סוד שלום הבית: מדוע נמשלה האישה למזבח?

שיעור מס' 191 | יום ה' פר' אח"ק, ו' אייר תשנ"ט

כדי לזכות לשלום בית אמיתי, אדם זקוק ל'מוחין' וישוב הדעת, אותם ניתן ללמוד אפילו מהתרנגול המפייס את זוגתו. הזוהר הקדוש מלמד שהאישה היא בבחינת מזבח, וכל צער שנגרם לה פוסל את העבודה הרוחנית ומונע מהתפילות לעלות לשמיים.

אדם צריך לצאת מביתו לישיבה ברוח טובה. אסור שיהיה שום חיכוך או מריבה בבית, ואם חלילה קורה משהו – עליו לפייס מיד. הגמרא במסכת עירובין (דף ק' עמוד ב') אומרת שאת מידת שלום הבית אנו לומדים מהתרנגול.

תשעים ותשעה דפים של מוחין

למה לומדים זאת דווקא שם? צריך ללמוד תשעים ותשעה דפים מורכבים של מסכת עירובין כדי להגיע לדף המאה, שבו לומדים על שלום בית. כדי לעשות שלום בית, אדם זקוק ל"מוחין" – לישוב הדעת. אם אדם מתעצבן או נעלב מכל דבר, חסרים לו המוחין הללו. לכן, קודם כל עליך ללמוד תשעים ותשעה דפים מסובכים, לבנות את השכל והמידות שלך, ורק אז יהיו לך המוחין הראויים להשכין שלום בבית.

הגמרא מתארת כיצד התרנגול מפייס את התרנגולת, וישנה מחלוקת מעניינת בין רש"י לרבנו חננאל כיצד בדיוק הוא עושה זאת. רש"י מסביר שהתרנגול מבטיח לה: "אקנה לך מעיל שמגיע עד הברכיים". רבנו חננאל, שלוקח את זה צעד קדימה, מסביר שהוא מבטיח לה: "אקנה לך מחרוזת יהלומים שמגיעה עד הרצפה".

אך מה קורה כשהוא לא מצליח לקיים את הבטחתו? הוא חוזר ואומר לה: "תאמיני לי, הלכתי וחיפשתי גמ"חים, חיפשתי אנשים שיתרמו, אבל כל הבנקים היו סגורים ולא מצאתי". כדי להוכיח את כנותו, אומר רש"י שהתרנגול נשבע: "שיבוא מישהו ויחתוך לי את הכרבולת אם לא חיפשתי". רבנו חננאל מפרש שהוא אומר: "שיבוא חתול ויאכל לי את הראש אם לא השתדלתי להביא לך את המחרוזת".

הלימוד מכך הוא עצום: כל אדם צריך לבוא הביתה בגישה הזו: "השתדלתי, חיפשתי לך מחרוזות, חיפשתי גמ"חים כדי לקנות לך מה שתרצי". גם אם אין לו כרגע, עצם ההשתדלות והרצון הכנים הם אלו שמביאים את השלום והשמחה לבית.

לשאת את כולם על הכתפיים

כדי להגיע לאהבה והכלה כזו, עלינו ללמוד ממידתו של אהרן הכהן. התורה אומרת על התפילין "ולטוטפות בין עיניך", והגמרא דורשת את המילה "טט" מלשון כתפיים. מה הקשר לכתפיים?

"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם עַל כְּתֵפָיו לְזִכָּרֹן"

אהרן הכהן הרים את כל עם ישראל על הכתפיים ועל הלב שלו. אפילו את אלו ששנאו אותו, כמו קורח ועדתו, הוא נשא באהבה. אדם שמניח תפילין צריך לדעת שהוא נושא את כל עם ישראל על כתפיו. עליו לאהוב כל יהודי, וכך בדיוק צריך להיות היחס בתוך הבית – לשאת את המשא מתוך אהבה ושמחה.

אדם לא יעזוב את הבית בלי שמחה. אם חלילה התקוטט עם אשתו, שלא ילך מיד. שיחכה חמש דקות, יחשוב מה להביא הביתה – עוגה, גלידה, אפילו סוכריה על מקל – העיקר שירגיע את הרוחות ותהיה שמחה בבית. אם אין שלום בית והאישה מקפידה על בעלה, הכל הולך לסטרא אחרא.

האישה היא בבחינת מזבח

הזוהר הקדוש (פרשת משפטים) אומר שהאישה היא בבחינת המזבח. הגמרא אומרת שכל המגרש את אשתו הראשונה, מזבח מוריד עליו דמעות. שואל הזוהר: למה דווקא מזבח? למה לא להמשיל זאת לשבירת הלוחות או לחטא העגל?

התשובה היא שהאישה היא ממש דוגמת המזבח. במזבח, אם יש פגם קטן, אפילו כפגימת הציפורן – המזבח פסול והקורבנות לא עולים. כך גם בבית: אם עשית טיפת צער לאישה, פגמת במזבח. התפילות והקורבנות שלך פשוט לא עולים למעלה.

את היסוד הזה אנו לומדים מהנביא מלאכי. הנביא מוכיח את דור שבי ציון, הדור שבנה את בית המקדש השני. נשותיהם הלכו איתם ברגל מבבל, עבדו בפרך ופניהן הושחרו מהשמש. כשהגיעו לגיל מבוגר, הבעלים החלו למרוד בהן ורצו לקחת נשים אחרות. הנשים באו ובכו ליד המזבח.

על כך זועק הנביא:

"וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם"

הם שאלו "על מה?", והנביא עונה להם שאי אפשר להתאכזר לאישה ששירתה אותך וילדה את ילדיך. מי שפוגע באשתו וגורם לה לבכות, הקב"ה לא פונה אל המנחה שלו. שום עבודה רוחנית לא מתקבלת בשמיים כשפוגעים בשלום הבית.

חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 191

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4