תפילה נפלאה להתפלל בכל עת ובפרט בקבר רחל אמנו ע”ה מאת הגה”צ...

תפילה נפלאה להתפלל בכל עת ובפרט בקבר רחל אמנו ע”ה מאת הגה”צ הרב אליעזר ברלנד שליט”א

העצרת בציון רחל אמנו להצלחת הרב ברלנד ועם ישראל
העצרת בציון רחל אמנו להצלחת הרב ברלנד ועם ישראל
זְכוּת רָחֵל אִמֵּנוּ
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, [בְּנָסְעֵנוּ בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה, לַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁהוּא קֶבֶר רָחֵל אִמֵּנוּ], בִּזְכוּת רָחֵל אִמֵּנוּ שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר “רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם” (ירמיה לא, יד), וְרָחֵל אִמֵּנוּ אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת מִלְּהִתְפַּלֵּל שׁוּם רֶגַע וּשְׁנִיָּה, עָלֵינוּ וְעַל כָּל צָרוֹתֵינוּ, וְכָעֵת אָנוּ כֻּלָּנוּ בְּצָרוֹת נוֹרָאוֹת וּבִגְזֵרוֹת נוֹרָאוֹת, וּבְכָל יוֹם רֶגַע וּשְׁנִיָּה פּוֹקְדוֹת אוֹתָנוּ מַחֲלוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת וּמַחֲלוֹת מְסֻכָּנוֹת שֶׁאֵין לָהֶן כִּמְעַט תִּקְוָה.
וְכָעֵת בָּאנוּ אֵלַיִךְ רָחֵל אִמֵּנוּ, לְהִתְפַּלֵּל לְפָנַיִךְ עַל כָּל צָרוֹתֵינוּ, וְעַל כָּל צָרוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, [בבין המצרים מוסיפים: בִּפְרָט בְּעֵת בֵּין הַמְּצָרִים] שֶׁנִּשְׂרַף בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְחָרְבָה עִירֵנוּ, וְגוֹיִים “עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם” (איכה ה, ח), לָכֵן בָּאנוּ אֵלַיִךְ רָחֵל אִמֵּנוּ, לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁתַּעֲלִי אֶת תְּפִלָּתֵנוּ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, עַד שֶׁנִּזְכֶּה בִּזְכוּתֵךְ לְהִוָּשַׁע בִּישׁוּעַת עוֹלָמִים, וְיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ  כְּהֶרֶף עַיִן, עוֹד בְּיָמֵינוּ אָנוּ, אָמֵן.
                                                       *   *   *
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, [בְּנָסְעִי כָּעֵת לְקֶבֶר רָחֵל אִמֵּנוּ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּנָהּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא], זַכֵּנִי נָא לְהִדָּבֵק בְּמִדּוֹתֶיהָ הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ, וְלִזְכּוֹת לִבְכּוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל חֻרְבַּן עַם יִשְׂרָאֵל כָּמוֹהָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ”, וְזַכֵּנִי לְהִכָּלֵל בְּדִמְעוֹתֶיהָ הַקְּדוֹשׁוֹת, וּלְהַרְגִּישׁ צַעַר שֶׁל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי, וְלִבְכּוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה עַל שְׁפִיכוּת דָּמָם שֶׁל בָּנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים.
אָנָּא רַחוּם וְחַנּוּן, כֹּל יָכוֹל אֲשֶׁר לֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה, אָנָּא זַכֵּנִי נָא לִהְיוֹת כְּמוֹ רָחֵל אִמֵּנוּ, שֶׁנָּתְנָה כָּל אֲשֶׁר לָהּ לַאֲחוֹתָהּ, וְהִפְקִירָה עַצְמָהּ בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל לְמַעַן אֲחוֹתָהּ הַיְקָרָה, וְנָתְנָה לָהּ אֶת כָּל עוֹלָמוֹתֶיהָ בָּזֶה וּבַבָּא, וְעַל יְדֵי זֶה זָכְתָה שֶׁהִיא תָּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה, וּמָשִׁיחַ יָבֹא בָּרִאשׁוֹנָה אֶל צִיּוּנָהּ הַקָּדוֹשׁ. אָנָּא, זַכֵּנִי לְהַתְמִיד לִסֹּעַ אֵלֶיהָ יוֹמָם וָלַיְלָה לְלֹא הֶרֶף, וְתָמִיד לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּנָהּ הַקָּדוֹשׁ, וְלִשְׁפֹּךְ לִבִּי כַּמַּיִם עַל צִיּוּנָהּ הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁאֶזְכֶּה בִּשְׁלֵמוּת לְהִכָּלֵל בְּנִשְׁמָתָה הַקְּדוֹשָׁה.
                                                  *   *   *
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לִהְיוֹת כְּמוֹ רָחֵל אִמֵּנוּ, אֲשֶׁר בּוֹכָה יוֹמָם וָלַיְלָה עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְדַם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגָּר כַּמַּיִם.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לִהְיוֹת קָדוֹשׁ וְטָהוֹר, אֲנִי וְאִשְׁתִּי (/אני ובעלי), כְּמוֹ רָחֵל אִמֵּנוּ, שֶׁמֵּרֹב קְדֻשָּׁתָהּ וְטָהֳרָתָה מָסְרָה אֶת כָּל סִימָנֶיהָ לְלֵאָה אֲחוֹתָהּ, וְגַם וִתְּרָה עַל חֶלְקָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, וְעַל כָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה עֲבוּר אֲחוֹתָהּ, וְזָכְתָה לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁהּ עֲבוּר אֲחוֹתָהּ בְּלֵב שָׁלֵם, כֵּן תְּזַכֶּה גַּם אוֹתִי לִמְסֹר אֶת נַפְשִׁי עֲבוּר כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עִלָּאִית, וְעַל יְדֵי זֶה אֶזְכֶּה לְחַבֵּר אֶת כָּל אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ, יוּ”ד קֵ”י וָי”ו קֵ”י בְּמִלּוּאָם, וּלְקַיֵּם “לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ” (ישעיה כ”ו, י”ג), וְרַק אֶזְכֶּה שֶׁשִּׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, יוּ”ד קֵ”י וָי”ו קֵ”י, יִהְיֶה כָּל הַזְּמַן לְנֶגֶד עֵינַי, לְלֹא הֶרֶף, יוֹמָם וָלַיְלָה לְלֹא הֶפְסֵק אֲפִלּוּ שֶׁל שְׁנִיָּה כְּלָל.
אָנָּא רַחוּם וְחַנּוּן, כְּשֵׁם שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ זָכָה לַעֲבֹד עֲבוּר רָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, כֵּן תְּזַכֶּה גַּם אוֹתִי לְכַבֵּד וּלְיַקֵּר אֶת אִשְׁתִּי יוֹמָם וָלַיְלָה, וְתֵן לִי מֹחִין לְיַקְּרָהּ וּלְכַבְּדָהּ לְלֹא הֶרֶף שֶׁל שְׁנִיָּה, וְתָמִיד לָרוּץ לִקְרָאתָהּ וּלְהַגִּישׁ לָהּ מִכָּל טוּב שֶׁבָּעוֹלָם, עַד שֶׁבִּזְכוּת שִׁבְעַת הַשָּׁנִים שֶׁעָבַד יַעֲקֹב עֲבוּר רָחֵל יִתְגַּלֶּה לִי “יְסוֹד צַדִּיק בְּשִׁבְעָה נֶעְלָם, אוֹת בְּרִית הוּא לְעוֹלָם, מֵעֵין הַבְּרָכָה צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, צַדִּיק אַתָּה הוּא ה'”.
וְאֶזְכֶּה לִשְׁאֹג בִּשְׁאָגוֹת נוֹרָאוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְדַם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּגָּר בְּחוּצוֹת קִרְיָה יוֹמָם וָלַיְלָה לְלֹא הֶרֶף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “ה’ מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ” (ירמיה כה, ל), וְאֶשָּׂא קוֹל נְהִי וּבְכִי יוֹמָם וָלַיְלָה עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי, כְּמוֹ רָחֵל אִמֵּנוּ שֶׁאֵינָהּ מַפְסִיקָה לִשְׁנִיָּה מִלִּבְכּוֹת, עַל הֶרֶג בְּנֵי עַמֵּנוּ, אַחִים, הוֹרִים, סָבִים וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “כֹּה אָמַר ה’, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ” (ירמיה לא, יד). וְנִזְכֶּה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֲנִי וְאִשְׁתִּי (/אני ובעלי), לְהִכָּלֵל בְּנִשְׁמַת רָחֵל אִמֵּנוּ, וְעַל יְדֵי זֶה לְהַמְשִׁיךְ אֶת נִשְׁמַת מָשִׁיחַ, שֶׁיִּזְכֶּה לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית-קֹדֶשׁ בְּשִׂיא הַשְּׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁזָּכְתָה רָחֵל אִמֵּנוּ לְהַמְשִׁיךְ אֶת נִשְׁמַת יוֹסֵף, שֶׁזָּכָה לַעֲמֹד בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, עַד שֶׁזָּכָה לְקַדֵּשׁ אֶת כָּל חֲלַל הָעוֹלָם, עַד שֶׁקָּדָשִׁים קַלִּים נֶאֱכָלִים בְּחֶלְקוֹ בְּכָל הָרוֹאֶה.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּזְכוּת רָחֵל אִמֵּנוּ שֶׁנָּטְלָה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, וְרָאֲתָה סִבְלוֹנוֹת שֶׁלָּהּ בִּידֵי אֲחוֹתָהּ וְשָׁתְקָה, כֵּן תְּזַכֶּה גַּם אוֹתִי לְמִדַּת הַשְּׁתִיקָה בִּשְׁלֵמוּת, וְאֶזְכֶּה לְקַיֵּם בִּשְׁלֵמוּת “וַה’ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ” (חבקוק ב, כ), וְאֶזְכֶּה לָתֵת כָּל אֲשֶׁר לִי לְכָל אֶחָד בָּעוֹלָם, וְאֶהְיֶה כְּרָחֵל [הַשּׁוֹכֶנֶת פֹּה], שֶׁנָּתְנָה כָּל אֲשֶׁר לָהּ לַאֲחוֹתָהּ, גַּם אֶת עוֹלָם הַזֶּה גַּם אֶת עוֹלָם הַבָּא, וּבִזְכוּת זֶה אֶזְכֶּה לִהְיוֹת כִּסֵּא לַשְּׁכִינָה, וּלְהִכָּנֵס לְהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וְלִזְכּוֹת לִהְיוֹת מִבְּנֵי הֵיכָלָהּ שֶׁל רָחֵל, הַמֵּאִיר בְּאוֹר יְקָרוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְאֶזְכֶּה לַקֶּרַח הַנּוֹרָא אֲשֶׁר מֵעַל הַחַיּוֹת, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת כֻּלִּי כַּקֶּרַח הַנּוֹרָא, כְּמוֹ רָחֵל שֶׁזָּכְתָה לְיַעֲקֹב שֶׁאָמַר “בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה” (בראשית לא, מ), וְאֶזְכֶּה בִּזְכוּת זֶה לִלְהֹט בְּרִשְׁפֵי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה, וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת אֶלָהֵט בְּרִשְׁפֵי שַׁלְהֶבֶתְיָה אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ, עַד שֶׁאֶזְכֶּה בִּזְכוּת זֶה לְהִכָּלֵל בְּאַבָּא וְאִמָּא עֶלְיוֹנִים, וְאֶזְכֶּה כְּמוֹ רָחֵל אִמֵּנוּ, לְהַמְשִׁיךְ אֶת נִשְׁמַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף לָעוֹלָם,
אֲשֶׁר יִגְאַל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל.
                                                   *   *   *
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כֹּל יָכוֹל אֲשֶׁר לֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה, [בִּרְגָעִים קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים אֵלּוּ, אֲשֶׁר אֲנִי מִשְׁתַּטֵּחַ עַל צִיּוּנָהּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ], זַכֵּנִי בְּרֹב רַחֲמֶיךָ וּבְרֹב חֲסָדֶיךָ הַאֵין-סוֹפִיִּים, בִּזְכוּת רָחֵל אִמֵּנוּ, שֶׁאֶזְכֶּה כָּמוֹהָ לִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה, עַל שֶׁפֶךְ דָּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַם קְדוֹשִׁים, אֲשֶׁר דָּמָם נִגָּר כַּמַּיִם יוֹמָם וָלַיְלָה, בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה וּבְחוּצוֹת עִיר, וְאֵין פּוֹצֶה פֶּה וּמְצַפְצֵף.
אָנָּא רַחוּם וְחַנּוּן, זַכֵּנִי לָשֵׂאת קוֹל נְהִי וְקוֹל בְּכִי יוֹמָם וָלַיְלָה, בִּפְרָט בַּחֲצוֹת לַיְלָה עַד הַבֹּקֶר, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי, וְעַל כָּל חַלְלֵי בְּנֵי עַמִּי זְקֵנִים וּנְעָרִים, שֶׁדָּמָם נִשְׁפַּךְ יוֹם יוֹם, וְהַכֹּל אַךְ וְרַק בִּגְלַל פְּגָמֵי הַבְּרִית הַנּוֹרָאִים שֶׁלִּי.
אָנָּא רַחוּם וְחַנּוּן, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים הַנּוֹרָאִים שֶׁעוֹבְרִים עַל עַם יִשְׂרָאֵל זֶה אַךְ וְרַק בִּגְלַל עֲווֹנוֹתַי הַנּוֹרָאִים, וְאֵין סוֹף פְּגָמֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר נִכְשַׁלְתִּי בָּהֶם מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. אָנָּא רַחוּם וְחַנּוּן, זַכֵּנִי לִבְכּוֹת יַחַד עִם רָחֵל אִמֵּנוּ עַד שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לַנְּבוּאָה “כֹּה אָמַר ה’, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה’, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה’ וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה’, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם” (ירמיה לא, יד-טז).
                                             *   *   *
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כֹּל יָכוֹל אֲשֶׁר לֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה, [בְּחִיל וּרְעָדָה, פַּחַד, רֶטֶט, אֵימָה וְיִרְאָה הִנְנוּ נִצָּבוֹת (/נצבים) כָּאן, לִפְנֵי הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם], בִּזְכוּת רָחֵל אִמֵּנוּ עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם שֶׁהָיְתָה יוֹקֶדֶת וּבוֹעֶרֶת בְּאֵשׁ שַׁלְהֶבֶת קֹדֶשׁ יוֹמָם וָלַיְלָה אֵלֶיךָ הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן נֵרָהּ לֹא כָּבָה לְעוֹלָם. יהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁאֵשׁ שַׁלְהֶבֶת קֹדֶשׁ זוֹ אֲשֶׁר יָקְדָה בְּרָחֵל אִמֵּנוּ יוֹמָם וָלַיְלָה, תִּהְיֶה יוֹקֶדֶת בְּלִבּוֹתֵנוּ בִּבְחִינַת “אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה” (ויקרא ו, ו), וְתִהְיֶה חֲקוּקָה בְּלִבּוֹתֵנוּ, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה לִהְיוֹת אֵשׁ לֶהָבָה בְּשַׁלְשֶׁלֶת הַדּוֹרוֹת שֶׁל אִמָּהוֹת קְדוֹשׁוֹת וּטְהוֹרוֹת, אֲשֶׁר עַל מוֹקֵד מִזְבֵּחַ יָצְאוּ בְּמָחוֹל. וְנִזְכֶּה כְּמוֹ רָחֵל אִמֵּנוּ לְהַמְשִׁיךְ לָעוֹלָם אֶת נִשְׁמַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְכָמוֹהָ לְבֵן כְּמוֹ בִּנְיָמִין, אֲשֶׁר בְּחֶלְקוֹ נִבְנָה וְיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וְנִזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, אֲשֶׁר לֹא יִפֹּל בִּידֵי בְּנֵי עַוְלָה. וּבְכֹחָהּ וּבִזְכוּתָהּ שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ, אֲשֶׁר עוֹמֶדֶת יוֹמָם וָלַיְלָה בִּבְכִיּוֹת וּבִשְׁאָגוֹת לְהַצָּלַת בָּנֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה לא,יד) “קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ”, “שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ” (שם כה, ל), וְעַל כֵּן בָּחֲרָה רָחֵל לְהִקָּבֵר “בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִיא בֵּית לָחֶם” (בראשית מח, ז) עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, כְּדֵי שֶׁתָּמִיד נוּכַל לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ בִּתְפִלָּה בַּקָּשָׁה וּצְעָקָה, וְלִשְׁפֹּךְ צָקוּן לַחַשׁ לְבָבֵנוּ עַל צִיּוּנָהּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא.
אָנָּא רַחוּם וְחַנּוּן, בִּזְכוּת רָחֵל אִמֵּנוּ עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, רַחֵם עַל בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ הַנִּטְבָּחִים מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ בְּחוּצוֹת קִרְיָה, עָלָה הַמָּוֶת בְּחַלּוֹנֵנוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, “כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ” (ישעיה א, ט), וְנִפְרְצוּ כָּל חוֹמוֹת הַמּוּסָר הַקְּדֻשָּׁה וְהַצְּנִיעוּת, וְנִשְׁאַרְנוּ כִּיתוֹמוֹת לְלֹא אָב וָאֵם, “כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה” (שם ל, יז), כִּי כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַצִּדְקָנִיּוֹת אֲשֶׁר הָיוּ מִימוֹת עוֹלָם עֲזָבוּנוּ, “סָעוּ הֵּמָּה לִמְּנוּחוֹת עָזְבוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת”. וְעַכְשָׁו עָלֵינוּ נָפְלָה חוֹבַת הַיּוֹם לִהְיוֹת הַחֻלְיָה הַמְקַשֶּׁרֶת בֵּין רָחֵל אִמֵּנוּ וְהָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, וּלְהַעֲבִיר אֶת לַפִּיד הָאֵשׁ שֶׁל תּוֹרָה וֶאֱמוּנָה, קְדֻשָּׁה, טָהֳרָה וּצְנִיעוּת הַבּוֹעֵר בְּלִבּוֹתֵינוּ יוֹמָם וָלַיְלָה. וּבִזְכוּת שֶׁנִּזְכֶּה לְהַעֲבִיר אֶת לַפִּיד הָאֵשׁ לְכָל דּוֹרוֹתֵינוּ הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ, תּוּקַד הָאֵשׁ בְּלִבּוֹתֵינוּ בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פְּעָמִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת כְּמוֹ הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וְהַנְּבִיאוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, מִרְיָם הַנְּבִיאָה, וּדְבוֹרָה הַנְּבִיאָה אֲשֶׁר בִּשְׁעַת נְבוּאָתָהּ רָאוּ לַפִּידֵי אֵשׁ מֵעַל אָהֳלָהּ, עַד שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיִתְעַבֵּר בָּנוּ אֵיזֶה נִיצוֹץ מֵרָחֵל אִמֵּנוּ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה, וְנִזְכֶּה גַּם כֵּן לְרוּחַ נְבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב(יואל ג,א-ג) “וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן, בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ, וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי, וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן”, וְיִתְקַיְּמוּ בְּיָמֵינוּ הַפְּסוּקִים: “שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ, כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ”, “לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם, יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ” (תהלים עט, ו-ז; י), “הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ” (דברים לב, מג). וִיעוֹרְרוּ שַׁאֲגוֹתֶיהָ וּבְכִיּוֹתֶיהָ וְצַעֲקוֹתֶיהָ שֶׁל רָחֵל אֶת אוֹר הַגְּאֻלָּה, וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת בִּזְכוּת רָחֵל אִמֵּנוּ עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם אֶת הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה וּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ כְּהֶרֶף עַיִן, אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד.

אין תגובות

השאר תגובה