סוד חותם החיים: בניין השנה החדשה בימי חג הסוכות
שיעור מס' 263 | * יום ב', ג' דחוהמ"ס, אור לי"ח תשרי תשס"א - יארצייט רביה"ק בביהמ"ד בעידו הנביא
מאמר מעמיק על סוד עשרים ושניים הימים של חודש תשרי וההבדל בין חתימת הצדיקים לחתימת כלל ישראל. הרב מסביר כיצד ימי חג הסוכות וארבעת המינים ממשיכים חסדים ובונים את השנה החדשה מתוך שמחה וענווה.
ביום שיש בו הילולא (יארצייט) של צדיק, אפשר לפעול את כל הדברים שבעולם. ברגע שיש יארצייט של צדיק, אין דבר בעולם שאי אפשר לפעול, ואין דבר שנבצר מאיתנו. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בימי חג הסוכות. ביום הראשון של החג ניתן לנו הכתר של רחל, שהיא ספירת המלכות, סוד האמונה.
סוד עשרים ושניים הימים של תשרי
מובא בספר "דברי יוסף" על הפסוק:
"וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ"
שהמילים "ונשלמה פרים" עולות בגימטריה למילה "עצרת" (עם הכולל: ונשלמה = 431, פרים = 330, יחד 761. עצרת = 760). כל ההכנה שלנו במהלך עשרים ושניים הימים של חודש תשרי, היא כדי להגיע לשמיני עצרת, לסוד של "ונשלמה פרים שפתינו".
במשך עשרים ושניים יום אנו מכינים את הכלים בסוד "ויבן אלקים את הצלע". כל העניין של תיקון רחל הוא 'ונשלמה פרים שפתינו'. לכן, כל התיקונים הנעשים בימים אלו נעשים ברחל, כדי להעלות אותה מעולם הבריאה לעולם האצילות, ולהחזיר אותה בכל הספירות, מכתר ועד מלכות.
החותם של לאה והחותם של רחל
ביום הראשון של ראש השנה, צדיקים גמורים נחתמים לאלתר לחיים טובים. שואל האר"י הקדוש בספרו "שער הכוונות": אם צדיקים גמורים נחתמים לאלתר כבר ביום הראשון, מדוע אנו אומרים "זכרנו לחיים" ולא אומרים מיד "וכתבנו וחתמנו בספר החיים"? הרי אולי נזכה להיחתם בספרן של צדיקים אמיתיים כבר ביום הראשון!
מסביר האר"י הקדוש שהחותם של הצדיקים, שהוא בחינת לאה, הוא אמנם חותם, אך זה עדיין לא נקרא החותם האמיתי והשלם עד שאין את החותם של רחל. רחל מייצגת את כלל עם ישראל. בעוד שהצדיקים הגמורים נקראים "לאה", שאר העם והבינונים נקראים "רחל".
החתימה של רחל מתבצעת ביום הכיפורים. לאחר מכן, בהושענא רבה, נעשה "חותם בתוך חותם". בליל הושענא רבה מחתימים בחותם פנימי את כל הבינונים שעוד לא הספיקו להיחתם ביום הכיפורים.
להפוך את מראי האש למראי אור
לשם כך ניתנו לנו ימי חג הסוכות. על עשרת ימי תשובה נאמר "שמאלו תחת לראשי", אך ממוצאי יום הכיפורים מתחילים להתגלות החסדים בסוד "וימינו תחבקני". אנו מתחילים לקבל את החסדים הפנימיים, רוקדים להשם יתברך מתוך אהבה, שירים וכיסופים. קונים ארבעה מינים, בונים סוכה – והכל נעשה בתשוקה עצומה לבורא. על ידי כך, כל מראי האש של הדינים נהפכים למראי אור של חסד.
בכל יום מימי חג הסוכות אנו מקבלים הארה נוספת של חסד. ביום הראשון של סוכות מקבלים "חסד שבחסד" באורות פנימיים כדי להשלים את המידות, ומיד זוכים גם לאורות מקיפים על ידי מצוות הסוכה. כך, יום אחר יום, נמשכים החסדים אל תוך ספירת היסוד, ובהושענא רבה מתקבצים כל החסדים יחד אל ספירת המלכות.
כעת, בימים אלו, אנו מקבלים את כל החסדים של "וימינו תחבקני". יורד שפע עצום של אור, וממנו אנו ממשיכים את החסדים לכל השנה החדשה. כל ההוויה שלנו כעת היא הבניין של רחל. את השנה החדשה אנו בונים ממש עכשיו – על ידי הריקודים, השירים, הלולב, האתרוג ושאר ארבעת המינים.
האתרוג וסוד הענווה
לכן האתרוג רומז לפסוק:
"אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה"
כל המהות של עשרים ושניים הימים הללו היא להתרחק מכל הרהור של גאווה, אפילו החלקיק הקטן ביותר. אדם חייב לדעת שכל מה שהוא עושה, מדבר או חושב – הכל מתנה מהשם יתברך. מובא בילקוט שמעוני שכל פעולה ומחשבה של האדם היא מתנת שמיים, והאדם מצדו עוד לא עשה שום דבר בחייו.
משה רבנו זכה לתואר 'והאיש משה ענו מאד מכל האדם' דווקא משום שראה את השם פנים אל פנים, ומתוך כך ידע באמת שהוא מעולם לא עשה שום דבר מעצמו. זוהי התכלית של ימי השמחה הללו – לבנות את השנה החדשה מתוך ענווה מוחלטת והכרה בחסדי השם.
חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 263
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם