תגים פוסטים מתויגים עם "ישועות"

ישועות

יצא הצדיק פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה ואנחנו פה נשארנו עם הכיסופים, הגעגועים. מחכים ולא שוכחים, כל דיבור של מורינו הרב שליט”א שהיה נאמר במעמד המרגש של ההדלקה ליד ציונו הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי בל”ג בעומר. שובו בנים אינטרנשיונל מגישים לכם את מעמד ההדלקה הקדוש במחיצתו של מורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א. לראות את רגעי ההוד וההתעלות ליד הצדיק ובצילו של הרשב”י.
מי שהיה שם לא ישכח.

 

לג-בעומר

מאיר גדל בבני ברק בבית חרדי ליטאי שבו לא שמעו את השם הרב אליעזר ברלנד שליט”א ובטח לא על צדיק האמת. כדאי לקרוא את סיפורו המדהים המגלה עוד טפח מרוח קודשו של הצדיק ומדרך פועלו.

“לפני שנתיים התפללתי הרבה בציון של רבי יהודה זאב ליבוביץ זצ”ל ושמתי לב שר’ נחמן מזכיר בספריו הרבה את המושג של צדיק האמת. לכן בקשתי בתפילה למצוא את הצדיק האמת ובאורח פלא, מיד שיצאתי מהציון אני שומע יהודי שמספר לחברו שהוא חזר מהרב שליט”א. אמנם, שמעתי על השם הרב אליעזר ברלנד שליט”א, אך לא ראיתי אותו אף פעם למרות שהייתי באומן. התעוררתי מדיבוריו והצעתי לאחי שנטוס לאומן דרך הולנד וכך נזכה לפגוש גם את הרב ברלנד שליט”א. הגענו לסוכן הנסיעות ושם התברר שעדיף לנו לטוס קודם להונלד ומשם להמשיך לאומן. זו הייתה ממש השגחה פרטית, משום שאם לא היינו נוסעים קודם להולנד לא היינו רואים את הרב שליט”א”.

“הגענו להולנד, הגבאי רצה להכניס אותנו, אך הוא אמר לנו שהוא לא מפריע לרב שליט”א בזמן לימודו. אנשים שעברו שם עודדו אותנו באמרם, אל תדאגו הרב שליט”א יודע שאתם פה. אנחנו מצידנו שלא הכרנו את הנושא של צדיק האמת התייחסנו לאנשים כמוזרים. אך, הקשבנו למישהו שאמר לנו להגיד שלוש תיקונים הכלליים כמפתח הפועל ישועות. אנחנו מסיימים ופתאום יוצא הגבאי ומכניס אותנו אל הקודש פנימה”.

עם הכניסה לביתו נאוה קודש כבר הרגשנו אור, אך כשראינו את הרב שליט”א הרגשנו כבר איך שהקדושה צפה. זו לא הרגשה שניתן לתאר, הייתי אל צדיקים בחיי, אך כזה דבר לא חויתי. הרב שליט”א לקח את ידי ואני התחלתי לבכות מתוך הרהורי תשובה. בעוד שהרב שליט”א ברך את אחי, לי הוא אמר לבוא אליו בשבועות. והבטיח לשדך אותי”.

“אחרי ספירת העומר עמדתי מאחורי הרב שליט”א ואמרתי – ‘הרב שידוך’. והנה הרב שליט”א אומר לאדם שהיה לידו ‘אחותך תהיה שידוך שלו’. אותו אחד ענה שהם ליטאים ולא נראה לו שזה מתאים. ‘גם הוא ליטאי אשכנזי’ המשיך הרב שליט”א ואני הופתעתי מרוח קודשו, משום שבמראה החיצוני אני נראה קצת כהה. אז עוד לא הבנתי שלצדיק האמת יש רוח הקודש והוא יודע הכל. כמובן שלא יצא מזה שידוך, אח”כ הבנתי שאלה כל מיני תיקונים שהרב שליט”א עושה ולנו אין בזה הבנה”.

“הגעתי לרב שליט”א בשבועות והזכרתי לרב שליט”א שבאתי לשידוך. הרב החזיק באותו זמן יד של מישהו שבכלל לא שומר תורה ומצוות ואמר לו, הנה אחותך תתחתן איתו. אני אומר לעצמי, וואו איפה נפלתי.., עדיין לא הבנתי שהצדיק עושה פה תיקונים. בשלב הזה היה לי קצת קשה, עדיין לא ידעתי איך מתנהלים מול מציאות כזו של צדיק האמת, הרב שליט”א שהבחין בזאת בתפילת השחרית נתן לי חיוך גדול, הסתפקתי אם החיוך בשבילי ולפתע הרב שליט”א מסמן לי באצבעו שהחיוך אליי. זה המתיק הכל”.

“הרב שליט”א אמר לי שבראש השנה אסור לי להישאר בישראל, עדיף באומן ואם לא אז להגיע אליו. וכן שבט”ו אקבל את השידוך שלי. אני בינתיים מתפלל ולדאבוני בתמוז מתפרסם שלא יודעים איפה הרב שליט”א נמצא. כולם מסביב אומרים לי לשכוח מכך ושאין סיכוי ליצור קשר עם הרב שליט”א. הנה מגיע ערב ט”ו באב, השעות עוברות ואני מחכה. חמש דקות לפני השקיעה אני בציון של הרב לייב ליבוביץ ופתאום שתי דקות אחרי מגיע הרב שלום ארוש שליט”א. מבלי לספר לו דבר, אני מבקש ממנו ברכה לזיווג. אני אברך אותך עונה הרב ארוש, אבל מתנה את זה בכך שאקרא את הספר שלו בגן השלום”.

“אני לוקח את הספר בגן השלום ולמרות שבחיים איני קורא הקדמות, הפעם התחלתי לקרא מההתחלה, וכך כתוב: ‘מכתב מהרב אליעזר ברלנד שליט”א, לא היו ימים טובים לישראל כט”ו באב.’, אני יודע בוודאות שהרב שליט”א העביר לי מסר שהוא דואג לי. בהמשך הצלחתי ליצור קשר עם הגבאים של הרב שליט”א והוזמנתי ע”י הרב לט”ו בשבט. בט”ו בשבט לאחר מניעות הזמין אותי הרב שליט”א ברביעית לפורים. יש לי חבר שהיה במהלך שידוך והרב שליט”א לקח אותו באמצע התפילה עד ליד עזרת הנשים וליד הרבנית תחי’ אמר לו, ‘ אתה רואה? השידוך הזה לא שלך, אני אביא לך את השידוך שלך’. הבנתי ששום דבר לא מיקרי ושהצדיק יודע הכל ומתקן אותי”.

“בפורים הרב שליט”א נתן לי סדר של לימוד וזו הייתה הפעם היחידה שהרב שליט”א לא אמר לי לשוב אליו. עם זאת, אני כבר לא רציתי לעזוב שם, הרגשתי מתיקות גדולה, כמו שהכל מסביב שקר ועד היום אני ממש מתגעגע לרב שליט”א. ברור לי שהשידוך יגיע, אבל קיבלתי במתנה את הקשר לרב שליט”א”.

“במוצ”ש, בערך שבוע לפני העצרת יצאנו כמה חבר’ה מבני ברק להדביק מודעות, אף אחד לא ידע מזה. פתאום מתקשר אליי חברי ינון ומקריא לי הודעה כתובה אותה קיבל מהרב שליט”א וזה תוכנה: ‘תודה רבה לך שתלית מודעות’. מאיפה לנתן הגבאי של הרב שליט”א יש את המס’ שלו, אין לנו מושג ואיך בכלל הוא יודע שהוא הדביק?! שמחתי בשבילו, אך אני מודה שקינאתי. הרי עשינו ביחד מסירות נפש גדולה ועבדנו מאוד קשה. אמרתי לעצמי, גם אני מאוד רוצה לקבל הודעה מהרב שליט”א. אחרי חמש דקות שוב שיחה מינון ששואל אותי אם יש לי עוד שם חוץ מישראל, מאיר, אני עונה. ואימא שלך רבקה? כן, אני ממשיך. אני שואל משום שקבלתי עוד עוד הודעה מהרב שליט”א שכתוב בה: ‘כמו כן תמסור תודה למאיר בן רבקה’. לי אישית אין הודעות, הלכתי לינון לראות את ההודעה”.

“הרב שליט”א הראה לי בוודאות שהוא יודע הכל, חד משמעית. אני לא מבין כלום, אבל יודע שהוא פועל הכי טוב שיש”.

תגובות ישירות אפשר לשלוח למייל knishta148@gmail.com

עדות מצמררת – לאחר תפילות ומאמצים מרובים הגיעה לידנו בס”ד הקלטה נדירה של הפלישה ללבנון. אמנם, דובר רבות באותה נסיעה מיתולוגית, אך ככל הידוע לנו עדיין לא התפרסמה הקלטה מקורית של אחד מחבורת הנוסעים שמספר עליה מכלי ראשון. הסיפור הוא ייחודי ומדהים בעוצמתו ומסופר ע”י הרב ברוך שרביט בעצמו. הרב ברוך, מתלמידיו הראשונים של הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א ומי שהיה בעצמו  הנהג של הפלישה ללבנון – סיפור הנסיעה הלא נתפס.

קולו של הרב ברוך נשמע מהוסס בתחילת השיחה. למי שמכיר אותו מבין שמדובר פה בצדיק הבורח מאור הזרקורים ומהבזקי המצלמות. עבודתו היא תמה, פנימית ומאופיינת ברצון לעשות נחת רוח לבוראו, ללא כל הפוילע-שטיק מסביב שהתרגלנו אליו בעולמנו המוחצן. אמנם, הרב ברוך עוסק רבות מקירוב רחוקים ובהעברת הדרך הקדושה שספג ממורינו הגה”צ הרב ברלנד שליט”א, עם זאת עבודתו היא אחרת, שקטה ומאוד מאוד ייחודית – בפשטות, אל תתנו לרב ברוך לדבר מול קהל גדול. אך, לאחר תחינות ובקשות רבות הוא לבסוף נענה והסכים לחזור אל אותם ימים.

“חודש אב, השנה היא תשמ”ו (אוגוסט 1986 למניינם) ויהוד’לה כץ, אח של אבי, אחד מהחברים בישיבה, נעלם בלבנון, בעקבות קרב ‘סולטן יעקב’ הזכור לשמצה”. אחרי הקדמה קצרה, הרב ברוך מתחיל בסיפור. “ליבו של מורינו הרב ברלנד שליט”א נשבר, חצי שנה שהוא מנסה לנחם את המשפחה וכלום – מיאנה להינחם. לאחר שגם הרב שליט”א וגם הבבא סאלי אמרו שכץ חי, קם הרב ברלנד שליט”א ואמר – הוא חי ואנחנו ניסע להביא אותו”.

“עשרה תלמידים נבחרו למסע ההצלה הלא שיגרתי, בינם הרב זבולון דחבש,  הרב משה רווח, הרב רבי עזיזיאן, הרב דוד כהן, אנוכי והבן שלי שהיה אז רק בן 13 בלבד. הרב שליט”א קבע מועד לנסיעה כשהמטרה המוגדרת היא פלישה אל תככי סוריה וחילוץ החייל השבוי יהודה כץ. הרב שליט”א הציג זאת כדבר פשוט, אך אנחנו תהינו אך יתכן בכלל לעשות דבר כזה? הייתה זאת תקופה של ניגון…, היו ניסיונות ומי שצלח אותם זכה לקבל אור נפלא בנשמה”.

“דרך יוסף כץ, אביו של יהודה קיבלנו אשרת כניסה לקריאת תהלים, בניגוד לנו לרב שליט”א לא היו שום חששות ושאלות בנוגע לאיך שנעבור. בטנדר הפיג’ו הישן שלי יצאנו והגענו לראש פינה בצפון ועם ליווי צבאי עברנו את הגבול. הדבר היה פלא מכיוון שהיה זה שבוע לאחר המלחמה ומסביב עדיין בלגן גדול. נס נוסף היה שהצלחנו להעביר את ילדי בגבול”.

“במחנה צבאי בתוך לבנון התעכבנו עקב החששות ממוקשים ואמל”ח המפוזר מסביב כעדות למלחמה שרק הסתיימה. כוחות הצבא ניסו למנוע מבעדינו להמשיך, אך הרב שליט”א בהשגתו הנפלאה, חיפש כל העת מקום למעבר. לאחר שהוא הבין שהדרך היחידה למעבר היא הדרך הראשית בה עוברים הלבנונים ואשר הייתה חסומה בהחלט לישראליים. ואז באופן ניסי סובבו משמיים שכל הרכבים שסביבנו לא יכלו להמשיך הלאה, כך שלא עיכבו אותנו. אי אפשר להעביר בדיבור את עוצמת הנסיעה יחד עם הרב שליט”א במקום כזה”.

