רבי נחמן: סוד היין ההונגרי ועוצם גדולתו של צדיק האמת

שיעור מס' 378 | *חלק ב' המשך יום ד' פרשת ויצא אור לט' כסלו תשס"ג כולל שדרי"ם העיר העתיקה בבית הרב שליט"א

מאמר מעמיק על הזכות העצומה לשמש את צדיק האמת ולטעום מה"יין ההונגרי" המקורי, שמונע מאיתנו לטעות בחיקויים. דרך משלים וסיפורים, מתבארת גדולתו הבלתי נתפסת של רבי נחמן מברסלב, שאינה מותירה מקום לפשרות, והשמחה העצומה שצריכה למלא את מי שזוכה לשמוע את הניגון שלו.

רבנו סיפר משל: פעם אחת נסע סוחר גדול עם יין הונגרי משובח ("אונגרישער"). בדרך, אמרו לו המשרת ובעל העגלה: "הלא אנו נוסעים בדרך הזו, סובלים צער וטורח, תן לנו לטעום מעט מהיין". נתן להם הסוחר לטעום מאותו יין טוב.

לאחר ימים, התגלגל שאותו משרת ישב יחד עם שותי יין בעיר קטנה. הם שתו יין, שיבחו אותו מאוד, ואמרו שזהו יין הונגרי משובח. אמר להם המשרת: "תנו לי לטעום". נתנו לו, ומיד אמר: "אני יודע שאין זה יין הונגרי כלל!". גערו בו ודחפו אותו: "מי אתה בכלל? מה אתה מבין ביין?". השיב להם: "אני אמנם אדם פשוט, אך פעם הייתי אצל סוחר גדול, עזרתי לו בדרך, והוא נתן לי לטעום מהיין האמיתי. לכן אני יודע שהיין שלכם מזויף".

אומר רבנו: כך זה אתם. אנו אולי אנשים פשוטים, ויש בעולם אנשים גדולים, מלומדים וצדיקים מאיתנו, אבל אנחנו זכינו לשמש את צדיק האמת. לעתיד לבוא, כשיבוא משיח וייתנו את היין המשומר, יוכלו להטעות אחרים עם יינות פשוטים ויאמרו להם שזהו היין הטוב. אבל לאנשי שלומנו לא יוכלו להטעות, כי אנחנו כבר טעמנו את היין הטוב באמת.

לשמש את הצדיק הלכה למעשה

העיקר הוא לשמש את הצדיק, לעשות משהו למענו בל"ט מלאכות. כך כותב רבי נתן, ששימוש הצדיק מתבטא בכל המלאכות – אם זה בישיבה, אם זה בהדפסת ספרים, או בלקרב אנשים לרבנו. כשאדם עושה משהו ומשמש את הצדיק, הצדיק פותח לו כזה אור, כזה מוח וכזה לב, מה שאין לשום צדיק בעולם.

מספרים על רבי לוי יצחק, שמיד במוצאי שמחת תורה, לאחר שהמתנגדים שברו את כל חלונות בית המדרש באבנים, תפסו אותו – בהיותו הבחור הכי תמים – וביקשו ממנו לתקן. נתנו לו סולם ענק, והוא עמד בגובה רב והדביק שמשות זכוכית קטנות. כולם למטה שמחים, רוקדים ושרים, והוא עומד על הסולם, מסכן, ומדביק שמשות. אמרו לו: "זו הזכות שתעמוד לך, זה שווה יותר מכל מה שהם רוקדים פה". ובזכות כך הוא נשאר בחיים בשואה, כשהאחרים נרצחו לא עלינו.

אדם חושב: "אני אלמד יותר מכולם, אהיה חכם יותר מכולם". אבל הדבר לא הולך לפי זה. זה הולך לפי מי שמשמש את הצדיק באמת, שעושה טובה שלא ייכנס גשם לבית המדרש, דברים שאחרים לא רוצים לעשות והוא דווקא רוצה. כמו שכתוב אצל אלישע:

"אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ" (מלכים ב', ג', י"א)

לא כתוב שהוא למד תורה מאליהו, אלא שנטל לו את הידיים. זה מה שקובע.

למעלה מכל מושג ורעיון

בלילה קודם הברית מילה של בנו שלמה אפרים ז"ל (שהרב'ה אמר עליו שהוא צריך להיות משיח), ישב עמנו רבנו ודיבר רבות מעניין גדולתו ואמיתת הפלגת מעלתו. רבי נתן כותב שקשה מאוד להכניס בלב את עניין גדולתו.

זכות גדולה היא לאדם שזוכה שיהיו מחשבותיו משוטטות בדברי רבנו. רבנו אמר שמי שייזכר בו, יהיה כמו תינוק שנולד ויקבל מיד הרהור תשובה. אך עם זאת, אי אפשר לספר בשבחו כלל. כל שבח שמדברים על רבנו הוא בבחינת ביזיון בשבילו, כי הוא היה למעלה מכל מושג ורעיון. כל מה שנאמר נחשב כלא, ואפילו לא כטיפה מהים הגדול.

אפילו צדיקים גדולים אינם יכולים להשיג מקצת מעלתו. אין לנו שום השגה ותפיסה בו, כי אם על ידי קצת התורות הנפלאות שגילה בספריו הקדושים ובמעשיות הנוראות. מזה יכול כל אחד, כפי מה שמשער בליבו, להבין מעט מזעיר עד היכן מגיע רום תוקפו וקדושתו של רבנו הקדוש עד אין תכלית.

אין כאן ממוצע

רבנו חזר בעצמו כמה פעמים על דברי העולם שאומרים עליו, שאין כאן ממוצע. היו אנשים ניטרליים ששמעו דברים לכאן ולכאן וחיפשו "שביל זהב" או פשרה באמצע. אך רבנו רמז שהאמת היא שאין כאן ממוצע כלל.

או שהוא חס ושלום כמו שהמתנגדים בודים עליו, או להפך – שהוא צדיק אמיתי, חידוש נפלא ונורא ונשגב שאי אפשר לשער במוח אנושי כלל. הבוחר יבחר לו את האמת, כי האמת היא רק אחת.

זכינו למילים הקדושות הללו בזכות המחלוקת. על ידי עוצם ההתנגדות, אדם יכול להבין את האמת בהיפוך ממש, ולהתפלא על עוצם גדולתו בלי שיעור. כוחו של רבנו הוא כוח אינסופי, בלתי מוגבל, וכל אחד יכול לסמוך עליו בלי שום שאלות.

לשמוע את הניגון של רבנו

כשאנו מבינים למה זכינו, אנו צריכים לצאת בריקודים ברחובות כל שנייה מרוב חשק. במקום ללכת שבורים ועצובים, או לחשוש ממה שאומרים עלינו, עלינו לשמוח.

מספרים על הסבא מקלם, שפעם בשמחת תורה נכנס בעל הבית וראה את בחורי הישיבה משתוללים, קופצים על השולחנות ורוקדים. הוא שאל בתדהמה: "זה החינוך שאתה נותן לתלמידים שלך?". ענה לו הסבא מקלם: "תאמין לי, אנחנו רוצים לעשות ככה כל השנה! התורה ראויה שירקדו ויקפצו בשבילה כל השנה".

רבנו אמר: "אני אנגן לכם ניגון, ואתם תתחילו לרקוד". מי שלא שומע את הניגון, לא קולט על מה רוקדים פה וחושב שזה שיגעון. אבל מי שהנשמה שלו שומעת את הניגון של רבנו – אי אפשר לו שלא לרקוד.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 378

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2