עומק ההשגחה בשידוכים וסוד השמחה בבית היהודי

שיעור מס' 34 | בוקר יום שלישי פר' מסעי כז' תמוז בשנ"ה בישיבה.
השגחת השם מלווה את האדם בכל צעד, ובמיוחד בבניין הבית היהודי ובמציאת הזיווג. מאמר זה מבאר את כוחה של הבת קול המכרזת על השידוכים בכל יום, את החשיבות העצומה של השמחה באשת הנעורים, וכיצד השמחה וההודיה להשם הם המגן הגדול ביותר מפני היצר הרע.
מיטת יעקב השלמה
כתוב שיעקב אבינו ירד לארץ מצרים כאשר כל בניו והשבטים כבר היו נשואים. המדרש הגדול אומר על הפסוק:
"אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ"
שלכל אחד מהיורדים למצרים כבר היה בית, ואפילו התינוקות היו נשואים. כיצד ייתכן הדבר? יעקב אבינו הכין כלות אפילו לתינוקות שעוד לא גדלו, כמו חצרון וחמול שנולדו מפרץ. ההלכה מאפשרת לאב לקבל קידושין עבור ילדיו הקטנים, ויעקב דאג לכך שאף אחד לא ירד למצרים מבלי שהוא נשוי.
המטרה הייתה להמשיך מחשבה טהורה ושלמה. כל שבעים הנפש שירדו למצרים היו נשואים, וכך זכה יעקב ל"מיטה שלמה" – ילדים ללא חטא, כולם הולכים בדרך ישרה, בעלי תשובה, קדושים וטהורים.
סוד אריכות הימים וברכת הבעל שם טוב
יעקב אבינו חי עד גיל מאה ארבעים ושבע שנים. בעניין של אריכות ימים ושיבה טובה, ידוע סיפור נפלא מתלמיד של הבעל שם טוב הקדוש. פעם אחת התארח אותו תלמיד בשבת אצל יהודי, והבחין בתופעה פלאית: בבית היו שני זקנים, אך הזקן שנראה צעיר יותר צעק וגער בזקן שנראה מבוגר וחולה ממנו. הוא אמר לו: "למה אתה משתעל? למה אתה גונח כל היום? אל תתפנק ואל תעשה את עצמך ככה!".
במוצאי שבת, פנה האורח לזקן הצעיר ואמר לו: "כיבדתם אותי יפה, נתתם לי לאכול ולשתות, אך דבר אחד איני מבין – איפה דרך הארץ וכיבוד אב ואם שלך? מדוע אתה, הצעיר, צועק על הזקן המבוגר שסובל מכאבים?".
השיב לו הזקן הצעיר: "תסלח לי, אבל אני האבא והוא הבן שלי! אני מבוגר ממנו בשלושים שנה". לשמע פליאתו של האורח, הסביר האב: "בעברי הייתי השמש של הבעל שם טוב. פעם אחת, כשניקיתי את חדרו, ראיתי את נעלי הבית שלו מונחות באמצע החדר. מרוב פחד ויראת הרוממות, לא העזתי לגעת בהן אפילו כחוט השערה, וטאטאתי רק מסביב. כשחזר הבעש"ט ושאל אם נגעתי בנעליו, השבתי בשלילה. באותו רגע הוא בירך אותי: 'אני מברך אותך שתהיה לך שיבה טובה, שתהיה זקן, בריא וחזק'. בזכות ברכתו של הבעל שם טוב, אני נראה צעיר מבני בשלושים שנה!".
הבת קול המכרזת על השידוכים
מכאן אנו למדים על כוחה של השגחה עליונה, שמתבטאת באופן המובהק ביותר בעניין השידוכים. הגמרא במסכת סנהדרין אומרת שארבעים יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ומכרזת: "בת פלוני לפלוני". אך במסכת מועד קטן (דף יח עמוד ב) מוסיפה הגמרא חידוש עצום:
"אמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני".
הבת קול הזו לא נשמעת רק פעם אחת לפני הלידה, אלא מהדהדת בכל יום ובכל רגע. אשרי מי שזוכה לשמוע ולהרגיש את הבת קול הזו, המכוונת אותו אל השידוך האמיתי שלו. האר"י הקדוש מלמד שאין דבר כזה שאדם יטעה בשידוך. כל שידוך הוא מהשמיים, והוא השידוך האמיתי שנקבע מששת ימי בראשית ועד מאה ועשרים שנה. אסור לאדם לחשוב "אולי זה לא השידוך שלי". כשם שהשם שומר עליך בכל צעד, כך הוא שומר עליך בשידוך שלך.
אין תמורה לאשת נעורים
על כל אדם לשמוח באשת נעוריו. הגמרא מזהירה בחומרה רבה מפני פגיעה באשת הנעורים, ואומרת שכל מי שמתה אשתו הראשונה, כאילו נחרב בית המקדש בימיו ועולמו חשך בעדו.
"אמר רב שמואל בר נחמן: לכל יש תמורה, חוץ מאשת נעורים".
אדם יכול להחליף בית או רכב, אך לאשת נעורים אין תחליף. כל העצות הטובות שיש לבעל מגיעות מהמוח של אשתו, היא המקרינה עליו את החכמה והעצה. לכן, מי שמאבד את אשתו מאבד את עצתו.
היצר הרע, "הבעל דבר", מנסה כל הזמן לבלבל את האדם ולמצוא חסרונות באשתו, בילדיו ובביתו, כדי לשבור אותו ולהפיל אותו בעבירות. אך האדם צריך לשמור על אשת נעוריו כבבת עינו, לא לתת ליצר לבלבל אותו, ולקיים את הפסוק: "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ". אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו הראשונה.
סוד השמחה וההודיה
העיקר הגדול ביותר הוא להיות בשמחה. רבי נחמן מברסלב מלמד שאם אדם יהיה שמח, הוא לא ייכשל בשום עבירה. היצר הרע אומר לאדם: "אל תהיה שמח, תעשה עבירה". אך על האדם להשיב: "אני לא אעשה שום עבירה! אני אהיה שמח באשתי, בילדיי, במשפחתי ובמה שהשם נתן לי".
כשאדם עובד על השמחה, הוא זוכה לסיעתא דשמיא, לרוח הקודש ולהשראת השכינה. עליו להאמין שהשם מנהיג אותו בהצלחה ונותן לו את הטוב ביותר בעולם.
כל עניינו של האדם בעולם הוא להודות להשם ולזמר לשמו העליון. חטאו של אדם הראשון היה שמיד כשנברא, במקום להודות, התחיל עם שאלות וחקירות. השם רוצה שנאמר תודה, שנשיר, שנרקוד ושנשמח. זהו סוד השמחה והאמונה השלמה – לדעת ש"יָשָׁר ה' צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ", והכל מתנהל על מי מנוחות בניסים ונפלאות.
חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 34
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם