סוד הקדושה: הכוח להחיות מתים ולהחזיר את העולם בתשובה
שיעור מס' 248 | קלטת 248 *יום ד' פר' שלח אור לי"ט סיון תש"ס - כנס לכוללי השדרי"ם, אולם זוועהיל י-ם ת"ו - חלק ב' *יום א' פר' חוקת א' דר"ח תמוז תש"ס - שכונת אדמות ישי שכונת תל רומידה חברון ת"ו
האדם נבחן בראש ובראשונה בשמירת העיניים, שדרכה הוא זוכה לקדושה, לענווה ולכוח להחיות מתים. בדורנו, עם ישראל צמא לאמת ואין בו התנגדות אמיתית, ולכן מוטלת עלינו החובה לצאת מעיר לעיר, לקרב את הלבבות ולהחזיר את כולם בתשובה.
כאשר אדם הולך בקדושה ומקפיד על שמירת עיניים, כולם רואים זאת ואוהבים אותו. רואים שזהו אדם קדוש, אדם שבאמת מקיים את מה שהוא אומר. הרי כולם יודעים את הפסוק:
"וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר טו, לט).
כל הניסיון של האדם בעולם הזה נמצא בעיניים, שם מתחוללת המלחמה האמיתית. המשימה היא לא לראות ולא לשמוע דברים האסורים.
דרגת מחיה מתים
אם אדם ישמור על עצמו, לא יראה ולא ישמע דברים אסורים, הוא יוכל להגיע למדרגה של תחיית המתים. אפשר ללכת ולחיות עם שמירת עיניים בכל מצב, אפילו נהג יכול לנהוג עם שמירת עיניים – כשיש רמזור אדום הוא לא מסתכל לצדדים, אלא מחכה שיהיה ירוק, שמישהו יצפצף לו, וכשכולם נוסעים גם הוא נוסע.
צריכים לדעת: מי שהולך בקדושה ושומר על העיניים, יזכה להחזיר את כל העולם בתשובה ויוכל להחיות מתים. אדם יכול להגיע לדרגה עצומה זו, כפי שאומרת הגמרא:
"עתידים צדיקים שיחיו מתים" (פסחים סח, א).
כך גם מובא בדברי רבנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב', תורה ע"ב), שאם לאדם תהיה ענווה ושפלות אמיתית, סופו שיזכה להחיות מתים. אדם צריך שתהיה לו ענווה ושפלות כדי להגיע לכך.
הדור צמא לאמונה
היסוד הראשון שצריך לדעת הוא שבדורנו אין באמת אנשים "חופשיים". הרבי אומר שאין חופשיים, מלבד בודדים שגם הם בסוף יעשו תשובה. אין לנו היום תופעות כמו שהעיד על עצמו רבי עקיבא לפני שחזר בתשובה: "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור". אף אחד לא אומר היום דברים כאלה כאידיאולוגיה.
היום אנשים רק אומרים: "תנו לנו לחיות בשקט". הם משבשים את הפסוק ואומרים "איש באמונתו יחיה" במקום "צדיק באמונתו יחיה", ומבקשים שלא יתערבו להם בחיים. אבל באמת, כולם היום מכבדים דתיים, מכבדים רבנים ולא מבזים תלמידי חכמים.
בסופו של דבר, כולם מאמינים בצדיקים והולכים אליהם. אפילו האדם שנראה הכי רחוק, הולך בסתר לאדמו"ר כדי לקבל ברכה. ראינו שאפילו ראשי ממשלה, לפני שנבחרו, הלכו מאדמו"ר לאדמו"ר לבקש ברכות ולשמוע אם ייבחרו. כולם יודעים בתוכם שהעולם אינו מתנהל על פי הטבע.
אין טבע בעולם
אפילו האדם הרחוק ביותר יודע שהעולם לא מתנהל על פי הטבע. אין שום טבע בעולם! כשאדם נהיה חולה – זה לא טבע. תאונת דרכים – זה לא טבע. אדם יכול להיות הנהג הזהיר ביותר, ופתאום מישהו נכנס בו. אדם הולך ברחוב ונפגע, בדיוק כשהנהג לא ראה אותו – אין בזה שום טבע.
אנשים מתחילים לראות ולהבין שאין טבע. כשמתחיל לאדם כאב בטן, הוא מיד מבין שאין טבע ורואה שיש ה' אלוקים שמנהיג את הכל. מתוך ההכרה הזו, מוטלת עלינו המשימה להחזיר את כל עם ישראל בתשובה.
עם ישראל צמא לתשובה
צריך לדעת שיש כוח לכל יהודי להחזיר את כל עם ישראל בתשובה. אנחנו צריכים ללכת יומם ולילה, מעיר לעיר, מכפר לכפר, ולהיכנס מבית לבית. נשב איתם, נאכל בורקס, נשתה כוס מיץ, ופשוט נחזיר אותם בתשובה.
ברגע שאנחנו נכנסים ואומרים ברכה, הם מיד מכבדים. כשהם רואים יהודים דתיים, הם מיד מתלבשים בצניעות. הם מעצמם כבר אומרים: "תרשמו את הילדים שלנו לתלמוד תורה, אנחנו רוצים לבוא לגור בירושלים". עם ישראל פשוט צמא לתשובה!
מספרים על חסיד סטולין שהגיע לאיזה כפר, והאנשים שם זעקו אליו: "איפה היית עשרים שנה?!". בכל מקום שמגיעים אליו, מקבלים אותנו בכבוד. כל יהודי שהולך באמת ומחזיר את עם ישראל בתשובה, מתקבל בכבוד כמו אדמו"ר. צריך לדעת שבכל מקום מחכים לנו.
האחריות לצאת אל העם
מובא בתנא דבי אליהו על מלחמה שבה נהרגו שבעים אלף מישראל. שואל המדרש: מי אשם בזה? התשובה היא שהסנהדרין הגדולה אשמים. מדוע? משום שלא הלכו להחזיר את העם בתשובה. כל אחד ישב תחת גפנו ותחת תאנתו, ונתנו לעם להידרדר.
האדם מורכב מנשמה וגוף, והנשמה לבדה אינה יכולה להתמודד מול תאוות הגוף. לכן הרמב"ם פוסק שאסור לאדם לגור לבד; הוא חייב חברים וצדיקים כדי להתחזק איתם. כשיהודי גר לבד באיזה מושב רחוק, לאט לאט הגוף גובר עליו, והנשמה פשוט פורחת ובורחת.
אבל כשאנחנו באים אליו – הנשמה חוזרת! לכן חובה עלינו ללכת ולבקר כל אחד. ללכת להחזיר בתשובה את האבא, את האמא, את האחים ואת האחיות. לא להשאיר אף יהודי לבד במערכה.
חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 248
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם