריקודים. ה' יעזור שבזכות הריקודים והשירים תבוא הגאולה במהרה בימינו, אמן.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 25

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2