סוד תיקון חצות: בניין היום החדש והעלאת הנשמות הגבוהות

שיעור מס' 34 | בוקר יום שלישי פר' מסעי כז' תמוז בשנ"ה בישיבה.

מאמר עמוק המבאר את כוחו העצום של תיקון חצות על פי תורת רבי פנחס מקוריץ. דרך אמירת התיקון מילה במילה, אנו מעלים את הנשמות הגבוהות ביותר שנפלו לעמקי הקליפות, ובונים את קומתו הרוחנית של היום החדש. המאמר מדגיש את החשיבות של מסירות נפש לתורה ולעבודת השם, בדומה לתנאים הקדושים שמסרו עצמם ללימוד ללא פשרות.

משה רבנו הרגיש כל יום יותר תינוק מאתמול, כל יום הוא נמאס בעיני עצמו יותר. זהו סוד "קלא דינוקא" – שכל התורה יוצאת מקול של תינוק. כאשר אין בדור צדיקים שיש להם הבל פה שאין בו חטא, צדיקים שהם בבחינת תינוקות שיכולים לומר: > "כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי" (תהלים קלא, ב), אזי קשה לעשות את הייחוד של הכרובים.

רבי אברהם בן רב נחמן מסביר, שכאשר אנו מגיעים לדור שבו כבר אין לנו צדיקים כאלה, ואיננו זוכים להמשיך את ההבל פה מהצדיקים שנפטרו כראוי, אין ברירה אלא לקחת תינוקות ממש. תינוקות שיצעקו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" עם הבל הפה הטהור שלהם ועם שיא האמונה. כפי ששמענו על מיליון יהודים שלקחו לצבא הרוסי, וחצי מיליון מהם קפצו לנהר הוולגה וצעקו "שמע ישראל". מהמסירות הזו נעשו ייחודים שלא נעשו משום עבודה של שום צדיק בעולם. רבינו אמר שאם כולם היו מתאחדים איתו, היינו יכולים להמשיך את ההבל פה של התינוקות ללא צורך באותן מסירות נפש נוראות.

סוד תיקון חצות והעלאת הנשמות

אנו נמצאים בדור נורא, שבו רואים כמעט כל יום ויום נהרגים ילדים. אדם עד גיל עשרים נחשב בדיני שמיים כתינוק שלא דנים אותו. אומר רבי פנחס מקוריץ, שהתיקון היחיד להציל את הדור מכל מיני גזירות הוא רק על ידי תיקון חצות. הוא מזהיר כמה פעמים לומר תיקון חצות, ובפרט תיקון רחל, מילה במילה.

כשאנו מתחילים לומר "יתגבר כארי", אנו מעלים את הנשמות שהן בחינת אריה שבמרכבה. הארץ מחולקת לארבעה עשר סוגי נשמות: נשמות שהן בחינת אריה, שור, נשר ואדם. בחצות הלילה מתקנים את הנשמות הכי גדולות, שהן בחינת 'אדם' שבמרכבה.

ככל שהנשמות גדולות יותר, כך "ידו אוחזת בעקב עשו". נשמות של גרים, למשל, הן הנשמות הכי גדולות, והן בלועות בעקב של עשו. כל העניין של יעקב אבינו הוא להוציא את הנשמות מהעקב של עשו, ולכן זהו התיקון של רחל ולאה, שהן הקורבן של יעקב.

הנשמות הגבוהות שנפלו לעמקי הקליפות

מי שמצליח להגיד תיקון חצות מילה במילה, עם כל מיני ניגונים באיזו פינה, מעלה בכל אות ואות את הנשמות. מסביר רבי פנחס מקוריץ: יש נשמות שהן הכי גדולות בעולם, ודווקא הן "נשמות דמתתרכין בתר קודשא בריך הוא ושכינתיה" – נשמות שגורשו ונפלו הכי עמוק.

כך מצינו אצל דוד המלך, שהייתה לו הנשמה הכי גדולה, ומצאנו אותו בסדום. הוא נפל לעמקי עמקי הקליפות בגלל חטא אדם הראשון. הנשמות הנמוכות לא נפלו עמוק, אבל הנשמות הגדולות נפלו "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" – למקומות הנוראיים ביותר. לכן, כשמשה רצה להכרית את מואב, אמר לו ה': "אי אפשר להכרית אותם, אני צריך שדווקא משם תצא אם המלכות, אמא של דוד". דווקא מהמקום הכי נמוך בעולם.

כשמגיע תיקון חצות, אנו מעלים את הנשמות הכי גבוהות שירדו לעמקי הקליפות. עם כל אות ואות מעלים עוד נשמה ועוד נשמה.

לבנות את היום החדש

חצות זה הדבר שהכי קשה להגיד, כי זה באמצע הלילה. יש כאלה שאומרים: "אם כבר קמתי, אז אלמד קצת גמרא. מה הטעם להגיד תמיד את אותם פרקים ואותם פסוקים?". זהו הדבר הכי קשה בעולם – להגיד כל יום את אותם הקורבנות, אותם פסוקי דזמרה, אותו שמע ישראל ואותה תפילת שמונה עשרה.

אבל האמת היא שכל יום אתה מעלה נשמות חדשות לגמרי! אין שום קשר בין פסוקי דזמרה של אתמול לאלו של היום. אדם חושב שהיום של היום זה היום של אתמול, ולכן אין לו חשק, הוא רוצה דבר חדש. אבל אם אתה יודע שהיום הזה חדש לגמרי, אתה מבין שחצות הלילה זה מה שבונה את היום החדש.

אבני הבניין הן אותן אבנים. בונים ארמון או בקתה מאותן לבנים ומאותו חול. אבני הבניין של כל יום הן אותן מילים, וכשאדם מתחיל באמת בנקודה של חצות וממשיך מילה במילה עם שירים וניגונים, הוא בונה את קומת היום החדש. בכך הוא מציל את עם ישראל מכל הגזירות וזוכה להבל פה של תינוקות שאין בו חטא.

סוד האפר וההמתקה

כשאדם קם בחצות ואומר תיקון רחל מילה במילה עם בכיות, ויושב על הארץ, עליו לשים מעט אפר על ראשו. אפשר לקחת חתיכת נייר, להדליק אותה ולשים טיפת אפר. האפר הזה ממתיק את כל ה"פר דינים" שמקיפים את האדם ומונעים ממנו לעלות.

על ידי האפר, האדם נכלל באות א', שהיא ספירת הבינה (א' + פר = אפר). כל הדינים סרים ממנו והוא מיד עולה לספירת הבינה העליונה. כתוב בכתבי האר"י הקדוש שאי אפשר להיכלל בבינה בשום שעה ביום, אלא רק בחצות הלילה.

לכן מזהיר רבי פנחס מקוריץ שצריך להשגיח מאוד היכן הקב"ה נמצא. > "וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים" (שמות כ, יז) – דווקא ברגע שהכי קשה לקום, שם ה' מסתתר. יש 86,400 שניות ביממה, ודווקא השנייה המדויקת של חצות היא המפתח לכל היום.

מסירות נפש לתורה: דרכם של התנאים

יש אנשים שחושבים שאפשר לישון עד מאוחר, לוותר על שחרית, או לנסוע למירון רק כדי לישון שם עד עשר בבוקר. הם חושבים שכך נהג רשב"י. אבל רשב"י, מיד לאחר חתונתו, הלך ללמוד תורה שלוש עשרה שנה ברציפות ולא ראה את אשתו וילדיו!

התוספות (שבת דף ט.) מספרים על המחלוקת בין רב לרבי חנינא לגבי תחילת סעודה ונטילת ידיים. התוספות לומדים משם שאי אפשר ללמוד תורה ליד הבית. בבית כל כך נעים וטוב לישון, יש שם "נועם ה'", אבל כדי לזכות לתורה באמת, צריך לצאת.

רבי חנינא בן חכינאי הלך ללמוד בבני ברק מיד אחרי שבע ברכות. הוא אפילו לא חיכה לרשב"י יום אחד. מובא במדרש ששני חברים הלכו ללמוד, ואחד לא הסכים לחכות לשני אפילו יום אחד כדי שיסיים את השבע ברכות שלו. בגלל אותו יום שהקדים אותו, השני לעולם לא הצליח להשיג את ההשגות שלו!

אי אפשר לעשות תורה חדשה או הנהגות חדשות. צריך להיות כמו תינוק, להיות ממושמע. אם אומרים לך לשבת וללמוד – תשב ותלמד. אל תהיה חכם יותר מרשב"י.

במקום שהשכינה נמצאת

רבי חנינא בן חכינאי למד שלוש עשרה שנה ולא ידע מה נעשה בביתו, עד שרבי עקיבא צעק עליו: "בתך בגרה, צריך להשיא אותה מיד!". אדם חושב שאם הוא צדיק ועבר את הבירורים שלו, גם הילדים שלו חסינים מניסיונות. אבל אסור שלילדים יהיו ניסיונות, צריך להשגיח עליהם, ללמוד איתם ולהתפלל איתם.

כשחזר רבי חנינא לביתו, הוא אפילו לא הכיר את העיר. כשאשתו ראתה אותו היא התעלפה ופרחה נשמתה, והוא נאלץ להחיות אותה. מכאן רואים שמשתלם ללמוד שלוש עשרה שנה במסירות נפש – זוכים לכוח להחיות מתים.

נסיים בדברי רבי פנחס מקוריץ: הקב"ה מסתתר בנקודה של חצות. אדם צריך תמיד לכוון לקום כמה דקות קודם, להגיד תיקון רחל ותיקון לאה, ולהתעורר באמת. מי שזוכה לקום בחצות, נמצא במקום שהשכינה שם. הוא זוכה לשמירה גדולה מכל דבר שבעולם, ועל ידי זה נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן.

חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 34

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי)