סוד האמונה באותיות ובריאת הלב מחדש
שיעור מס' 265 | *בוקר יום ד' ד' דחוה"מ סוכות י"ט תשרי תשס"א בחומה - חלק ב'
כאשר יהודים סובלים מצרה ורדיפה, השורש הפנימי לכך טמון בחוסר הכוונה והאמונה באותיות הקודש. המאמר חושף כיצד חוסר התלהבות בעבודת השם נובע משורש של אפיקורסות, וכיצד על ידי לימוד הלכה ועמידה בביטול מוחלט מול המלך, ניתן לברוא לב חדש ולהפוך כל ביזיון לשיר תהילה.
כאשר אנו רואים מציאות קשה שבה פוגעים ביהודים ושופכים את דמם, עלינו לדעת שהשורש האמיתי לכל זה מתחיל אצלנו פנימה. העולם מנסה למצוא פתרונות חיצוניים, יושבים שנים באוניברסיטאות ומנתחים את החברה והסוציולוגיה, אך האמת היא שהשורש מתחיל בכך שאנו לא עומדים מול בורא עולם בכוונה אמיתית. "השורש מתחיל אצלי, שאני לא מתפלל בכוונה, שהדמים שלי רותחים ובוערים ואני לא שופך מים על היצר הרע". היצר הרע מסתלק רק על ידי דמעות ובכיות, כפי שנאמר:
"שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי"
שורש האפיקורסות שבלב
המציאות שבה אדם ניגש לעבודת ה' ללא כוונה, מעידה על כך שנזרקה בו טיפה של אפיקורסות, כל אחד לפי דרגתו ובחינתו. עלינו לעבוד את השם בשני היצרים, שהיצר הרע יהיה כפוף ליצר הטוב, ושלא יהיה ליבנו חלוק עליו.
כאשר אדם יודע ידיעה בלב שלם שמלוא כל הארץ כבודו, ושהקדוש ברוך הוא עומד ושומע כל מילה, הוא ניגש אחרת לגמרי. "הקב"ה מחכה לכל אות שנגיד אותה בכוונה, ביראה, בדחילו ורחימו ועם דמעות, כי דרך כל אות ואות הוא יכול להשפיע עליך כל שפע שבעולם".
אם אדם היה מאמין באמונה שלמה שהשם יעזור לו דרך אותיות הקודש, הוא בוודאי היה מתלהב התלהבות גדולה ומדקדק מאוד לכוון את דבריו. חוסר ההתלהבות נובע מכך שהאדם אינו מאמין באמת בכוחן של האותיות, וזהו בדיוק שורש האפיקורסות שעליו מדבר רבי נחמן מברסלב.
להמשיך את הגן עדן לתוך החיים
אדם צריך לצעוק אל השם ולהודות לו על כל הטוב – על המשפחה, על הבריאות, ועל חיי השלווה. עלינו לנצל את החיים כדי להמשיך את הגן עדן לתוך המציאות שלנו. "תמשיך את הגן עדן כל החיים על ידי כוונה אמיתית, כי הכוונה הזו היא הגן עדן בעצמו".
ככל שהאדם פחות מאמין שאותיות הקודש יעזרו לו, כך הוא פחות מדקדק בהן. חוסר הידיעה והסתרת האמונה נובעים מהיצר הרע שבלב, המקשה את ליבו של האדם. כדי לזכות לכוונה אמיתית, מגלה לנו רבנו שעלינו ללמוד הרבה פוסקים ושולחן ערוך. דווקא על ידי לימוד ההלכות ובירור המותר והאסור, האדם זוכה לזכך את מוחו ולכוון את ליבו.
לברוא לב חדש
רבי נחמן מסביר (ליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ה) שהאפיקורסים והחוקרים הם בעצם אנשים "בלי לב", בדומה למעשה הידוע של החכם צבי על התרנגולת שנמצאה ללא לב. אין להם לב שיוכל להכיל את שכלם, ולכן הם נופלים לחטאים, כפי שכתוב:
"בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ"
על ידי שאנו מכוונים את ליבנו באמת, אנו פועלים תיקון עצום – אנו בוראים לב חדש לכל אותם רחוקים, וקובעים בליבם אמונה שלמה ואמיתית.
לעמוד בהיכל המלך ולהפוך ביזיונות לכבוד
חלק מהותי מעבודה זו הוא היכולת להפוך את כל הביזיונות והחרפות לכבוד. כאשר אדם עומד בהיכל המלך, עליו לבטל את עצמו מכל וכל. במצב כזה, הוא אינו רואה שום דבר מלבד המלך בעצמו.
באמת, כל החרפות שאדם חווה הן למעשה שירי תהילה להשם ולתורה שהוא לומד, אלא שהאוזן של האדם "עקומה" ונגועה בדלקת רוחנית, ולכן הוא שומע את הדברים הפוך. "האדם הופך את הצירופים. אומרים לו דבר, והוא שומע בדיוק הפוך ונדמה לו שמחרפים אותו".
כאשר אדם עומד לפני המלך באמת, הוא מבין שהוא איננו קיים כלל בפני עצמו. זו הייתה מעלתו העצומה של משה רבנו, שהיה עניו מכל אדם. הוא הרגיש שהוא "אַיִן", שהוא כלל לא נמצא, משום שהוא ראה את המלך פנים אל פנים.
חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 265
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם