עומק הבחירה בפורים וסוד המשתה של אסתר המלכה

שיעור מס' 180 | * מוצש"ק פר' תרומה, אור לה' אדר תשנ"ט - סעודת 'מלוה מלכה' בישיבה

המעבר מהניסים הגלויים של יציאת מצרים אל ההסתר של גלות בבל, חושף את סוד הבחירה החופשית של עם ישראל. דרך התוכנית הנסתרת של אסתר המלכה במשתה, אנו מגלים את כוחה העצום של 'עין טובה' ואת הסכנה שבהורדת מערכו של האויב.

על הפסוק בשיר השירים "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ", דורשים חז"ל שחטא העגל נהפך לזכויות ולריח טוב, כנרד וקינמון. נשאלת השאלה: כיצד ייתכן שחטא נורא כל כך נהפך לריח טוב? התשובה טמונה בהבנת מושג הבחירה. באמת, עד שעשו את חטא העגל, לא הייתה לעם ישראל שום בחירה חופשית. הקב"ה הוציא אותם מעבדות לחירות, כולם רצו אחרי משה רבנו במדבר, בארה של מרים לוותה אותם, מן ירד מהשמיים, ובכל יום הם ראו נס חדש. במצב כזה של גילוי שכינה מוחלט, לא שייכת בחירה.

פתאום באו חכמי הערב רב, יונוס ויאמברוס, ואמרו לישראל: "מי צריך את משה רבנו? אפשר להסתדר בלעדיו! נעשה עגל, והוא יכבוש לנו את ארץ ישראל". הם שכנעו את העם שמשה רק מבלבל אותם עם חוקים ומשפטים, ועדיף שיהיה להם עגל שיעשה את רצונם.

מדוע הגויים בוחרים להם אלוהים של עץ ואבן? משום שכך הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. הם מכתיבים לאלוהים מה לעשות, ולא האלוהים מכתיב להם. זהו ההבדל התהומי בין אלוקי ישראל לאלוהי אומות העולם. אצלנו, המטרה היא לבטל את הרצון שלנו: "עשה רצונך כרצונו, כדי שיעשה רצונו כרצונך". אנו נדרשים לבטל את היצר הרע והתאוות כדי לעשות את רצון ה'.

חזרתה של הבחירה החופשית

במשך שלושה חודשים הלכו עם ישראל אחרי ה' ומשה בעיניים עצומות, ללא שום הרהור. אך ברגע שמשה נעלם ולא חזר בזמן, התחילה הבחירה האמיתית שלהם. אדם מקבל שכר רק על הבחירה. לא יקבל אדם שכר על כך שהוא רץ אחרי ה' או אחרי צדיק בעיניים עצומות מתוך הארת ניסים. רק כאשר מגיעים הבלבולים וההסתרות, והאדם בכל זאת בוחר לרוץ אחרי הצדיק – אז מתחיל השכר שלו.

הקב"ה יכול היה להוריד את משה מההר יום אחד קודם ולמנוע את חטא העגל, אך הוא רצה לראות כיצד יתנהגו ישראל מתוך בחירה. כאשר משה ירד וזעק: "מִי לַה' אֵלָי!", וכל אחד נדרש למסור את נפשו, שם התחיל השכר האמיתי של עם ישראל.

אולם, גם בחירה זו עדיין לא הייתה שלמה לחלוטין, שכן היא נעשתה תחת הרושם העצום של עשר המכות, קריעת ים סוף והניסים שבהם נישאו "על כנפי נשרים". הבחירה האמיתית והנקייה ביותר, שבה עם ישראל בוחר בה' בכל המצבים – גם בגלויות, גם בגזירות השמד וגם כשבאים להרוג אותם – התגלתה רק מאוחר יותר.

סודו של חג הפורים

כאשר נחרב בית המקדש ועם ישראל נמצא כבר שבעים שנה בגלות, שם התחילה הבחירה האמיתית: האם נלך אחרי ה' גם בתוך החורבן וההסתרה? זהו כוחו העצום של חג הפורים. בניגוד לפסח, שבועות וסוכות, שניתנו מתוך ניסים גלויים ונפלאות, פורים הוא חג של הסתרה מוחלטת. בפורים אין שום דבר חוץ מתפילה.

לכן אומרת הגמרא במסכת יומא שפורים הוא "סוף כל הניסים". מגילת אסתר נכתבה בדרגה של כמעט ספר תורה, "כאמיתה של תורה", משום שהיא מייצגת את שיא הבחירה והאמונה מתוך החושך.

התוכנית הנסתרת במשתה אסתר

הגמרא במסכת מגילה שואלת:

"תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה את המן?"

מה גרם לאסתר לסכן את חייה ולהיכנס לחצר הפנימית של המלך ללא הזמנה? אחשוורוש היה אדם רדוף פרנויה, שחשד תמיד שרוצים להתנקש בחייו, ולכן הסתגר בחצר הפנימית. כאשר אסתר מגיעה ומזמינה אותו ואת המן למשתה, החשדנות של אחשוורוש רק גוברת. הוא אינו מבין מדוע היא מזמינה אדם זר למפגש אינטימי, ומדוע היא מסכנת את חייה בשביל עוד כוס יין.

רבי יהושע בן קרחה מסביר שאסתר הלכה על מנת למות. היא רצתה שאחשוורוש יחשוד בה ובהמן שהם קושרים קשר נגדו, וכך יהרוג את שניהם. אביי ורבא מגלים לנו שכל סוד המגילה טמון בפסוק מנבואת ירמיהו על מפלת בבל:

"בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ נְאֻם ה'" (ירמיהו נ"א, ל"ט).

המהרש"א מסביר שדרכם של גויים היא להשתכר במשתאות ולדקור זה את זה. התוכנית המקורית של אסתר – ושל ההשגחה העליונה – הייתה להביא את אחשוורוש והמן למצב של שכרות וזעם, שבו הם יהרגו אחד את השני. הקב"ה רצה לנקום את נקמת ישראל עד הסוף: שאחשוורוש ימות במשתה, והמן ייהרג, ומרדכי יהפוך למלך על כל מדי ופרס.

מדוע אחשוורוש נשאר בחיים?

אם זו הייתה התוכנית, מדוע אחשוורוש לא מת בסופו של דבר? ה'יערות דבש' מסביר זאת על פי מאמר הגמרא, שכאשר הגיעה אסתר לבית הצלמים, הסתלקה ממנה השכינה. מדוע הסתלקה ממנה השכינה באותו רגע קריטי?

הגמרא מסבירה שהדבר קרה משום שאסתר התפללה ואמרה את הפסוק מתהלים:

"הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי".

היא קראה לאחשוורוש "כלב". לכאורה, האין זה כינוי ראוי לאדם שנתן את טבעתו להשמיד, להרוג ולאבד את כלל ישראל ביום אחד? אך הקב"ה אינו מסכים לכך. הגזירה על עם ישראל לא באה בגלל אחשוורוש או המן, אלא "מפני חטאינו גלינו מארצנו". ללא עוונות ישראל, שום אומה לא הייתה יכולה לשלוט בהם.

כאן טמון סוד רוחני עצום: ברגע שאדם קורא לשונא שלו 'כלב', הוא ממתיק מעליו את כל הדינים. אם השונא הוא אדם בעל דעת ובחירה, מגיע לו עונש על מעשיו הרעים. אך אם אתה מגדיר אותו כ'כלב' – הרי שלכלב אין דעת ואין בחירה, וממילא לא מגיע לו שום עונש על כך שהוא נושך!

ברגע שאסתר קראה לאחשוורוש 'כלב', היא ביטלה מעליו את דין המוות שריחף עליו. רק כאשר חזרה בה וקראה לו 'אריה' ("הושיעני מפי אריה"), חזרה אליה השכינה, אך ההזדמנות להרוג את אחשוורוש ולהמליך את מרדכי על כל האימפריה – הוחמצה.

כוחה של עין טובה

מכאן אנו לומדים את המסר העמוק ביותר של ימי הפורים. כל מהות הפורים – משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים – היא קניית 'עין טובה'.

השלמה האמיתית היא לקיים את הפסוק: "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם... כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ". את השונא הכי גדול שלך – תשקה אותו, תאכיל אותו, ותדבר בשבחו. רק על ידי עין טובה ואהבת חינם, הקב"ה יכניע את כל הרשעים, ורק כך נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

שיעור מס' 180