סוד שלום הבית: האישה היא המזבח והאיש הוא האש

שיעור מס' 191 | יום ה' פר' אח"ק, ו' אייר תשנ"ט

מאמר עמוק על קדושת הנישואין ושלום הבית. הרב מסביר על פי הזוהר הקדוש כיצד האישה היא בבחינת המזבח והאיש הוא האש, ומדוע עיקר קיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך" נמדד דווקא ביחס של האדם לאשתו.

הרמב"ן על הפסוק "קדושים תהיו" מסביר שלא מדובר רק במידת חסידות, אלא במצוות עשה מן התורה. קדושה שייכת גם בחדרי חדרים, בין אדם לאשתו. כל התנהגות של האדם בצניעות ובקדושה יתרה, מקיימת את מצוות העשה של "קדושים תהיו".

מכאן אנו למדים על החשיבות העצומה של שלום בית. אסור לפגום בשלום הבית אפילו כחוט השערה, או כפי שמובא בזוהר הקדוש (דף ק"ב עמוד ב') – אפילו כחדירת הציפורן.

האישה היא המזבח

הזוהר מגלה לנו סוד עצום: האישה היא בבחינת המזבח, והאיש הוא האש שעל המזבח. האיש הוא בבחינת אש תמיד היוקדת על המזבח, והאישה מכינה את התשתית כדי שהאש תוכל לבעור – היא מסדרת את הבית ומכינה את הכל כדי שהאש תאיר ותחמם.

אך ממש כמו במזבח בבית המקדש, אם יש בו פגם אפילו כחתיכת הציפורן – כל העבודות נפסלות. הכהן הגדול יכול לעשות את כל עבודות יום הכיפורים עם כל הכוונות העליונות, אך אם יתגלה במוצאי יום הכיפורים שהיה פגם קטן במזבח, שום עבודה לא עלתה לרצון.

כך בדיוק בבית: אם אדם פוגע באשתו אפילו כחתיכת הציפורן, שום עבודה רוחנית שלו לא עולה למעלה. על זה אומר הנביא:

"מֵאֵין פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם"

נשמה אחת בשני גופים

בספר 'ערבי נחל' (פרק י"ז) מובא ביאור עמוק על הפסוק בספר מלאכי:

"כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ וְלֹא אֶחָד עָשָׂה"

הוא מסביר שאיש ואישה הם דבר אחד ממש. זוהי נשמה אחת שהקדוש ברוך הוא חילק אותה לשניים, ועכשיו הם צריכים למצוא אחד את השני. לכן, אדם צריך תמיד להגיד לאשתו: "אנחנו אחד, אנחנו דבר אחד". איך אדם יכול להעליב או לפגוע במי שהיא חלק בלתי נפרד מנשמתו?

לפעמים החתן מגיע מקצה אחד של העולם והכלה מקצהו השני, רק כדי לחבר מחדש את אותה נשמה. ראינו בחוש מקרים שבהם חתן מאוסטרליה וכלה מקולומביה נפגשו כאן בארץ ישראל. הכלה עברה השגחות פרטיות עצומות, ניצלה בנס מתאונות דרכים ומסופות הוריקן אדירות במיאמי שבהן בתים עפו באוויר ורק בניינה נותר שלם – הכל כדי לעורר אותה לחזור בתשובה, לעלות לארץ ישראל ולמצוא את החצי השני של נשמתה.

אומנות הוויתור והפיוס

הזוהר הקדוש אומר דברים שיקרים מספירים: אם אדם פגע באשתו, עליו לדעת כיצד לפייס אותה. "אם יפגע בה – לבסמא לה במילין, ואם לאו – לא עביד לגבה". כלומר, אם הוא לא יודע לפייס אותה במילים טובות, אסור להם לגור יחד. כמובן שהכי משובח זה לא להעליב כלל, אבל אם כבר פגע – חובה עליו לדעת לפייס.

השכינה הקדושה הדריכה את יעקב אבינו לקראת נישואיו, כאשר "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו". הזוהר מסביר שזהו חינוך לוויתור בתוך הבית. אפילו אם יש לאדם מיטה מזהב, ואשתו מבקשת ממנו לישון על אבנים או לוותר על מקומו למען אורח (כגון חמיו שמגיע לביקור) – עליו לוותר בשמחה וללא ויכוחים. השכינה אימנה את יעקב אבינו לדעת לוותר לאשתו, כי זהו יסוד בניין הבית.

הניסיון האמיתי של "ואהבת לרעך כמוך"

רבי חיים ויטאל מחדש חידוש עצום: עיקר קיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שעליה עומדת כל התורה כולה – נמדד באהבת האדם לאשתו.

לאהוב חבר שפוגשים פעם ביום או פעם בשבוע זה קל יחסית. אבל לאהוב את האישה, כשאדם נמצא איתה עשרים וארבע שעות ביממה, זהו הניסיון הקשה והאמיתי ביותר. בבית נמצא שיא הניסיונות של האדם.

כאשר אדם אוהב את אשתו כגופו ומכבד אותה יותר מגופו, כאשר הוא סופג לעיתים ביקורת או הערות ומבליג באהבה – הוא מקיים בכל רגע ורגע את הכלל הגדול בתורה. על ידי אהבה ואחווה, שלום ורעות בתוך הבית, זוכים להשרות את השכינה ולזכות לחיים שלמים וקדושים.

חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 191

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3 | חלק 4