סודן של רחל ולאה: מעלת הענווה והמתקת הדינים

שיעור מס' 299 | מוצש"ק פר' וישלח אור לכ' כסלו תשס"א - מלוה מלכה שדרי"ם - חלק א'

מאמר מעמיק על השורש הרוחני של רחל ולאה אמנו, וכיצד דמעותיה של לאה המתיקו את הדינים והעלו אותה למדרגת העולם המכוסה. מתוך כך מתבאר סוד הענווה של משה רבנו, שזכה להשיג את מדרגתה העליונה של לאה דרך ציפורה אשתו.

בשם אהי"ה ישנן ארבע אותיות. ארבע כפול ארבע עולה בחשבון שישה עשר (ט"ז). זהו סוד "מידת ימי היא" – המילה 'היא' בגימטריה שש עשרה. בכתר של לאה אמנו ישנם ט"ז אורות. לעומת זאת, הכתר של רחל, אף שהוא נמוך יותר, מכיל שמונים אורות, בסוד המילה "ועד" (ע' = 70, ד' = 10). נשאלת השאלה: מדוע לאה, שהיא גבוהה יותר, מקבלת רק ט"ז אורות, ואילו רחל מקבלת שמונים?

סוד המילוי של אדם וחוה

כדי להבין זאת, עלינו להתבונן בסוד אדם וחוה. זעיר אנפין נקרא "אדם", שהוא סוד שם הוי"ה במילוי אלפין, העולה בגימטריה מ"ה (45). המילוי של השם הוא בחינת הנקבה, הממלאת את הזכר בחיות. אם ניקח את אותיות המילוי של שם מ"ה (ו-ד, א, ו-א-ו), נגלה שהן עולות בגימטריה י"ט (19), שזהו בדיוק החשבון של השם "חוה".

כל אישה היא המילוי של האיש, ולכן חוה היא המילוי של אדם. משום כך אמר אדם הראשון:

"עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי"

לאה נקראת "חוה עליונה" ורחל נקראת "חוה תחתונה". לאה שורשה בדינים קשים של "עלמא דאתכסיא" (העולם המכוסה). אולם, הכתוב מעיד: "ועיני לאה רכות". מתוך שבכתה יומם ולילה מחשש שתיפול בחלקו של עשו הרשע, על ידי תפילותיה ודמעותיה היא המתיקה את עצמה לגמרי, עד שזכתה להיכנס בחלקו של יעקב אבינו.

דמעותיה של לאה והמתקת הדינים

כאשר יעקב נשא את לאה, שרו לה בחתונה "לאה, לאה". בדרך כלל, הריקודים בחתונה נועדו להמתיק את הדינים של הכלה, אך לאה כבר לא הייתה זקוקה להמתקה. היא בכתה כל כך הרבה עד שהפכה להיות רוחנית לחלוטין, נשמה ללא גוף, וממותקת לגמרי. לכן היא זו שזוכה להביא לעולם את משיח בן דוד.

התורה אומרת:

"וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה... וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה"

האם ייתכן שיעקב אבינו, בחיר האבות, שנא את לאה? חלילה. הפירוש הוא שלאה הייתה בבחינת "עלמא דאתכסיא" – עולם נסתר ונעלם. ליעקב לא הייתה שום השגה בלאה, ולכן היא נקראה "שנואה" – מלשון ריחוק והעלם. רק כאשר יעקב התעלה ממוחין דקטנות למוחין דגדלות וקיבל את השם "ישראל", הוא זכה להשיג את מדרגתה של לאה.

עקב ענווה יראת ה'

שלמה המלך אומר במשלי:

"עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'"

החכמה והיראה, שהן מדרגתה של רחל ("אשת חיל יראת ה' היא תתהלל"), הן רק ה"עקב" של הענווה, שהיא מדרגתה של לאה. אדם שהוא עניו באמת עולה ל"עלמא דאתכסיא", למדרגה העליונה ביותר.

משה רבנו זכה להשיג את מדרגת לאה בשלמותה דרך אשתו ציפורה. האר"י הקדוש מסביר שציפורה הייתה הבחינה הגבוהה ביותר של לאה (מלכות דאבא). דרכה השיג משה את כל השגותיו העצומות, ולכן העידה עליו התורה:

"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"

כדי להיות "עניו מכל האדם" באמת, צריך להשיג את כל מ"ט שערי בינה. משה רבנו אחז במידת הענווה העליונה ביותר, ולכן שום מחלוקת, אפילו טענותיו של קורח, לא יכלו לפגוע בו. מי שמחזיק במידת הענווה העליונה, מחובר לשורש הנשמות וזוכה להאיר את העולם כולו.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 299

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2