“נכנסנו לתדלק את הרכב וניגשו אלינו לבנונים שנדהמו לראות ישראלים, לא חיילים, לידם. חיבקו אותנו ושאלו על החיים בישראל. בהחלטת הרב שליט”א שמנו פעמנו אל העיר צור, אל הציון של זבולון בן יעקב. הגענו לצור ולדאבוננו לא מצאנו את הציון הקדוש למרות כל המאמצים. הרב שליט”א שראה שאנו לא מוצאים יצא מהרכב ונכנס לתוך אחד המסגדים. לפתע הוא יוצא ואנו משתהים לראות אותו מחבק ומלווה שני ערבים המסבירים לו איך להגיע לזבולון. הרב שליט”א נסע איתם לבד במרצדס כשאנחנו ברכבי אחריהם. התפללנו מנחה והשתטחנו על הציון הקדוש, אך תוקף ההתרחשות גרמה לחלק מהחברים לפחד עד כדי חולי והקאות. הייתה הרגשה כללית של מסירות נפש, ידענו שבסוריה אין חכמות, מהכלא שלהם יוצאים משוגע או מת. אך, הרב הכריז – ‘אף מחבל לא יקבע לרבינו מה לעשות'”.

“הרגשתי שהפחד של החברים מעורר דינים, ואכן הרב שליט”א החליט להחזיר את המפחדים לישראל ולחזור עם הנותרים לסוריה. בעיר טבריה, בציונו של התנא רבי מאיר, הרב שליט”א החליט להמשיך את המסע המצמרר לבד. ‘לא צריך אף אחד, אני אסדר את העסק לבד’, הטיח הרב שליט”א לעברנו. אך כמה חברים שהבינו את טעותם רצו לעברו וביקשו בתחנונים להמשיך יחד את מסע החילוץ. לבסוף העלה הרב שליט”א את בני יחד עם אחד מהחברים חזרה לירושלים”.

“האמת שגם אני פחדתי, אך כשטבלנו בכינרת נכנסה לי מחשבה של התעלות לראש ופתאום הבנתי שהעולם הזה אינו התכלית, עד שקיבלתי ממש שמחה להיכנס חזרה ללבנון. בגבול, רקדנו שלוש שעות בהמתנה לאישור כניסה למחנה הצבאי, שם העברנו לילה קשה צפופים בתוך הרכב. בשלוש בלילה ראינו את הרב שליט”א מתפלל עטור בטלית ותפילין בתוך צריף בית הכנסת, הולך הלוך ושוב. המתנו שם עד שעות הצהריים כשמשך כל הזמן הרב שליט”א הולך ושב בתפילה, לפתע הוא פנה אלינו ואמר – ‘עולים לרכב וממשיכים לסוריה’, שמחנו, קפצנו ואכן עברנו את המחסום פנימה, למרות שאני בלי דרכון”.

“אנחנו נוסעים ומולנו מחסום של פלנגות לבנוניות חמושות, עברנו אותם. אח”כ שוב מחסום, הרב שליט”א אמר לי לא לעצור לביקורת. הלבנוני ניגש לדבר אליי, אך נתתי גז והמשכתי. כך בהמשך המחסומים כשהרב שליט”א מצווה לעצור רק במחסומים של ישראל. בדרך ראינו בסיס של האו”ם והחלטנו לנסות לעבור את הגבול שם. החייל מבקש ממני דרכון, היססתי משום שזכרתי כי מקודם לא מצאתי אותו, אך שוב נס – אני מכניס את היד לכיס ומוצא אותו. התרוממנו מעל כל חוקיות, ישראלים עם דרכון ישראלי ורכב עם לוחית צהובה נכנסים לתוך לבנון . מהלך מעל הטבע”.

“בדרך עצרנו לטבול במעיין כשמסביבנו החלו להישמע יריות. המשכנו לנסוע כשלאט המבטים אלינו הופכים להיות יותר ויותר עוינים. היה לנו נקר בגלגל וכל כמה קילומטרים הרדיאטור מתחמם, אך לרב שליט”א זה לא הפריע והוא אומר לנו – ‘נביא את יהודה ונמשיך לאומן‘. לכל אורך הנסיעה הרב שליט”א לא מש מהספר ליקוטי הלכות, אף כעת כשהגענו ממש ליד המחסום הסורי. אצלנו חלחל הפחד שוב עד שהגיע לשיא תוקפו, גם הפגזים שנורו מסביבנו תרמו למתח הנורא. אנו מגיעים לגבול הסורי ופתאום שני חיילים צעירים צורחים לעברנו – עצור. לי יש פקודה מהרב שליט”א, לכן אני לוחץ יותר על הגז, אך הרב שליט”א מסמן לי לעצור. אנחנו יושבים במחסום ואוכלים עם החיילים ענבים כשחמישים מטר מולנו המחסום הסורי. הצטערנו שעם כל המסירות נפש שעברנו לא נכנסנו לבסוף עד סוריה. אי אפשר להעביר במילים את אש הקודש שהייתה לנו, אולי הייתה זאת בחינה של עקדת יצחק. אמנם היינו בתוך שטח סורי כשעברנו את המחסום הראשון, אך פה נעצרנו בציווי הרב שליט”א”.

מי יודע מה ראה הרב?!

“אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם (כה,לח): “ובכל אדם ואדם בעצמו יש בחינת אנפין נהירין”, בכל יהודי יש נשמה עם אור גדול ויכול להשיג את האנפין נהירין. “שהם בחינת קדושת ישראל עם קדוש, הרחוקים בשרשם מכל המידות והתאוות”, לעם ישראל בעצם אין שייכות לתאוות ומידות הרעות מפני קדושת שורש נשמותיהם. ואם אדם מרגיש שהוא מלא מידות רעות, אל יחשוב שהוא נולד כך ח”ו, כי נשמתו אין לה שייכות כלל למידות הרעות.

אמנם בעם ישראל יש “אחיזת העכו”ם” – זה החיצוניים שנאחזים בהם. זה לא שייך אליהם, אבל זה נדבק בגלל החטאים שלהם, של אבותיהם, והם מתגברים מפני שאין לומדים את התורה לעומקה. “שהם בחינת אנפין חשוכין, שהם בחינת התאוות ומידות רעות, שכולם הם מבחינת העכו”ם, שהם אנפין חשוכין, כמו שכתוב: ‘ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם’ (תהלים קו, לה); היינו שמעורב במידות רעות שבו, שנמשכין מן הגויים כנ”ל. וכשאדם עובר עבירה ח”ו, אז העבירה והעוון נחקק על עצמותיו, כמו שכתוב: ‘ותהי עוונותם על עצמותם’ (יחזקאל לב, כז), ואי אפשר לו לצאת מזה כי אם ע”י התורה, שהיא בחינת אנפין נהירין“.

“אז אם אדם רוצה לכפר על העבירות שלו, זה רק ע”י לימוד תורה בעיון. שזה נחשב כמו תענית וכך יצאו העוונות מהעצמות ויתכפרו. “שהיא ההפך מכל התאוות והמידות, שהם בחינת אנפין חשוכין, שמשם נמשכין כל העבירות, ח”ו”, רגע אחד שאדם נמצא באנפין חשוכין – כבר מתגברים עליו התאוות והמידות רעות, “כי צריך האדם להתייגע בתורה ולהמית עצמו עליה”, לא מספיק שלומדים תורה, אם אדם אינו מסכים ומוכן להתייגע על התורה, ולהמית עצמו על התורה, זה לא נקרא לימוד תורה, אם אדם לא לומד תורה מתוך יגיעה, אלא מתוך רפיון – אומרת הגמרא בברכות (סג.) הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה (משלי כד, י), כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה, והצרות הם המידות הרעות שמתגברות, “כמו שאמרו רז”ל על פסוק: ‘זאת התורה אדם כי ימות באהל’ – אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, דהיינו עצמיותו”, להמית עצמו על לימוד התורה, להמית את העצמיות, היינו את הרצונות העצמיים המדומים, שבאמת אינם שייכים לקדושת נשמת היהודי, וזה ע”י לימוד תורה בעיון, בחשק ובשמחה. ואם לאו נשארים עם כל המידות הרעות, והתאוות הרעות, ואנפין חשוכין. “שהם בחינת המידות הרעות והתאוות הרעות, שמהם כל הפגמים החקוקים על עצמותיו כנ”ל”.

“כי צריך להתייגע בהתורה, עד שיזכה להבין אותה”, להתייגע ולהמית עצמו על התורה, כשחם, כשקר, כשרעבים, כשצמאים, כשעייפים, ללמוד תורה במסירות נפש, וכך יוצאים העוונות החקוקים על העצמות. “דהיינו שיצא מבחינת אנפין חשוכין, שהם בחינת חשכות והסתרת הידיעה, לבחינת אנפין נהירין שהם בחינת ידיעת והשגת התורה כנ”ל, ואז נקרא אדם”. רק אז הוא נקרא אדם, ואם לאו אינו נקרא אדם. וכיצד יידע אם נקרא אדם – כשרואה שהוא לא כועס, אלא תמיד שמח, ואוהב כל אחד, שומר את העיניים וכו’, זה נקרא אדם. ואם לאו, הוא לא נקרא אדם”.

“רביה”ק מסביר: כיצד זוכים להיות יהודי, רק ע”י לימוד התורה בעיון ובכח, ביגיעות עצומות, להמית עצמו על התורה, אזי נקרא אדם. “בחינת: ‘זאת התורה אדם’; היינו ע”י התורה נקרא אדם, בחינת: אתם קרויים אדם, ואין העכו”ם קרויים אדם; כי עיקר שם אדם זוכין ע”י התורה” – שהיא בכח, בעיון, בעמקות, ביגיעות עצומות – “שהיא בחינת אנפין נהירין, שהיא ההיפך מכל המידות והתאוות הרעות, שעל שם זה נקראים אדם, בחינת: זאת התורה אדם. אבל העכו”ם, הרחוקים מחכמות התורה, מאנפין נהירין, כי הם בחינת אנפין חשוכין, כי הם משוקעים בכל המידות רעות ותאוות רעות, על כן אין קרויים אדם וכנ”ל”, והיות והעכו”ם שקועים בכל המידות והתאוות הרעות, אף על פי שרוצים לקבל את התורה כי יודעים שהיא אמת, אבל כ”כ התגשמו במעשיהם עד שאין הם נקראים אדם, ואינם רוצים לצאת מגשמיותם, הם מוכנים לקבל את התורה אבל בלי חכמת התורה, היינו לעיין בתורה, כי הם מפחדים לעזוב את מידותיהם ותאוותיהם הרעות. לכן הם לא יכולים לקבלה. ועם ישראל שקיבלו את התורה, גם הם היו שקועים במ”ט שערי טומאה במצרים, אבל בביטולם אל הצדיק, אל משה, ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף ובמדבר, בהגיעם אל הר סיני, זכו שהתבטלה מהם הזוהמה לגמרי. והכל ע”י הרצון שלהם לקבל את התורה וללמוד אותה בעיון ולהבין את חכמת התורה, כפי שמבאר רביה”ק בהמשך”.

“כי עיקר בחינת אדם הוא בחינת השכל האמיתי שזוכין להשיג” – להשיג את השכל האמיתי שבסוגיא – “דהיינו חכמות התורה הקדושה. כי יש ג’ שכליות: דהיינו שכל פשוט, שהוא בחינת חכמה, בחינת: כלם בחכמה עשית. וכשלומד ומבין, זה נקרא בינה, ואח”כ, כשיודע התורה, זה נקרא דעת, כידוע”, חכמה – זה הלימוד הפשוט, בינה – זה הלימוד בהבנה, ודעת – זה הזכרון. “וג’ שכליות אלו הם בחינת ידים לתורה: בחינת יד הגדולה ויד החזקה ויד הרמה, שבהם מתקבלת התורה”. כשעם ישראל יצאו ממצרים הם קיבלו על עצמם את היד הגדולה, היד החזקה והיד הרמה, שהם שלש ידיים לתורה, שהם שלשה שכלי התורה, חכמה בינה דעת, היינו ללמוד את התורה בעיון, להבין ולדעת את חכמת התורה. ורק על ידם התקבלה התורה. “ואלו הג’ שכליים הם בחינת ג’ פעמים י”ק” – בחינת כי בי”ה ה’ צור עולמים – “כי י”ק הם חכמה ובינה, שהם תרין רעין דלא מתפרשין, שהם כלולים בכל אחד מהג’ שכליות הנ”ל. וג’ פעמים י”ק הוא גימטריא אדם”, היינו כשיש שלש פעמים י”ק, אז נקרא אדם. “נמצא שעיקר שם אדם הוא בחינת השכל האמיתי”, שלומד תורה מתוך יגיעה אדירה, וממית את עצמו, להבין את הסוגיא לעומקה. “דהיינו חכמות התורה, שהוא בחינת אנפין נהירין, בחינת הרחקת ושבירת כל התאוות ומידות רעות כנ”ל”, ואז יראה האדם שהוא יוצא מהתאוות ומהמידות הרעות, “וזהו: ‘בקרב עלי מרעים’ – זה בחינת תרין “רעין” דלא מתפרשין, שהם בחינת י”ק, שהוא חכמת התורה, בחינת אדם. צריך ‘לאכול את בשרי'” – לאכול את הגוף, להמית את הגוף – “היינו לאכול ולהמית העצמיות שלי”, העצמיות זה הגאוה של האדם”.

“רביה”ק מבאר בתורה ע”ב, שאי אפשר לבטל את הגאוה ולזכות לענוה ושפלות, שממנה עיקר החיות והתחייה לעתיד לבוא, אלא ע”י שרואה עצמו עם הצדיק. ולזה זוכה רק מי שעוסק תמיד להגדיל את מוחו ודעתו. וזה רק ע”י לימוד בעיון, ועל ידי זה זוכה למח מהיר וחריף, כמו שכתוב “חזית איש מהיר במלאכתו” (משלי כב, כט), וכפי שהאדם מעיין, מעמיק, מחדש ומחבר את הסוגיות ואת הסתירות בין רש”י ותוס’ ושאר ראשונים ומפרשים, להבין את השיטות, לחבר אותם ולהבין את הפשט בסוגיה לפי שיטתם, כך מקבל האדם עוד שפלות וענוה מפני שרואה שאינו מבין את הסוגיה היטב, וממשיך ומתעמק בלימוד, וממית עצמו בלימוד התורה. והלימוד צריך להיות עד שאדם מרגיש שהוא כאילו מת. ורק ע”י עמל תורה כזה נקנית התורה, ומקבל האדם סיעתא דשמיא, ומאיר לו המח והדעת, ומקבל פנים מאירות, ככתוב “חכמת אדם תאיר פניו”.

“כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כנ”ל” – קניין התורה הוא רק מתוך מסירות נפש בלימוד התורה, ומסביר מוהרנ”ת (ליקו”ה יו”ד, הל’ הכשר כלים ד, כד) את המובא בגמרא (שבת פט.), בשעה שירד משה מלפני הקב”ה, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ. אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו וכו’. הלך אצל ים, ואמר לו: אין עמדי. הלך אצל תהום. אמר לו: אין בי, שנאמר “תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה” (איוב כח, יד-כב). חזר ואמר לפני הקב”ה: רבונו של עולם, חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקב”ה, היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקב”ה תורה? אמר לו הקב”ה למשה: משה בדאי אתה. אמר לפניו: רבונו של עולם, חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך, שנאמר “זכרו תורת משה עבדי”, עכ”ל”.

“ולכאורה צריך להבין את דברי משה רבנו, וכי לא קיבל את התורה?! אלא, מכאן רואים גודל ענוותנותו, שלאחר ארבעים יום וארבעים לילה בהם למד את התורה, עדיין הרגיש שכלל לא למד, והיא ממש תמימה”.

“וביאור העניין הוא שמשה רבנו ידע, שהשטן רוצה לקטרג על מסירת התורה, ולכן ענה לו, שעדיין כלל לא מסר התורה לעם ישראל, אלא הרי כמונחת בים, ורק מי שמוכן להשקיע יגיעות עצומות ולמסור נפשו לירד לתוך עמקי הים, הוא יזכה לקבלת התורה. כי התורה ארוכה מני ים, ואם כן אין מקום לקטרוג השטן, כי אין ישראל ראויים לתורה, אלא מי שיגע בה משיגה, כמו שכתוב “אבדון ומות אמרו באזננו שמענו שמעה, ומפרש רש”י שם: “אבדון ומוות אמרו” – המאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו: “באזנינו שמענו שמעה”, שהיגע בה מתקיימת בו. שהרי אין הכוונה שירד לתוך הים והתהום כפשוטו, רק העיקר הוא הרצון והחשק, שמוכן מצד עצמו לסבול מסירות נפש בלימוד תורה, אפילו לירד לתוך הים והתהום ממש, אבל תיכף כשהוא מרוצה לכך ברצון חזק ואמיתי, מיד עוזר לו ה’ יתברך לקבלה כראוי. “ואזי ממילא: ‘צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו'” – כי מקור הצרים והאויבים שזה היצר הרע, שמתלבשים באדם מפני שאין לומדים תורה בעיון, “כי כל הצרים והאויבים, שנאחזין באנפין חשוכין, נכשלים ונופלים, כי נתבטלים בחינת האנפין חשוכין, וזוכה לאנפין נהירין, שהוא חכמות התורה, שהוא בחינת י”ק, בחינת תרין רעין דלא מתפרשין, שעל שם זה דווקא נקראין ישראל אדם כנ”ל, ואז כל הצרים והאויבים שנאחזין באנפין חשוכין, בתאוות ומידות רעות, נכשלים ונופלים, כי זכה לאנפין נהירין כנ”ל“.

“יש לי ארבעה בנים, שלשה מתוכם בעלי תשובה. דרך אחד מילדי הגענו לנתן סלומון הגבאי של הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א, שקישר אותנו עם הרב שליט”א”. פותחת הגב’ נורית מבת-ים בסיפור ההצלה שהתרחש במשפחתה.

“ימים אחדים לפני חג הפסח הקדוש האחיין שלי בן השנה וחמישה חודשים איבד הכרה וכתוצאה מכך שהה חמישה ימים בטיפול נמרץ”. הרופאים לא הצליחו להבין מה קרה עימו, אך מצבו היה נורא ורק הלך והתדרדר. ביום שישי, ערב החג התקשרתי לנתן הגבאי שהבטיח לי שהגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א יתפלל והוא בטוח שיהיו תוצאות טובות. אני זוכר שזה היה ביום שישי שדיברנו לאחרונה”. מתערב נתן בשיחה. “זה היה הזמן האחרון לפני החג בו יכולתי עוד להתקשר לרב שליט”א ולעדכן אותו במצב הילד”.

“במשך כל החג הילד היה בבית החולים מחובר למכונות בטיפול נמרץ, אך בזמן הזה לא יכולנו ליצור קשר טלפוני עם נתן.  מליל שבת מצבו של הילד החמיר והדרדר עד כדי קריסת מערכות. דאגנו מאוד, אך לשמחתנו הרבה מכאן החלה השתפרות קבועה במצבו, עד שממש הורידו לו את המכשירים ומכונות ההנשמה, תודה לאל. ביום חמישי, ערב החג השני, הורידו את הילד למחלקת ילדים. ישתבח שמו, היום, יום ראשון לאחר החג,  שיחררו את הילד לביתו. אנחנו מודים לה”י ולכל האנשים שהתפללו עבורנו. תודה רבה למורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א.

נציין נקודה מעניינת, כאשר נתן הגבאי מדבר עם הגב’ נורית הוא מנסה להיזכר עימה באיזה סיפור בדיוק מדובר. כל מי שמכיר את הגבאי הזה יודע עד כמה הוא משתדל ומסור בשליחותו, אם כך, למה הוא צריך בכלל זמן בכדי להיזכר?! בשיחה שניהלנו עימו אמר לנו נתן שוודאי שכל סיפור שמגיע דרכו אל הרב ברלנד שליט”א הוא עולם ומלואו, אך  לשמחתו הוא שומע על ניסים וישועות באופן יום יומי. “אני רואה בעיניים איך שליח השם פועל ישועות עבור רבים וטובים”.

“הרב שליט”א יכול להשתחרר תוך שבועיים, הכל תלוי בתרומות של עם ישראל.” זוהי קריאתו של מורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א לכל מי שנפש יהודית בקרבו, לקום ולתרום עבור פידיון השבויים החשוב מאין כמוהו. לא צריך להכביר במילים, כולנו יודעים את גודל מסירות הנפש שהגה”צ הרב אליעזר ברלנד לקח על עצמו עבור כולנו. כעת הגיעה שעתנו לקום ולעזור במשהו, כי פדיון הצדיק הוא פדיוננו. השכינה אזוקה והדמים נצרכים מאוד לכל הוצאות המשפט הרבות.

בתוך כך באנו להזכיר את קריאתו של מורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א לתרום עבור הפסקת האינתיפאדה. כבר הזכיר הרב שלום ארוש שליט”א איך שרואים עין בעין עד כמה המהלכים של הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א עזרו. התרומות שלכם משמשות אותנו למטרות קודש לכל שאר ענייניו של הרב שליט”א. החזקת האתר שובו בנים אינטרנשיונל הזוכה להפיץ את דעת מורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א בכל העולם. הדפסת והפצת עלונים, תרגום והפצת שיעורים, שידורים חיים בצפייה, וקירוב אלפי יהודים לצור מחצבתם. המסירות נפש בכך זיכתה רבים בישועות גדולות. לערוץ שובו בנים אינטרנשיונל לחצו כאן https://shuvubanimint.com/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%94-%D7%91%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%AA-%D7%A7%D7%91%D7%A2-2/

בעוד היינו מצפים מהגה”צ הרב אליעזר ברלנד להתרכז יותר בארבע אמותיו ולדאוג לדברים הכביכול בוערים אצלו. לא כך הרב ברלנד שליט”א שלמרות הכל מוסר את נפשו ומשתדל לענות לכל פניה ובקשה המופנית אליו. כבר אמרו על הרב ברלנד שליט”א שכל הגלות והייסורים אשר הוא סובל הם רק בכדי להמתיק דינים מעל עם ישראל ולפדות את כולנו ברחמים. גם כעת הרב ממשיך ומתייחס לכל פניה המגיעה אליו בכל כובד תשומת הלב. אשרינו שזכינו בדורנו לכזה צדיק אמת.
קו פתוח לשאלות לגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א 0526775148 או 0586775148

“הבט משמים וראה; הרנינו גויים עמו”, שר נחמן שיינר לר’ אהרון בניטה הי”ד וסוחט דמעות מעיניי המאזינים. נחמן שיינר שהיה החברותא ללימוד הגמרא לר’ אהרון ז”ל אסף את כל הכאב והשכול והפך אותם למלודיה מרגשת.

אחרי שר’ אהרון ז”ל נרצח לעיניי אשתו וילידיו בשבת חוהמ”ס ומת מות קדושים הייתי שבור, לא הפסקתי לחשוב עליו. לאט  לאט החל להירקם אצלי הלחן של השיר. “הלחן ירד מתוך הגעגוע, הכאב וחזון אחרית הימים” מסביר שיינר, “כשהשמעתי את הסקיצה של הניגון לבני משפחה שקרוביהם נרצחו ולחיילים במוצבים בחברון אשר איבדו חברים במבצעים צבאיים, לא ראיתי עין שנותרה יבשה. החיילים אמרו לי: ‘ניגון כזה נותן לנו כוחות נפש והתעלות רוחנית, להבין את הממד שמעבר לטרגדיה ולאובדן’, וביקשו שאשמיע להם שוב ושוב.

יישר כח, הרב נחמן שיינר.

יהי רצון שכל הרהורי התשובה שיולדו משמיעת שיר זה יעמדו לזכות נשמת הקדוש ר’ אהרון בניטה הי”ד

אומר הזוהר, הנשמה שנהרגת על קידוש ה’, באמת צריכה להיכנס ישר לגן עדן! אבל היא לא נכנסת לגן עדן, היא יושבת על שערי גן עדן, היא יושבת בפתח של גן עדן, והיא אומרת – אני לא אכנס לגן עדן עד שה’ יגאל את הדם שלי! אני לא אכנס עד שה’ ישמיד את הרוצחים האלה ויעקור אותם מהעולם!

וזה הסוד שהתגלה למשה רבינו בפרשת “גואל הדם”, ולכן משה הבין שצריך את הנקמה של בני ישראל כדי שהנשמות יכנסו לגן עדן ועל ידי זה יהיה אפשר להשפיע דעת לעולם, שפע לעולם.
דבר ראשון זה לנקום את הנקמה על אלה שקיפדו את חייהם באמצע, דבר ראשון זה לנקום את הנקמה מאלה שגרמו לזה. כתוב שהשמש כל בוקר צועקת ובוכה והיא שרה “אל נקמות ה’ אל נקמות הופיע” וכל בוקר היא לא מוכנה לזרוח עד שינקמו את הנקמה של עם ישראל! היא לא רוצה לזרוח! עד שמכריחים אותה לזרוח על ידי שיורים בה חיצים וחניתות כמו שכתוב “שמש ירח עמד זבולה לאור חיצך יהלכו לנוגה ברק חניתך” (חבקוק ג).

השמש רוצה להישאר ברקיע “זבול” היא בכלל לא רוצה לרדת להאיר לעולם! השמש וגם הירח לא רוצים לרדת לעולם עד שיורים בהם חיצים וברקים הם כל יום אומרים – לא נצא עד שלא תנקום את נקמת עם ישראל עד שלא תנקום את נקמת הדם השפוך.

“הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו” מה זה “הרנינו גוים עמו”? מה זה “הללו את ה’ כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו”? למה הגוים צריכים להלל ולשבח את ה’? אלא כל העולם יודע שהתורה של ישראל זה תורת אמת! האלוקים של ישראל זה אלוקים אמת! וכשהם רואים שיש צרות לעם ישראל, אז כולם נופלים מהאמונה! כל הגוים נופלים מהאמונה! הם אומרים מה…היהודים זה עם שקט! לא מזיקים לאף אחד! לא עושים רע לאף אחד! למה קורה להם ככה? כל העולם מסתכלים ומחכים – ה’ ינקום את דם עמו ישראל! או לא ינקום! הרי יש להם אלוקים אמת! מתי הוא ינקום? למה הוא לא נוקם? וכששומעים שהוא נוקם, כשרואים שהוא נוקם נקמת דם עבדיו השפוך! אז “הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום” הם מהללים את ה’! כל הגוים חוזרים לאמונה שלהם! כולם מתחילים להאמין שה’ הוא האלוקים! ה’ צריך לנקום את נקמת ישראל גם בשביל הגוים! כי גם כלפי הגוים יש חילול ה’! כי כשהגוים רואים שנהרגים יהודים! שמתעללים ביהודים! הם חושבים שהאלוקים של היהודים חלש חס ושלום, שיהודים נשחטים אז הגוים מאבדים את האמונה! ועל ידי הנקמה מחזירים להם את האמונה!

שה’ נוקם נקמה ברוצחים זה רק בשביל הגוים! זה לא בשבילנו! אותנו לא מעניין מהנאצים, מהמחבלים, מכולם, הם לא יותר מנחשים! מעקרבים! כמו שהנחש חי והעקרב חי וזה לא מעניין אותנו ככה הם לא מעניינים אותנו, אלא כל הנקמה שה’ נוקם, זה בשביל הגוים להחזיר להם את האמונה.

אומר האר”י הקדוש שיש מלאך מיוחד בשמים שמקבל את כל מי שנהרג על קידוש ה’! כי אלה שנהרגים על קידוש ה’ הם באמת הצדיקים הכי גדולים שבדור! ואם היינו זוכים, הם היו נשארים בחיים חוזרים בתשובה ומאירים את הדור. כשאדם מישראל נהרג על קידוש ה’ על ידי אומות העולם, צריך לדעת שזה לא נשמה רגילה! אלא זו נשמה מיוחדת, שכשהיא יורדת לעולם אז היא יורדת על תנאי שאם עם ישראל לא יעשו תשובה אז היא תהיה מוכנה למות על קידוש ה’! ולפני שהיא יורדת לעולם מתנים איתה! שכשיגיע הרגע ויתגברו עוונות הדור אז את תמסרי את עצמך על קידוש ה’! ועל סמך זה את יורדת לעולם! צריך לדעת שכשנהרג יהודי על קידוש ה’ על ידי אומות העולם אז אפילו שהוא לא צדיק וזה גם לא משנה אם הוא דתי או לא דתי אפילו אחד שלא שומר שבת אפילו אחד שלא יודע שיש בכלל תורה, מיד הוא נכנס לגן עדן! מיד הוא עולה את כל המדרגות שבעולם, בשניה אחת הוא מגיע לדרגות הכי גבוהות, שלוקח להגיע אליהם כמה מאות שנים, כמה גלגולים.

כי כל החיילים שהולכים במטרה להגן על עם ישראל ונכנסים בתוך האש והם בכלל לא יודעים אם הם יחזרו בחיים והעיקר אצלם זה רק עם ישראל! רק להגן על עם ישראל! אז בזכות הכוונה הזאת, בזכות המסירות נפש הזאת, ברגע שנהרגים על קידוש ה’, באותו רגע מעלים אותם את כל המדרגות ומכניסים אותם לכל ההיכלות. אדם חייב לעשות דין וחשבון עם עצמו! הוא חייב על פי הלכה לעשות דין וחשבון! אדם שומע קולות! בכיות! זעקות! שאגות של מטורפים! הריגות! רציחות! יש לו מצוות עשה מהתורה לזעוק! להתריע! לעשות תפילות ופעולות להמתיק את הגזירות! אחת מדרכי התשובה היא, שמיד שבאה צרה על הציבור, צריך לזעוק ולהתריע כ”ש “הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות” (במדבר י’-ב’) וזה חיוב ממש!

אומר הרמב”ם בהלכות תענית פ”ג זה חיוב ממש! זה לא סתם! אין דבר כזה שבמקרה פתאום! כמה השתגעו! כמה נהיו מטורפים! אין מקרה! מהשמים שולחים איזה משוגעים שלא אכפת להם שיהרגו אותם שישחטו אותם, והם רק רוצים להירשם בספרי ההיסטוריה שהם הרגו מיליון איש, שני מיליון איש.

ולכן צריך להתעורר! להתעורר!

צריך להתרגש מכל דבר שקורה! צריך לדעת זה העוונות שלנו! יש פה עוונות! ויש פה עבירות! ואם ישבו בבית ויגידו זה מקרה.. זה מנהג העולם… מה.. תמיד יש מלחמות! יהיה ניסים זה יעבור! אומר הרמב”ם זו מידת אכזריות!! אם יש כאלה הריגות! כאלה רציחות! כאלה קולות! כאלה שאגות! פירושו שיש עבירות נוראות! עבירות רבות! וכבר כמעט הגדישו את הסאה! אדם צריך לדעת אם יש כאלה צרות אז אני אשם! אני הגדשתי את הסאה! וצריך לעשות תשובה ולהתפלל ששום יהודי לא יפגע ושום יהודי לא יהיה לו צער.

כי אומר האר”י בליקוטי תורה על הפסוק “באו ימי הפקודה באו ימי השילום” (הושע ט’-ז’) שיש עבירות רבות, שכבר גודשת הסאה, אז מגיעים ימי הפקודה, מגיעים ימי השילום. וכשמגיעים ימי השילום אז ה’ שולח כמה משוגעים כמה מטורפים שלא אכפת להם אם הם יצליחו, שלא אכפת להם כלום! הם רק רוצים שירשמו אותם בספרי ההסטוריה שהם רצחו והרגו.

ולכן אומר הרמב”ם אם אדם לא עושה תשובה בכזה מצב, אם אנשים לא מתעוררים מהצרה הזאת, אז זה דרך אכזריות! וזה יכול להוסיף צרות אחרות חס ושלום! אדם חייב לדעת שהוא חייב להמתיק את הגזירות הנוראות האלה! הוא לא יכול לשבת בשקט ולהגיד יהיה ניסים! ודאי שיהיה ניסים!! אין שום ספק בזה!! אבל צריך שיהיה לו חלק בניסים האלה, צריך שיהיה לו חלק בהמתקה הזאת, הוא צריך להתפלל בכוונה, ללמוד, לבכות, ולהגיד תהילים, להתבודד יותר חזק! עם יותר לב נשבר! ולהרגיש את כל הפחדים שיש לאנשים, להרגיש את כל הצער ואת כל הייסורים שיש לאנשים ולעשות תשובה.

אשרינו שזכינו לדברי קודש אלו.

מיד עם סיום חג הפסח ועם השמועות הקשות אודות הייסורים הקשים העוברים על מורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א, ארז הרב גרוסמן שליט”א את מיטלטליו וטס ליוהנסבורג. “אני עזבתי את ארץ ישראל מיד למחרת חג הפסח ביחד עם הנכד של הרב, הרב חיים רייכר שביקש ודיבר איתי ואנחנו עוד עשינו פעולה לפני החג להכניס לרב את המצות, זה היה מבצע גדול עוד לפני החג”. פותח את דבריו הרב יצחק דוד גרוסמן שליט”א רבה של מגדל העמק ונשיא ‘מגדל אור’.

“זה דבר נוראי שצדיק כזה נמצא במעצר. היום לא נתנו להכניס לו אוכל. קדוש כזה, עובד ה’, זה דבר רוחני, זה עונש שלנו, לא עונש שלו. זה משהו שאין לנו הסבר עליו. יהי רצון שייצא משם וב”ה השם נעשה לו פה חגיגה גדולה”. אלו דבריו של הגאון הרב גרוסמן שליט”א כמו שנמסרו במהלך שיעור תורה אותו אמר ביוהנסבורג, בהם הוא חושף עוד טפח בגדולת הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א. ידועה אהבת הרב גרוסמן אל מורינו הרב ברלנד שליט”א וזכור השיעור המשותף אותו מסרו בתקופה שלפני יציאת מורינו הרב לגלות. באותו מעמד התוודענו כולם לקשר המיוחד שבין שני שרפי הקודש הללו. והרב גרוסמן אף העיד שהקשר שלו עם הרב מתקרב לחמישים שנה. “מיום שני עד הרגע הזה לא נחנו דקה, הכל בכדי לעזור לרב, להקל עליו גם לטווח הארוך וגם לטווח הקצר”. ממשיך בשיחת טלפון מיוהנסבורג, הגאון הרב יצחק גרוסמן שליט”א, לתאר את מסירות הנפש שלו עבור הרב ברלנד שליט”א.

“אתמול ראיתי את הרב, הוא היה במצב בעייתי כי הביאו אותו בבוקר לבית המשפט בלי שום סיבה, לא היה משפט. טעות או לא טעות לקחו אותו מ-7 וחצי בבוקר והחזירו אותו ב-7 וחצי בערב, אז הייתה לי ההזדמנות להיכנס לרב שמה לבור למטה. הרב שליט”א ראה אותי והייתה שמחה שאי אפשר לתאר. היום הייתי אצל הרב שעתיים אי אפשר לתאר מה שהיה שמה בבכי ובשמחה למדנו ביחד את המאמר בתניא להשכילך בינה שמדבר על כך שאין רע יורד מהקב”ה שמחייה אותנו בכל רגע ורגע. אנחנו נבראים מחדש בכל רגע יש מאין והוא מחייה אותנו ונמצא איתנו וממנו לא יורד רע וממילא זה החיזוק שצריך להתחזק וזו הנקודה המרכזית שלמדתי עם הרב ביחד”.

צריך לדעת שהרב צריך ישועה גדולה. חייבים להוציא אותו. יומיים הוא לא אכל, לא רצו להכניס לו אוכל וברוך השם הצלחתי היום הלכתי למנהל הכלא הפכתי את העולם ונתתי לרב את האוכל ביד. אבל זו בעייה יומיומית הנושא הזה של האוכל ועצם זה שהרב נמצא בבור זה פחד פחדים. זה מזכיר את יוסף הצדיק בבור ואנחנו צריכים לעשות את הכל בכדי להוציא את הרב מהבור הזה כדי שהוא יוכל להגדיל תורה ולהאדירה“.

“..אני לא יכול להיכנס לפרטים מה התכניות ומה עושים, אתם מבינים לבד שאי אפשר ולא טוב לדבר על זה, אבל דבר אחד –  הרב ביקש לחזק את כל הציבור והוא אמר לי כשהוא שומע שלומדים ומתפללים ומתחזקים באמונה שלימה שהכל יסתדר זה נותן לו את הכוח והחיות להמשיך. אבל, כשהוא שומע שיש צעירים שבגלל מה שקרה איתו הם נכנסים לספיקות ויש פירוק, זה הורס אותו. אם אנחנו אוהבים את הרב אליעזר ברלנד שליט”א הדבר היחידי שעלינו לעשות זה להתחזק בתפילה בלימוד תורה ובאמונת צדיקים. אני מקווה שנמשיך לעשות ולפעול למענו”.

בעקבות דבריו הקדושים של הגאון הרב יצחק דוד גרוסמן באנו להזכיר כי ידוע עד כמה מיושבת דעתו של מורינו הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א, גם כשהאינטרפול עצרו אותו, הרב למד קצות החושן בעיון בתוך הניידת ולא עזב את הספר לרגע. בכל מקום הרב לומד, גם בדיונים בבית המשפט, ניתן לראות את זה בתמונות. הרב מתקן את העולם וזה תהליך בו הצדיק כולל את כולנו. חייבים להתחזק ולעזור לצדיק לנצח.