סוד השפע וההשגחה: לראות את המלך מתוך החיסרון

שיעור מס' 295 | יום ב' פרשת יתרו ב' שבט תשס"א בבית _ הרב

מאמר מעמיק על הדרך לזכות לשפע רוחני וגשמי. דרך ההבנה מדוע הפרנסה מתעכבת, העלאת הגשמיות לשורשה הרוחני, ומציאת הנקודות הטובות בכל יהודי, אנו זוכים לראות את השגחת ה' ולקרב את הגאולה.

ישנם צדיקים שהולכים למעלה מהטבע, נגד כל התחזיות של הרופאים. הרופאים לומדים באוניברסיטאות שתים עשרה או עשרים שנה, אך לעיתים אל מול כוחה של האמונה הם מגלים את מוגבלותם. הכוח האמיתי טמון במסירות הנפש לתורה. היו זמנים שבהם יהודים, כמו יוסף שמעון, נחמן רוזנפלד ואלימלך פוקס, היו מוסרים את נפשם ולומדים כל הלילה, מחצות ועד שש בבוקר בשדות. הלימוד הזה, המסירות הזו בלילות, זה מה שמחיה אותנו. ככל שאנשים ישבו וילמדו יותר, כך ירד שפע גדול יותר לעולם.

מדוע הפרנסה מתעכבת?

אדם מבקש פרנסה, והרי ידוע שהפרנסה היא מן השמיים. נשאלת השאלה: מדוע האדם לא מקבל את הפרנסה מיד כשהוא מבקש? התשובה היא שאם האדם יקבל את הפרנסה מיד כשהוא ב'מוחין דקטנות' (קטנות המוחין), הוא לא יזכה להאיר את דעת ה' בתוכו. אם הכסף והשפע באים לאדם באופן רגיל וטבעי, הוא שוכח את בוראו.

את כל גדלות ה' רואים דווקא דרך הפרנסה ודרך החיסרון. כאשר אדם חולה, הוא רואה את גדלות ה' כשהוא מתרפא. פעם סבלתי מכאבים עזים בגב ולא יכולתי לזוז. הלכתי למומחה אחד שרק עבור הבדיקה והצילומים גבה 1350 דולר, והודיע לי שאני במצב מסוכן וזקוק לניתוח. בסופו של דבר, הלכתי למומחה אחר שסידר לי את הגב תמורת 50 דולר בלבד. אם אדם אינו חולה או חסר, הוא לא רואה את הניסים. אדם שרק אוכל במבה ושותה קולה, שחי בשגרה נוחה ללא שום התמודדות, איך יוכל לראות ניסים?

הפרנסה והישועה באות לאדם דווקא במפתיע, לא מתי שהוא מתכנן. כשאדם קם ממיטתו הוא מטושטש, לוקח לו זמן עד שהוא מקבל את המוחין שלו. לכן צריך לקום בחצות הלילה, כדי שעד זמן התפילה הוא כבר יהיה ערני. הטבילה במקווה מרעננת את הדעת; בלי מקווה, האדם ניגש לתפילה וללימוד כשהוא עדיין בטשטוש של השינה, כפי שאומר רבנו, שכשאדם קם משינה הוא לא יודע מה נעשה איתו.

סוד החתונה: חיבור הרוחניות והגשמיות

כדי לזכות להנהגה אמיתית, האדם חייב ענווה. מדוע שאול המלך לא זכה להמשכיות במלכותו? משום שלא היה בו שום דופי, כפי שאמרו חז"ל: "אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". הענווה היא הכלי לקבלת השפע.

על נפתלי נאמר בפרשה:

"נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)

כאשר אדם זוכה להעלות את האכילה שלו לקדושה, כשהוא אוכל בהתלהבות ומדבר דברי תורה על השולחן, הוא הופך את האוכל ל"אמרי שפר" - לברכות ותפילות. זהו סוד החתונה. מהות החתונה היא לחבר ולייחד שני הפכים. האיש, שמייצג את העולם הרוחני, צריך להעלות את העולם הגשמי אל הרוחניות. כאשר הוא מחבר את הדיבור הקדוש עם האכילה הגשמית, זהו ייחוד של עולם רוחני עם עולם גשמי, ועליו נאמר:

"בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" (שיר השירים ג, יא)

לראות את המלך מתוך החיסרון

איך אדם זוכה לראות את המלך? דווקא כשהוא רואה שאין לו כסף, כשהוא נמצא בחיסרון וצועק אל ה', ופתאום מגיע שפע עצום - אז הוא רואה את המלך ואת חסדיו. כשהאדם מקטין את עצמו ובוטח בה', הוא יוצר צינור של שפע, וזוכה לבחינת "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ".

השמחה הגדולה ביותר היא בשבת, להתענג על ה' בתענוגי השבת באכילה ושתייה שכולם רוחניות וקודש. כאשר האדם הולך על פי הטבע, הוא מונהג על פי הטבע. אך אם הוא הולך על פי הרוחניות ושומר על קדושת הברית, הוא יוצא מהיכלי התמורות וזוכה להנהגה שלמעלה מהטבע. הסכנה הגדולה ביותר היא הפרסום, שכן השכל האנושי עלול להפיל את האדם. הדרך להתמודד היא דרך האמונה, לדעת ש"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם".

שירת הבריאה ומציאת הנקודות הטובות

כשאדם מתעלה, הוא מגלה שכל הבריאה כולה מנגנת לה'. אפילו בטבע, עשו מעקב על לווייתנים באוקיינוס וראו שהם מתאספים יחד, פותחים בשירה ושרים ממש. כל עדר יש לו את השעה שלו שבה הוא מרנן לבוראו. בחצות הלילה, בגן עדן, כולם מתעוררים ומרננים למלך הכבוד.

כדי לזכות לפתיחת השערים, אנו חייבים לחפש ולמצוא את הטוב בכל יהודי. שלמה המלך לא הצליח להכניס את הארון לקודש הקודשים עד שהזכיר את דוד המלך, שירד מגן עדן בכבודו ובעצמו. באחרית הימים, בסוף הגלות, הגאולה תבוא רק על ידי שנמצא טוב בכל יהודי, את כל הנקודות הטובות, ואז יפתחו השערים.

זה היה כוחו של יוסף הצדיק, שאפילו כשראה ברוח הקודש את המלכים הרשעים שעתידים לצאת ממנו, כמו יהוא, ירבעם בן נבט ואחאב, הוא לימד עליהם זכות כדי שיעשו תשובה. זהו סוד הגאולה: לראות רק את הטוב בכל אחד.

כוחו של הצדיק להוציא מהטומאה

הכלי לקבלת השפע הוא ריבוי לימוד התורה, בבחינת "לֶקֶט לֶחֶם מִשְׁנֶה" ביום השישי. כשאנו מוסיפים שעות לימוד, אנו מכפילים את השפע ומכינים את הכלים לראות את קדושת השבת ממש, לחוש את קדושת ראש השנה ויום הכיפורים בכל רגע.

אך התנאי לכל זה הוא שהאדם ידע ויאמין שהוא הכי שפל מכולם. כשאדם מכיר בשפלותו, הוא יכול להתקרב לצדיק האמת. הצדיק יודע את כל המקומות ואת כל מה שעובר עלינו, ורק הוא יכול להוציא אותנו מכל המקומות החשוכים. לכן צריך לנסוע לקברו של הצדיק באומן, כי קבר הצדיק אינו מטמא בשום טומאה; להפך, הוא שואב ומוציא אותנו מכל הטומאות כולן אל אור הגאולה.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 295

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)